חייבת לשתף

[tuty fruty]

חייבת לשתף

בתחילת החודש היה לנו סיכןם המסע לפולין שהיה בסוף החודש הגדול. בהתחלה הייתה פגישה עם כל המשלחת ראינו סרט שהכינו שתי תלמידים מהכיתה שלי והקריאו כמה קטעים ושרו שיר אחד בכיתי המון ראיתי עוד כמה שבוכים זה באמת מרגש. אחרי זה הייתה שיחה בכיתה שגם שם לא הפסקתי אפילו לשנייה לבכות ואף אחד לא בכה כי במחשבה לאחור זה גם לא היה כל כך עצוב השיחה שעשינו בכיתה אני חושבת שאולי עוד לא יצא לי לדבר על זה המון ועם הרבה אנשים ושהתחילו לדבר על זה פתאום נזכרתי בהכל והיה לי מאוד קשה לעכל את הכל נזכרתי בתמונות במחנות השמדה בהכל. ועכשיו יש לי שאלה את הטקס במיידניק איפה עשו לכם אותו?

 

[•BluEyeS•]

הטקס במיידנאק

רצינו לעשות אותו ליד הר האפר (ברר) אבל היו שם עוד מלא קבוצות אז עשינו אותו על הדשא די קרוב לחנייה... אבל היה מאוד מרגש, לא שינה המיקום בכלל ואני ממש מחכה למפגש של הקבוצה עם המדריכה שלנו, זה אמור להיות לפני חנוכה (

 

[Pukipsey007]

ליד הר האפר

היה מרגש.. אבל כשראש המשלחת תקע בשופר..

 

[אביביתוש ג]

ליד המשרפות...

התוכנית המקורית היתה ליד הר האפר, אני לא זוכרת מה מנע מאיתנו לממש את התוכנית, נראה לי שזה היה בגלל טקסים אחרים שהתבצעו שם או בגלל שהיה קור לא נורמלי.. אבל ללא ספק היה טקס מרגש, בנוסף לזה מידאנק היה המחנה הראשון בו היינו..

 

[taltal3001]

ליד הר האפר..

מתחת.. בדשא... והיה כזה קר אני זוכרת את זה כיאלו זה היה אתמול!!

 

[טיפקסית]

הטקס שלנו בהר האפר

ווואו...זה היה כל כך חזק בעיניי הקראנו שם קטעים מהיומן של אנה פרנק ועמדנו ממש ברחבה מתחת לכיפה וכששרנו את התקווה זה נתן לי מן תחושה שאני לא יודעת להסביר בדיוק שאנחנו שעמדנו שם אנחנו התקווה של אלה שנרצחו שם אנחנו באלה עצם שמימשו את החזון שלהם. הטקס עצמו היה ממש מרגש, אני זוכרת שכל הזמן התסכלתי על הדגל ופתאום עברה בי צמרמורת כזו בתוך הגוף אחרי שהיינו בביתנים,ראינו את הנעליים והשיערות,ביתני המגורים והקרימטריום עם תאי הגזים והמשרפות והגענו להר האפר פתאום בעצם בפעם הראשונה הבנתי שפה נרצחו אנשים אגב אומרים שבמיידאהק יש לפחות עוד 3 טונות של אפר שמפוזרות בתוך המחנה עצמו כשסיפרו לנו את זה [המדריך שלנו] חשבתי לעצמי אז למה לא מנסים לחפור ולהוציא את האפר שניתן לא הצלחתי להגיע לתשובה מגובשת זה אחד המקומות החזקים ביותר שאני זוכרת מהמסע

 

[לונושקה]

ליד הר האפר

זה היה הטקס הראשון,וגם הכי גרועע.... ממש גרוע,כי אף אחד לא ממש הקשיב כי היה פשוט קווררר לא נורמאליי!!!!!!!!! היה כל כךךך קרר,ממש... וכששרתי אז הרוח נכנסה למיקרופון אז זה כאילו עיוות את הקול שלי קצת כאילו לא עוות אבל יצר בעיות בסאונד חחח אז היה טקס דיי גרוע... ולי אף אחד בכלל לא טרח להגיד שזה הר האפר!! כי לא עליתי לשם כי אמרו לי זאת האנדרטה של מיידנק... זה ממש מעצבן אותי שלא אמרו לי מה זה... רק כשהגעתי לארץ אז המוכר בחנות צילום שאל אותי,למה אין לך אף תמונה של הר האפר? אז שאלתי אותו על מה הוא מדבר ואז הוא הסביר לי,ואז שאלתי עוד אנשים וחברים שלי כן צילמו אז יש לי תמונות משם,מזל...

 

[אביגל ג]

אבל אני שמעתי שאמרו שזה הר האפר

והסבירו לנו שיש שם 18 טון של אפר (או משהו באיזור אני לא זוכרת מספר מדוייק)... אז איך לא שמעת שאמרו את זה?

 

[i See DeaD peOple]

../images/Emo4.gif לנו אמרו שזה 7 טון של עפר....

 

[Pukipsey007]

לנו אמרו..

שאנשים זורקים לשם גם סתם זבל

בדלי סיגריות וזה..

 

[Barbie G]

7 טון! זה בדוק! ידוע שיש שם 7...

מוזר לי לשמוע... אני עכשיו אחקור...

 

[אביגל ג]

תהרגו אותי, אני לא ממש זוכרת...

אבל מה שזכור לי היה שאמרו מספר גבוה מאוד... ואם אני לא טועה זה היה מספר עם עשרה ז"א אחרי הספרה 10...

 

[לונושקה]

מווווזזזזזזזזזרררררררררר

ביותררר.... אני ישבתי ליד המשרפות כאילו מבחוץ עם טלי ועוד כמה ילדים ואז פשוט קראו לנו לבורות שם,ואז הלכנו לעשות את הטקס ושאלתי מזה ואמרו לי שזאת האנדרטה של מיידאנק זה ממש מעצבן אותי שלא עליתי לשם לראות אפילו.....

 

[אביגל ג]

אל תתעצבני...

זה מעניין לראות את זה, אבל לא היה משהו מיוחד (ואין כאן שום זלזול). אני לא צילמתי את זה אז אני לא אוכל להראות לך אבל בטח היו אצלנו כמה שצילמו (אני אשאל את ניצן..) אולי אפילו טלי צילמה, כי אני זוכרת שנגמרה לה הבטריה כשהיה את הטקס (וזה היה אחרי שעמדנו ליד הר האפר ולפני הטקס). האנדרטה זו האבן הגדולה שעברנו מתחתיה וקבוצה א' ישבה שעה ודיברה שם. יש לי שתי תמונות של האנדרטה משני הכיוונים. אם תרצי אראה לך אותן.

 

[tuty fruty]

אני יגיד לכם למה שאלתי

כי הטקב שלנו היה במשרפות וזה מעין מוסרת של המשלחות של הביצפר לעשות את זה שם אני אישית נורא לא אהבתי שעשו את זה שם לא יודעת בדיוק למה אולי בגלל עצם המחשבה שכל שנייה שלי שם הייתה קשה לי במיוחד הייתי חייבת לצאת החוצה לנשום כמעטט וברחתי באמצע הטקס ובקושי הקשבתי

 

[עניין סתמי]

על המדרגות להר האפר

ומאחורי הבנות היה הכתוב "גורלנו אזהרה לכם"...

 

[טיפקסית]

הר האפר

מכיל בתוכו כשבעה טון אפר [זה לפי מידע של ההצלה לאחר השואה] אומרים שבמיידאנק בתוך המחנה עצמו ישנם לפחות עוד כמה טונות של אפר אך לא ניצן לעשות חפירה. גורלינו אזהרה לכם זהו אכן הכיתוב על כיפת הר האפר אני אישית חושבת שכשהייתי שם בעצם זו הייתה אחת הפעמים שהרגשתי ממש שאני בפולין בעקבות עמים,קהילות שנרצחו. אני זוכרת שכשאחת הבנות אצלינו הקריאה קטע מהיומן של אנה פרנק ממש שעמדנו מתחת לכיפה כמעט התחלתי לבכות אצלינו היה נורא ניגוד כי השמיים היו כל כך כחולות והציפורים צייצו בזמן הטקס, והניגוד של האפר שהיה מולינו של כל כך המון אנשים ובין השקט והירוק הפסטורלי אני חושבת שהניגוד זה אחד הדברים שאני אקח איתי משם שזה היה לי חוויה נורא חזקה באופן אישי

 

[Barbie G]

אצלנו היה שמים שחורים, וירדו טיפות

של גשם וכאלה... המזג אויר ידע איפה אנחנו והתאים את עצמו לזה...

 

[Barbie G]

ליד הר העפר.. ממש מבזה... תכנסי!

היתה לנו שיחהעם ההנהלה אחרי כמה שבועות מהמסע.. ושתקתי ואז הרגשתי שגם אני צריכה לדבר.. ואז פשוט התחלתי לדבר ולא הפסקתי לבכות לא יודעת מה קרה לי הייתי היחידה שבכתה שם... אנשים אחרי שאלו אותי אם אני בסדר.. המסע הזה שינה בי הרבה דברים... ועוד לא הכי עכלתי אותו.. לא מתיימרת לעכל בשיט! אני ראש צוות תיעוד ואני אוספת מכל חברי המשלחת שלי את התמונות ואני אומרת לכם בדוגרי אני לא יכולה לראות אותם... לא מסוגלת.. מזעזע אותי.. את האלבות שלי עוד לא סדרתי... ולא נראה לי שזה יקרה בקרוב... יצאו לי תמונות יפות וכולם אמרו לי את זה (יש דיסק) ... אני מסתכלת על התמונות ופשוט רואה את הגדול ולא קולטת... איך העולם שתק?! איך?! למה?! אני יודעת שאסור לחפש תשובות לשאלות הפילוסופיות האלה אבל זאת אני ועד יום מותי אני אחפש אותם... ישאר בי תמיד את הדבר העצוב הזה בתוך הלב שלי.. לכל מי שעוד לא נסע: כשאתם מגיעים למיידניק תפנו שניה גב אל המחנה(למרות הסקרנות...) ותראו בתים, אנשים חיו שם ויש עד היום אנשים... לא הפריע להם הסרחון של המחלות? של המוות? של הגז? לא הגיוני!!! חייבים לשמור על הזכרון הזה לנצח! ולהעביר אותו תמיד!! לא משנה איפה נהיה... תמיד... ! עמדנו במסע שלנו במיידניק על המסילות.. ואז הניצול אמר לנו אני יודע שעוד כמה שנים אני לא יהיה פה... אני אמות.. זה לא כל כך רחוק (אני מצוטטת!!!) ואתם אתם תשארו עוד הרבה זמן... המטרה שלכם זה לבוא לעמוד פה כמו שאני עומד ככה עם הרגל למעלה (הוא השעין את הרגל על אבן גדולה כזו...) ולהגיד להם שאתם שמעתם ממקור ראשון.. ספרו את זה תמיד! ואם לא בשבילי אז בשבילו ובשביל כל אלו שלא איתנו היום... הם הולכים ונעלמים.. תשמרו מהם את הזכרון! מצטערת שזה ארוך... תודה על הקריאה

 

[גיא בר און מקורי]

מרגש לקרוא

ריגשת אותי מאוד מאוד אכן חשוב לזכור ולא לשכוח ולזכור תמיד שאנחנו אלה שניהיה מחויבים להעביר את זה לדורות הבאים אחרינו. העולם ידע העולם כל כך ידע ...!! בנוגע לכך שיש בנינים זה בניינים שהוקמו לאחר המלחמה לפי עדויות ויש חלק הטוענים שלא היו אז הבנינים עכשיו נותר לך לנחש למי להאמין הם טוענים שהם לא ידעו אבל אני לא יכול להאמין להם ...שכנים שלהם פתאום נעלמו הריח של המוות באויר אי אפשר להסתיר