חייבת לשתף
לפני שבועיים התבשרנו (ע"י אחיו של החצי) שאחיין של ערן ואשתו מצפים לילד. היום היה מפגש משפחתי, ראיתי את האחיין ומאחר שלא התראינו בשבועיים האחרונים ניגשתי אליו לברך אותו ואז הוא אמר לי "כבר לא, זה לא הסתדר והיינו צריכים לעשות הפלה". באותו רגע רציתי להיעלם מהמקום. פתאום הרגשתי שעברתי לצד השני. מסתבר שגם החצי ניגש לאשתו של האח לברך אותה אבל היא לא אמרה לו כלום. הרגשת האי נוחות רק גברה והלכה במשך האירוע. כולם ניגשו ליהב, התלהבו ממנו, שיחקו אותו וגם העירו להם "אולי תידבקו..." (מסתבר שרק אנחנו ידענו על ההריון) ואני הרגשתי שאני מתכווצת עם כל הערה כזו. היתה לי ממש הרגשת אשמה כזו וכל פעם הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהגעתי לרגע הזה אחרי מסע קשה משלי. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל פתאום הרגשתי שאני כבר שייכת לצד השני של המתרס. כמובן שאח"כ שטפתי את גיסתי ששכחה לספר לנו ועוד הגדילה ואמרה "זה לא היה סיפור רציני כמו שלך, זה עדייןיחסית בהתחלה"
אנשים לעולם לא ישתנו???
לפני שבועיים התבשרנו (ע"י אחיו של החצי) שאחיין של ערן ואשתו מצפים לילד. היום היה מפגש משפחתי, ראיתי את האחיין ומאחר שלא התראינו בשבועיים האחרונים ניגשתי אליו לברך אותו ואז הוא אמר לי "כבר לא, זה לא הסתדר והיינו צריכים לעשות הפלה". באותו רגע רציתי להיעלם מהמקום. פתאום הרגשתי שעברתי לצד השני. מסתבר שגם החצי ניגש לאשתו של האח לברך אותה אבל היא לא אמרה לו כלום. הרגשת האי נוחות רק גברה והלכה במשך האירוע. כולם ניגשו ליהב, התלהבו ממנו, שיחקו אותו וגם העירו להם "אולי תידבקו..." (מסתבר שרק אנחנו ידענו על ההריון) ואני הרגשתי שאני מתכווצת עם כל הערה כזו. היתה לי ממש הרגשת אשמה כזו וכל פעם הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהגעתי לרגע הזה אחרי מסע קשה משלי. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל פתאום הרגשתי שאני כבר שייכת לצד השני של המתרס. כמובן שאח"כ שטפתי את גיסתי ששכחה לספר לנו ועוד הגדילה ואמרה "זה לא היה סיפור רציני כמו שלך, זה עדייןיחסית בהתחלה"
