חייבת עזרה

ליה102

New member
חייבת עזרה

יש לי ילד בן שנה ועשרה חודשים ילד פעיל אוהב וחברותי הבעיה מתחילה שאני רואה אותו למשל עם ילד שגדול ממנו למשל בארבעה - חמישה חודשים ואותו הילד דוחף אותו הילד שלי נבהל ובוכה ואני פשוט נקרעת אני ממש לוקחת את זה קשה, ברמה שאני מסוגלת לבכות רק מזה שאני נזכרת בזה, אני יודעת שאני לא בסדר שאני צריכה לתת לו להתמודד לבד להסתדר וללמוד להחזיר ואני לא מצליחה, אני ישר קמה ומרימה אותו והלב שלי נשבר, מה שעוד יותר מוסיף זה האמא של הילד שדחף שלא עושה כלום, הכי הרבה אומרים ו "אוי, תן לו נשיקה וחיבוק" שזה עוד יותר מחרפן אותי, למזלי הוא בגן, (גן של משפחה) שאני כבר לא יודעת אם זה טוב כ"כ ועד גיל שנה ושבעה חודשים הוא היה איתי בבית, אני פוחדת שאני עושה טעות שאני גורמת לו ליהיות פחדן ותלותי ואני לא רוצה שזה יקרה, רצוי לציין כי הוא באמת ילד פעיל, חכם יודע לחטוף ולעמוד על שלו שהוא רוצה משהו, מילד אחר, אבל הבעיה היא שהוא נמצא עם ילדים יותר גדולים ממנו במס' חודשים וגם שהוא מנסה לחטוף הוא לא מצליח ואז יוצא מצב שהוא רוצה את הדבר המסויים הזה ולא יכול לעשות כלום וזה קורע אותי, ואז מאותו רגע אני משחקת איתו, נותנת לו משהו אחר וכל הזמן איתו, זאת סיטואציה שאנחנו נמצאים בבית של מישהו או שנמצאים אצלינו חברים או משפחה עם ילדים בני גילו אני פוחדת שאני עושה טעות ואני לא יודעת למה אני צריכה לקחת את זה כ"כ קשה, למה זה גורם לי למועקה ולעיתים בכי
 
היי ליה

היי, קודם כל תרשי לי לציין שאני ממש מבינה אותך. זה קשה ועצוב נורא לראות את הקטנים שלנו במצבים כאלה. אבל, ילד בגילו חייב להתחיל ללמוד להתמודד. בטח תחבקי ותנשקי, אבל תלמדי אותו לומר לא לא לא !!!! או זה לא נעים לי!!!! הוא בהחלט צריך לקבל נחמה ממך, אבל גם כלים להתמודדות. חוטפים לו צעצוע? תלמדי אותו להגיד לא חוטפים!!! (ובנינו שיחטוף את הצעצוע חזרה
). תראי, הבן שלי בן שנה+11 חודשים ושובב אמיתי והוא גם חוטף וגם מחטיף (צריך גם לזכור שזה שלב התפתחותי) וזה גם מאוד!!! לא נעים להיות האמא של הילד שמחטיף. אם אופן הטיפול של האמא לא נראה לך תגידי לילד שהרביץ בתקיפות - אנחנו לא מרביצים! ותרחיקי אותו (את בנך). וכמה שזה קשה, תני לו לנסות ולהתמודד, אחרת הוא לא ילמד את המיומנויות הללו, ולא ידע להסתדר כשאת לא לצידו. הוא צריך לדעת שאת שם לחבק ולנשק, אבל גם לקום ולהמשיך הלאה. בכל מקרה אני שולחת לך
, אני יודעת שזה לא קל.....
 

ליה102

New member
הקטע הוא

א. שהוא עדיין לא מדבר ממש כלומר הוא אומר מילים כמו לא, לא,וכו' אבל לא משפטים כמו "לא מרביצים" אבל אני לא חושבת שאם הוא יגיד "לא" הילד השני באמת יפסיק, ב. הוא דווקא כן חוטף בחזרה אבל בגלל שזה ילד יותר גדול (ובגיל הזה 5 חודשים זה הרבה לדעתי) כמובן זהוא לא מצליח, שהוא נמצא עם ילדים שקטנים ממנו אפילו רק בחודש הוא הרבה יותר מצליח סתם לחטוף ולהחטיף או לחטוף בחזרה וגם שהוא נמצא עם ילדים שגדולים ממנו הוא מצליח תלוי באיך הילד השני. ג. זה בדיוק מה שמעצבן אותי שאני צריכה להרחיק את הבן שלי בזמן שהילד השני לא בסדר לצערי הרב רוב האמהות שאני מכירה לא מרגישות לא נעים שהילד שלהם מחטיף ולהיפך הם אפילו די מתלהבות מזה כמובן לא אומרות את זה אבל מרגישים עצם העובדה שהילד/ה שלה מרביצים או חוטפים והם לא עושים עם זה כלום "כאילו נותנים להסתדר לבד" במקום לקום באותו רגע ולהסביר לילד שאסור להרביץ הן ממשיכות לשבת "ולהתעלם" אני יודעת שזה שלב התפתחותי אבל הילד שלי שהיה בערך מגיל שנה (אפילו קצת לפני) עד לפני מס' חודשים היה מרביץ הרבה ממש היה נותן "כאפות" לילדים אחרים ותמיד היינו מסבירים לו שאסור להרביץ , אסור למשוך בשיער זה כואב בחודש האחרון הוא התחיל לנשוך והסברנו לו שאסור לנשוך אני עושה הכל שלא תהיה אלימות הרי איך הם ילמדו? ובסוף יוצא שהילד שלי לא מרביץ וכולם כמעט כן, בגלל כואב לי הלב בצורה כזאת ואני מתה שהכאב הזה יחלוף ואני יפסיק לקחת ללב...
 
אז ככה (לדעתי כמובן ../images/Emo13.gif )

גם עמית שלי התחיל לדבר ממש רק לאחרונה (לדבר= חצאי מילים ולחבר שתיים שלוש מילים למשפט), אבל מגיל אפס הייתי אומרת לו אם מרביצים לך תגיד שזה לא נעים לך או תגיד לא לא לא !!! ככה, כמו מנטרה, וביום אחד פתאום הוא התחיל להגיד. השבוע נישקתי אותו והוא אמר לי אמא נו נו נו, לא לא !! מסקנה הוא הבין והצליח לומר לי שזה לא נעים לו (וזה היה נשיקות
) ורק לאחרונה הוא אומר, וגם בד"כ לא, לילדים. ברור שאת צריכה להיות שם, ולהשגיח שההכאות יפסיקו, אבל לנסות וללמד שזה אסור ועליו להתנגד. תחזרי על זה שוב ושוב ויום אחד תופתעי שהוא פשוט יאמר זאת. לגבי ילד גדול שחוטף - את צריכה להגיד אסור לחטוף, X עכשיו משחק עם זה (ולהחזיר לבנך את הצעצוע) ולהפך כשבנך חוטף. לגבי אמהות אחרות - יש לי סיפורים מפה ועד להודעה חדשה של אימהות שבא לי לחנוק אותן. אז בגלל זה אני שם, ואומרת לילד שהכה אנחנו לא מרביצים! זה לא נעים! ואם את רואה את היד מתרוממת לאיזו כאפה לתפוס לו את היד לפני שהוא מכה ולהגיד שוב לא! אנחנו לא מכים! ואם הילד לא מפסיק לטובת בנך כן, תרחיקי אותו. אנחנו לא יכולות לחנך את כל האמהות, אבל כן את ילדינו. את יכולה אחרי ההרחקה לומר שלא נעים לנו לשחק עם מי שמכה ולכן נשחק במשהו אחר. תראי לגבי הכאב שלך - אני חייבת לשתף אותך במשהו- היינו בגינה, ועמית בא לשחק עם ילד שהוא מכיר מהגינה והם משחקים יחד, הילד השני (גדול בשנה מעמית) היה עם חבר, עמית בא ואמר לו שלום, והוא אמר לחבר שלו הוא פויה ילד מגעיל ואנחנו לא משחקים איתו ודחף את עמית שלי. מיותר לציין שאני ישר התחלתי לדמוע (מזל שיש משקפי שמש) מזל שעמית שלי עדיין לא מבין. לקחתי אותו חיבקתי אותו ונישקתי ואמרתי לו שעכשיו X לא רוצה לשחק , והוא מדבר לא יפה, ואמא רוצה מאוד לשחק איתך בוא נלך להתגלש במגלשה. כמה נעלבתי בשבילו!! ונשבר לי הלב כשאני חושבת על היום שהוא יבין את העלבון. כשאני חושבת על העלבונות והכאבים שהם עוד יאלצו לחוות.... אבל אלו החיים. והם צריכים ללמוד להתמודד, עם כל הקושי. ודרך אגב - כאמא - נראה לי שלעולם לא נפסיק לקחת ללב, זה בא עם המקצוע
 

n o a p

New member
מבינה אותך אבל

מה את רוצה שהאמא השניה תעשה? היא אומרת לילד שלה שמה שהוא עשה לא בסדר ושיבקש סליחה, מה עוד היא צריכה לעשות? אז דחפו את הילד שלך, אל תדאגי בעוד חודש הוא ידחוף בחזרה, ואת גם אומרת שהוא יודע לחטוף מילדים שקטנים ממנו, אז תני לו להסתדר לבד. (כמובן תמיד תהיה לידו ותראי שהוא מסתדר לבד, ותוודאי שלא מרביצים לו ושהוא לא מרביץ). אל תקחי את זה כל כך קשה, אם הוא יראה שאת עושה מזה סיפור גדול תיהיה בטוחה שהוא גם יעשה מזה הצגה גדולה. כשהבן שלי מקבל מכה או נעלב מילד אחר (זה קורה כשדוחפים/חוטפים או סתם משחקים בחפץ שהוא החליט באותו הרגע שהוא רוצה אותו) אני מחבקת אותו לרגע ומחזירה אותו למשחק, לפעמים אני מתמללת אותו כמו "אני רואה שנעלבת זה באמת לא נעים" וממשיכים הלאה. אין פה שום "אוי מסכנציק מה קרה, בוא תשחק לידי אני אשמור עליך" זה לא המסר הנכון.
 

ליה102

New member
במקרה הספציפי שלי

האמא מחנכת את הילד שלה בצורה די קשה, בואי נגיד שהוא עושה משהו לא בסדר הוא עומד בפינה בעונש, הוא מקבל מכה ביד או בטוסיק שצריך, אז בואי נגיד שאם היא לא היתה רוצה שהוא ירביץ הוא לא היה מרביץ, אבל אני מבינה שזה לא ענייני, אני נותנת לו להסתדר לבד אבל שאני רואה שאין מצב שהוא יכול להסתדר כי הילד השני גדול ממנו או שדוחפים אותו סתם בלי סיבה זה די מעצבן הוא לא בן 3 שהוא מבין שצריך להחזיר או להגיד הוא נראה לי עוד קטן בשביל ל"חטוף מכות" ועוד סתם בלי סיבה אני לא עושה מזה הצגה גדולה ליד הילד אני פשוט בדגע שהוא בוכה אני קמה ולוקחת אותו...
 

טובה37

New member
היי ליה

את קודם כל חייבת לעבוד על עצמך לנסות לספור עד 10 כשזה קורה הילד חייב ללמוד מיומנויות חברתיות,לאו דוקא להרביץ או להחזיר אלא לדעת להתמודד שנה ו 10 זה כבר ילד פעוט שמבין כשקורה מצב כזה תגשי אליו,תחבקי. תגידי: זה לא נעים כשמרביצים ותכווני אותו למשחק אחר אל תהיי תחליף לילדים ותשחקי איתו להפך, תעודדי אותו את מודעת לכך שיש לך בעיה: " אני פוחדת שאני עושה טעות ואני לא יודעת למה אני צריכה לקחת את זה כ"כ קשה, למה זה גורם לי למועקה ולעיתים בכי " ולכן קודם כל תעבדי על עצמך,כי את חייבת לשדר לו דברים אחרים מה הוא יעשה בגן? כשאת לא איתו? הגננת לא יכולה כל הזמן להיות "אמא" כדאי אפילו לקחת הדרכת הורים בהצלחה דרך אגב,הבן שלי היה תמיד הילד המרביץ,כל הזמן דיברנו על זה שזה לא נעים והיום הרבה פעמים הוא אפילו לא מחזיר לילדים אחרים ועומד ונואם להם שזה לא יפה להכות או לא נעים.... הכל בסוף יסתדר
 

ליה102

New member
דבר ראשון

תראי, המצבים שתיארתי אלו מצבים שקורים עם בני משפחה בד"כ שהמפגש איתם הוא בלית ברירה לצערי כל הבני דודים שלו הם גדולים ממנו ב4 - 7 חודשים אין אף אחד יותר קטן ממנו אז קורה מצב שהוא חוטף לילד אחר משחק אז זה ברור שהילד השני לא יתן לו ויצליח להתנגד לו כי הוא יותר גדול, או שאם הילד שלי מרביץ לאחד הילדים שגדולים ממנו אז מרביצים לו בחזרה יותר חזק או דוחפים אותו ואז הילד שלי מתוסכל כי גם הוא לא יכול לקחת את המשחק שהוא רוצה וגם חוטף מכות במצב כזה אני לא מסוגלת לשבת ולהגיד שיסתדר לבד כי זה ברור שהוא לא יצליח אני רואה אותו עם ילדים בני גילו או קטנים ממנו אפילו רק בחודש איך הוא משתלט על העניינים ומסתדר לבד דבר שני אני הולכת איתו לג'ימבורי ורואה שהוא ממש לא צריך אותי, הוא נמצא איתי בבית מאז שהוא נולד ועד גיל שנה ושמונה חודשים בתחילת יולי הוא נכנס לגן היה שם 3 שבועות(בקייטנה) ובספטמבר הוא חוזר לשם, (בזמן שהוא היה בגן הוא נשך 4 ילדים) ואני יודעת שהוא הסתדר, אני מנסה לעבוד על עצמי אבל אני לא בדיוק מצליחה, זה מגיע למצב שאני פשוט שונאת את הילד השני שפגע בילד שלי למרות שאני מכניסה לי לראש שזה ילדים וככה הם מתנהגים אני שונאת את זה שאומרים שזה שלב התפתחותי, שאמהות שהילדים שלהם מרביצים לא עושות עם זה כלום ואפילו נהנות מזה אני, כל פעם שהילד שלי דוחף או מרביץ אני ישר מרחיקה אותו תמיד לימדתי אותו שאסור להרביץ ולנשוך והוא באמת הפסיק כי כל הזמן שהוא הרביץ אמרנו לו שזה אסור אחר כך מתפלאים מאיפה באה האלימות כבר מגיל כזה אני צריכה לפחד שלא ידחפו את הילד שלי על איזה שולחן חד....
 
למעלה