חייבת לשתף!

[אפרילס]

חייבת לשתף!

הבת שלי בכיתה א'. לעומת הבן הבכור, היא בכלל לא מראה סימני התעניינות בסיפור האימוץ.
היא אף פעם לא שאלה, וגם מחליפה נושא כל פעם שאני מנסה לקרוא לה את ספר האימוץ. ואנחנו לא לוחצים.

המורה שלה בהריון. היום הילדים שאלו אותה מה עושה התינוק בתוך הבטן, והיא ענתה שהוא שוחה.
ואז הבת שלי סיפרה: - אני לא שחיתי בבטן של אמא.
והמורה אמרה לה: - נכון, את שחית בבטן של אשה אחרת ואחר כך הגעת לאמא.

זה הפעם הראשונה שהיא מדברת או מעלה את נושא האימוץ באיזה שהיא צורה!!
המסר נקלט!

חג שמח!!

 

[חייכנית2]

מתוקה הבת שלך

בוודאי שהמסר נקלט! והם מראים לנו זאת לאו דווקא כשאנחנו מצפים....

הצעה לסדר-ספר אימוץ גם אם כתוב בחן יש בו קצת פורמאליות.
נסי לספר לה סיפור קטנטן מבית הילדים. איך אהבה לשתות את התה ,או לאכול מידך או לשחק במחבואים....כל דבר שבאמת היה שם. סיפור קצר קצרצר עם חיוך לפני לילה טוב.
אצלנו זה עבד.שווה ניסיון.

 

[אפרילס]

ברור שסיפרנו בכל הצורות ובהתאם לגיל, אבל

היא תמיד דאגה להחליף נושא, או להרדם מייד.
היה ברור שהיא לא רוצה להקשיב.
במקביל, האח שלה, מבקש לשמוע את הסיפור שלו כל הזמן. כי אנו מספרים אותו בצורה משמח וכיפית.
יש לנו גם סרט נהדרת מוכנה ושמח על הנושא.
היא נרדמת כאשר הוא מבקש לשמוע את הסיפור "איך מגיע האחות".
אף פעם לא לחצנו, ומדי פעם מנסים לחזור לסיפור שלה.

 

[fatfat]

כנראה שלא הרגישה צורך לדבר

כי כאחות שנייה הדברים כבר יותר ברורים, הרי יש לה דוגמה מהגדול. יתכן שגם ביניהם דיסקסו את הנושא.

ואגב בתי בצעירה באותו גיל וגם היא עד לא מזמן כמעט ולא העלתה את הנושא מיוזמתה, הגדולה עשתה זאת במקומה.

 

[נגה לביא]

בערך באותו גיל

גם זיו כמעט לא מדברת על האימוץ. כשהיא עושה זאת, זה בדרך כלל מול ילדים אחרים (למרות שאולי באמת כדאי שאשאל את המורה אם היא מעלה את הנושא בכיתה). וכל פעם שאני שומעת חלקי משפט או שיחה שהאימוץ עולה ולו בצורה חלקית, אני חשה הקלה על זה שהיא בכל זאת מתמודדת מול זה ולא מכחישה.

דרך אגב, כמו חייכנית, גם אנחנו מספרים לה הרבה סיפורונים על קזחסטן, ולאו דווקא על האימוץ. היום (זיו חולה ונמצאת איתי בבית, אז זה היה הבוקר) הזכרתי איך לא הצליחה לומר ר' בקזחסטן ולכן סבתא מרחה עליה אחרי מקלחת קלם ולא קרם פשוט.

ודרך אגב 2, למרות השיחה שאוריאל שמע אותה מדברת במכונית, עליה דיווחתי אף אני היום, היא הכחישה שסיפרה לארנה משהו הקשור לקזחסטן, אבל הודתה שסיפרה שהבית שלנו היה gebroken (שבור). לא התעקשתי כלל, אלא עברנו לשיחה על שיפוץ הבית, על כך שהתגוררתי במחסן כשאוריאל נסע להביא אותה מקזחסטן ועל כך שסבא ישן במחסן כשאוריאל והיא הגיעו לבלגיה ואנו התגוררנו בבית זמני. גם זה, בצורה או אחרת, קשור לסיפור האימוץ שלה, וזה חלק שאין לה בעיה לדבר עליו, אז אנו מדברים.

 

[אפרילס]

אצל בתי

זה ממש התעלמות מוחלטת לנושא.
לא לסיפור האימוץ לא לנסיעה לשם ולא החיים שהיה קודם ובטח לא אוקראינה.
פשוט לא מדברת ומסתובבת לכיוון השני כאשר מדברים על כל נושא קשור, אפילו אם זה הדבר הכי נחמד וכיפית.

 

[בהתחדשות3]

קודם כל שמחה שאת כאן. התגעגענו. הסיפור שלכם

מצביע קודם כל על עובדה טבעית, שכל אחד הוא אדם שונה ולכן תפיסתו את האירועים הינה שונה. ויש לקבל את העובדה שילדים שונים זה מזה. זה שהיא לא מדברת לא אומר שהיא מתעלמת. או אם אומר אחרת, ההתעלמות שלה היא סוג של אמירה. היא יכולה להיות אמירה של: לא נוח לי לדבר על זה (בכלל או עכשיו), זה מציק לי/כואב לי ולכן אני חושבת שאם אשים את זה בצד זה לא קורה ולא קיים. לא סביר בעיני שאינה מתייחסת לדברים. הם בודאי יושבים איפשהו בפנים. כן מאמינה שצריך לדבר ואם ילד לא מדבר אז צריך ליזום. הכל ענין של עיתוי, של מינון ובעיקר לדעת להניח ולהפסיק כשהילד לא רוצה.
הייתי בודקת אם היה משהו בבית הספר שגרם לה לא לרצות להתעסק עם נושא האימוץ. אם זה לא מגיע כדי דיאלוג, אפשר שזה יהיה מונולוג שלך. להזכיר את זה,למשל מהמקום של השמחה הגדולה שלכם על שאימצתם אותה וכו'. ועוד דבר. הייתי דואגת שהדברים ייעשו בנפרד, ללא אחיה. כלומר, לו יש את סיפור האימוץ שלו ולה יש את סיפור האימוץ שלה. זה נכון שסיפור חייהם השתלב כשהפכתם כולכם למשפחה אחת ונדמה לי שאולי קל יותר לילד מאומץ במשפחה בה יש עוד אח/אחות שאומצו, אך עדיין היא זקוקה לבירור, לבדיקה של סיפור החיים האישי שלה אחד על אחד.

 

[אפרילס]

אני תמיד בסביבה, כיף לפגוש את החברים!

לגבי סיפור האימוץ של הבת. זה לא שלא נוח לדבר בביה"ס, היא רק התחילה כיתה א'.
היא תמיד התחמקה מהנושא, מאז שהיא קטנה.
אנחנו לא לחצנו, מדי פעם יזמנו לעלות את הנושא, בכל מיני הזדמנויות.
כמו להסתכל על התמונות, לספר חוויות של אז, של הפגישות, של המקום, וכו'.
הגענו למפגשים של הפורום, נפגשים קבוע עם חברים של משפחות מאומצות.
בכל הזדמנות תגובתה היתה, החלפת נושא, נרדמת התעלמות, וכו'.
לכן, שמחתי כאשר היא סוף, סוף מרשה לעצמה לדבר בחופשיות מול הכיתה "על השחיה" שלה בתוך הבטן של אישה אחרת.
מבחינתי, זה מראה שלב של התבגרות והשלמה עם האימוץ שלה.
חג שמח.

 

[אבי351]

מתוקונתתתתתתתתתתתתתתתתת