חייבת מקום מפלט..

[אשבל1]

חייבת מקום מפלט..

אני משתגעת מעצם העובדה שאין לי לאן ללכת, לפעמים כשבן הזוג מעצבן ובא לך ללכת לאמא ואבא ואין בית כזה, אין לאן ללכת, מה עושים? לא משתפת חברות בבעיות שלנו ולא משפחה...

 

[האניבי1]

באמת קשה

מבינה מה את אומרת. תמיד כשאני רבה עם בעלי אני יודעת בקמה התודעה שאם המצב יחמיר תמיד אוכל ללכת לאבא שלי (שעדיין בריא מתפקד וצלול תודה לאל). לא יודעת מה אעשה כשהוא לא יהיה יותר. לא תהייה אופציה ולא יהיה לאן לברוח. אני חושבת שאת כם צריכה למצוא לעצמך מקום מפלט, אח/אחות/ חברה או במקרה הכי גרוע לצאת להליכה כדי להירגע.

 

[MeWithoutU]

../images/Emo4.gif

כמו שהאניבי1 כתבה... לדבר עם אח/אחות/חברה יכול לעזור... או שטיול הליכה בחוץ מאוד יכול לעזור כשאנשים בעצבים... גם איזו מקלחת ארוכה עוזרת...אותי אישית זה מרגיע מאוד או שלהקשיב למוזיקה שאת אוהבת ועושה לך טוב... ועוד הצעה...ללכת לקניות...(= גם עם זה סתם לקנות איזה חולצה יפה שראיתי ובה לך...זה עדין מרגיע והצעה אחרונה...קחי דף ועט ותכתבי מה עובר עליך...או כל דבר אחר...כתיבה גם יכולה להרגיע...(=

 

[חייכנית ואופטימית]

את מוזמנת להיעזר בנו

אנחנו החברות הוירטואליות שלך...ודווקא בגלל שאנחנו וירטואליות יותר קל לשתף...

 

[דקלה13]

../images/Emo24.gifהיי

אני ממש מבינה אותך זה הדבר הכי קשה שיש שאין למי לפנות אני היתי ממליצה לך אולי ללכת לקבוצות תמיכה זה עוזר לפרוק דברים עם אנשים שלא מעורבים בחיינו ביום יום ומרגישים אותו דבר אני מאחלת לך שהכל יסתדר ויהיה לך רק טוב דקלה

 

[MIF2004]

אוי...

אין אף חברה שבכ"ז אפשר להשתפך איתה? בכל מקרה פורומים באינטרנט זה מקום נהדר להשתפך, ולי אישית גם היתה מטפלת-פסיכולוגית שהלכתי אליה תקופה ארוכה ומילאה אצלי את הבדידות, והיתה בשבילי כותל, ולמעשה גם היתה עבורי איזושהי קצת בתקופה הזו.... בכל מקרה שולחת לך

 

[אשבל1]

תודה לכולכן

אתן ממש חמודות מה שאני צריכה לא קיים כרגע במציאות שלי כמו שאמא לא קיימת, כלומר, כרגע אין אף אדם שאני יכולה למצוא כתחליף אומנם לכתוב כאן זה נפלא ובהחלט עוזר ואני בטוחה שאם הייתי כאן לפני 20 שנה הייתי היום במקום אחר מבחינת ההתמודדות עם היתמות. בכל מקרה לא בא לי לשתף חברות (וגם מאז שהתחתנתי התרחקתי מחברות וכאן לא ממש מצאתי חדשות) ולטיפול אין לי חשק ללכת כי אני לא מפסיקה לבכות שם עוד לפני שאני מתחילה לדבר, מה אומר? בטוחה שיהיה טוב אבל חסר, חסר, חסר..........

 

[פרח75]

חייבת לומר לך משהו בנושא

כשבעלי ואני היינו חברים ותקופה קצרה לאחר שנישאנו הרגשתי בדיוק כמוך. שיגע אותי שאני לא יכולה ללכת קצת לאמא שלי כשאנחנו רבים, פשוט לצאת מהבית וללכת אליה, להתנתק. היו כמה מקרים שאפילו יצאתי מהבית, ישבתי למטה ובכיתי כי לא יכולתי ללכת אליה, לא היה לאן ואז חזרתי הביתה כי לא היתה ברירה וישבנו ודיברנו על מה שקרה וליבנו עניינים ולאחר תקופה מסוימת פתאום הבנתי שעדיף בכל מקרה שלא אברח לאמא כי מי שאני צריכה לדבר איתו כשהוא מעצבן אותי, זה אך ורק בעלי ושלברוח באמצע ריב זה לא פתרון. עובדה שהוא, למרות שיש לו אמא ויש לו משפחה ויש לו חברים, מעולם לא הרגיש צורך לעשות את זה ומעולם לא עשה את זה. בסופו של דבר, זה מאד שיפר את הזוגיות שלנו כי היום כשאנחנו מעצבנים אחד את השני, אנחנו רבים. אין לאן ללכת, רק לשבת ולהתמודד, ואז הריב נגמר בחיבוק הרבה יותר מהר מאשר אם הייתי מערבת גורם שלישי או נעלמת מהבית לכמה שעות. היום אנחנו כמעט לא רבים וזו תחושה נפלאה.

 

[צבעונית1976]

זה פשוט מפוצץ../images/Emo67.gif

אבל אותי בדרך קצת שונה.אני לא מחפשת לאן לברוח...אלא ללכת עם הילדים ולהיות עם משפחה אבל לצערי שאמא נפטרה גם איתה נקבר הכל,אין ולא יהיה מה שהיה,הבית,הבישולים,החמימות -בכל,ואני מרחמת על הילדים שלי....שגם להם אין לאן ללכת! אני מזמינה אותך אליי,גם אם קצת רחוק...

 

[אשבל1]

חבל שאת לא מהצפון

זה קורה לעיתים רחוקות שבא לי מעין "בית נוסף" כמו בית הורים, אבל הרצון למשפחה לילדים ולי קיים כל הזמן כמו שכתבת.

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo201.gif

את כמובן יודעת שביתנו תמיד פתוח בפניך, גם אם הוא וירטואלי ... הלואי שהיתי יכולה לעזור יותר מזה... שולחת לך חיבוק.

 

[אשבל1]

תודה,העלת חיוך על פני..