חייבת לשתף
כמו שכולם כבר הספיקו להבין אנחנו זוג ממש ממש בתחילת הדרך, אפילו עוד לא קיבלנו אישור עקרוני, בתור שכאלה רצינו לבדוק ולשמוע קצת על האפשרויות העומדות בפנינו ודרכי הביצוע. ביררנו קצת דרך האינטרנט, שאלתי זוגות שעברו את זה וקבעתי פגישה עם שני משרדים שעוסקים בעניין,(כולם בטח מכירים-מירב והמרכז להורות), כמובן, קבעתי פגישה עם שתיהן באותו יום מכיוון שאני מגיעה מרחוק והעדפתי לגמור את זה ביום אחד, התעוררנו מוקדם ויצאנו לדרך, הגענו קודם למרכז להורות ונפגשנו עם עדה, הפגישה הייתה נוראית, עדה הייתה אמנם מאוד חביבה אבל דאגה לבשר לנו שסיכויינו לקבל אישור מהוועדה אפסיים אלא עם נעזר בשירותיה ועם קשריה הרבים נגיע לרופאים שיתנו לנו חוות דעת ואולי אולי יש לנו סיכוי, מיותר לציין שיצאתי בוכה מהפגישה, כל האופטימיות שהייתה לי נעלמה בהינף יד, משם נסענו למירב בערך חצי שעה נסיעה שעברה עליי כמו נצח וכמו שבטח תוכלו לנחש הייתה עמוסה בדמעות. הגענו למשרד של מירב, אחרי המתנה קצרה נכנסנו למשרד של מירב, קיבלה אותנו אישה חמה, לבבית, כזאת שאתה מרגיש טוב רק מלהסתכל עליה. שוחחנו והיא כמובן דאגה להחזיר לי את האופטיומיות במידה מסוימת, מירב היתה אדיבה, הסבירה לנו מה קורה איך הולך ואפילו עזרה לנו בכתיבת מכתב הבקשה האישי. ולמרות שעדיין בא לי לבכות ממה שאמרה לי עדה יש בי אופטימיות ומוטיבציה להמשך מוצלח (אני מקווה). אין לי מילים להודות למירב על מה שהיה במשרדה ואני מקווה שאני אקבל אישור עקרוני, כך אני אמשיך הלאה בכיף (ככל הנראה עם מירב). רק רציתי לשתף, מצטערת שהלאתי במילים.
כמו שכולם כבר הספיקו להבין אנחנו זוג ממש ממש בתחילת הדרך, אפילו עוד לא קיבלנו אישור עקרוני, בתור שכאלה רצינו לבדוק ולשמוע קצת על האפשרויות העומדות בפנינו ודרכי הביצוע. ביררנו קצת דרך האינטרנט, שאלתי זוגות שעברו את זה וקבעתי פגישה עם שני משרדים שעוסקים בעניין,(כולם בטח מכירים-מירב והמרכז להורות), כמובן, קבעתי פגישה עם שתיהן באותו יום מכיוון שאני מגיעה מרחוק והעדפתי לגמור את זה ביום אחד, התעוררנו מוקדם ויצאנו לדרך, הגענו קודם למרכז להורות ונפגשנו עם עדה, הפגישה הייתה נוראית, עדה הייתה אמנם מאוד חביבה אבל דאגה לבשר לנו שסיכויינו לקבל אישור מהוועדה אפסיים אלא עם נעזר בשירותיה ועם קשריה הרבים נגיע לרופאים שיתנו לנו חוות דעת ואולי אולי יש לנו סיכוי, מיותר לציין שיצאתי בוכה מהפגישה, כל האופטימיות שהייתה לי נעלמה בהינף יד, משם נסענו למירב בערך חצי שעה נסיעה שעברה עליי כמו נצח וכמו שבטח תוכלו לנחש הייתה עמוסה בדמעות. הגענו למשרד של מירב, אחרי המתנה קצרה נכנסנו למשרד של מירב, קיבלה אותנו אישה חמה, לבבית, כזאת שאתה מרגיש טוב רק מלהסתכל עליה. שוחחנו והיא כמובן דאגה להחזיר לי את האופטיומיות במידה מסוימת, מירב היתה אדיבה, הסבירה לנו מה קורה איך הולך ואפילו עזרה לנו בכתיבת מכתב הבקשה האישי. ולמרות שעדיין בא לי לבכות ממה שאמרה לי עדה יש בי אופטימיות ומוטיבציה להמשך מוצלח (אני מקווה). אין לי מילים להודות למירב על מה שהיה במשרדה ואני מקווה שאני אקבל אישור עקרוני, כך אני אמשיך הלאה בכיף (ככל הנראה עם מירב). רק רציתי לשתף, מצטערת שהלאתי במילים.
