חייבת לשתף

Barbie G

New member
אתה יודע מה עצוב?!

שכל כך קל להכחיש את השואה... כחלק מתהליך ההכנה שלנו לקחו אותה למשואה (בקיבוץ תל יצחק).. קיצור הכניסו אותנו לאיזה חדר והיא אשכרה נתנה לנו הרצאה של איזה שעה או משו כזה על איך שכל כך קל להכחיש את השואה.. היא די ערערה לכמה שניות את הדעות של רובנו אני מרוב השוק לא זוכרת בכלל מה היה שם.. ואין זה פשוט כל כך קל להוכיח שזה לא נכון... זה נורא כואב לי כל הנושא הזה.. אחרי פולין אני לא מעבירה יום בלי למלא אחרי כל בקשות אמא אבא ואחיי היקרים! תבין אמא שלי לא מרשה לי לצאת בגלל הגשם.. ואשכרה אני לא יוצאת בגלל הגשם.. חחחחחחח כפרה על אמא שלי! קיצר.. תודה ... זה מחזק... הלוואי שלא נזכה להכיר מכחישים... ועוד משו... ידיד שלי לפני כמה זמן גילה להורים שלו את היותו הומו... הם העיפו אותו מהבית ולא מוכנים לדבר איתו באותה תקופה לא הבנתי איך אמא אומרת לבן שלה לוף מהבית ואז יצא לי לחשוב על משו: במקום לחנך את הילדים של היום לאהבה לשלום ליושר להגינות לאמת לטוב מחנכים אותם שאסור לסמוך על אף אחד מלבד עצמך (שמעתי איזה אמא אומרת את זה לילד שלה..) כמה עצוב... הלוואי וכל הילדים יראו רק שלום ורק טוב.. לפני כמה ימים ראיתי ילד בן איזה 10 אולי פחות עם סגריה ביד... יו איזה מגעיל זה... הורים: תשקיעו בילדים שלכם, תחנכו, תאהבו, תטפחו, תתיחסו!! להורים שלי אין עליכם!!! אתה אלופים!!! חולה על אמא ואבא!!! "אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא" שלי!!! כמה שזה נכון! אופס... גלשתי... סליחה... חיוך!
 
../images/Emo45.gif כל מילה שלך.....

וגם אני אותו לדבר לגבי התמונות הייתי שם במרץ ועד עכשיו לא ממש נגעתי בהם זה מגעיל אותי לראות..
 

Barbie G

New member
יששש!

אתם מבינים אותי.. החברים שלי כל כך מחכים לתמונות שלי (למה אני די אוהבת לצלם אז אני מתעדת כל שניה וכאלה... 12 פילים לא באים לבד...) בקיצור... תודה על המתיכה... כל פעם שאני מסכלת אני מעבירה את התמונות של השואה ומתסכלת רק על ההוואי... אני לא יכולה.. פשוט לא! לא נתפס לי! יש לי שאלה לכולכם: לפי דעתכם: לשלב את התמונות (שואה + פאן) ביחד או להפריד את זה לשני אלבומים? או אפילו לחלק את האלבום לשתים.. או משו כזה? מה דעתכם? חשבתי לשים את התמונות כפי שצלמתי אותם... הכי טוב? לא?! חיוך!
 
לפי דעתי

באלבום אחד כי כל המסע זה מסע אחד בפני עצמו היו את הרגעים הרציינים וברור היה את החלק של השתחררות (לא היתי קורה לזה פאן) וזה חלק טיבעי של המסע וזה חלק בלתי נפרד כי בלי מעט הומור אי אפשר היה לעבור את המסע הזה אז לפי דעתי זה חלק בלתי נפרד ומקומו להיות ביחד אבל זאת רק דעתי
 

Barbie G

New member
גמני חושבת כמוך!

לא צאתי הגדרה לחלק אז קראתי לו "פאן"... חיוך!
 
זאת ועוד (לדעתי)

תמונות הם דברים שבעצם מזכירים לנו מה עבר עלינו, איך הרגשנו וכו'. לא רק זה שתמונה אחת מזכירה לנו איך שהרגשנו רע, ותמונה אחרת מזכירה איך שהרגשנו טוב, גם זה שהן באות אחת אחרי השנייה מזכיר לנו את ההרגשה הזו במסע - את ההרגשה הזו של ניגודים ובאיזשהו מקום (אצלי לפחות) קצת ייסורי מצפון - על זה שרגע אחד אנחנו בוכים ואז כמה רגעים אחר כך אנחנו צוחקים. זה גם חלק מהמסע. בעקבות המסע הזה החלטתי שזה בעצם בסדר להתנהג ככה - ואני מכלילה את זה בדברים שקיבלתי מהמסע הזה. אז, כן, אני חושבת שהתמונות ה"שמחות" והתמונות ה"עצובות" צריכות להיות מעורבבות אחת בשנייה. כמו שהיה במסע עצמו...
 

avihayc1

New member
טקס במיידאנק

לנו עשו אותו ליד המשרפות מול הר האפר. ממש מזעזע. אני אישית לא בכיתי שם אבל הרבה תלמידים אצלנו בכו. הטקס שלנו היה ממש מרגש. היה לנו גם בטרבלינקה טקס וגם באנדרטת רפפורט. זה ליד הבונקר של מרדכי אנילביץ' והקריאו לנו את המכתב ממש מזעזע...
 
למעלה