חייבת לפרוק

[מודיםומבקשים1]

חייבת לפרוק

זהו! קוראת כאן תקופה ארוכה.... מתעודדת, ועכשיו גם משתפת.
בבית 3 ילדים מדהימים שהגיעו ברצף, מודה עליהם כל יום מחדש, הם נותנים כוח ותקוה. אבל אני רוצה עוד!
עכשיו אחרי 4 הפלות ברצף, בשבועות מגוונים (1 הפלה טבעית ו-3 גרידות לאחר הפסקת דופק) אחרי הפלה שלישית עשינו בירור קרישיות, בלוטת תריס, היסטרוסקופיה אבחנתית, והכל תקין. הריון אחרון טופלתי בסטרואידים וזריקות פרגניל, והוא נגמר באכזבה ענקית ותהיות גדולות לגבי העתיד. והמון המון שאלות...... עד עכשיו עודדתי את עצמי במחשבות של רצף הפלות אקראי, אבל לא עוד! כרגע בבירור גנטי למרות שנראה לי מיותר.
'כאילו' מתאוששת, אבל האובדן לא מרפה לרגע. המחשבות של 'היה אמור להיות לי תינוק בן......' ועוד יותר גרוע, ההשוואה (שלי גדול/קטן ב... מהקטנטן שאחוז באהבה בידי אימו).
מה עושים? איך מתקדמים??

 

[shalom156]

עצוב

קשה מאוד לעמוד באובדנים הללו ובמיוחד כשלא יודעים מה הסיבה וזה חוזר על עצמו שוב ושוב...
אני אחרי שתי הפלות והפסקת הריון...
כרגע מבצעת בירורים,הייתי אצל קופרמינץ ביעוץ.
תודה לאל יש ילד מדהים בבית!!רוצים עוד...מקווים ואופטימיים...
בת כמה את?
שולחת לך חיבוק גדול כוחות ותקווה שיהיה לזה סוף טוב וידיים מלאות!

 

[מודיםומבקשים1]

צעירה (במושגים של הפורום)

מתקרבת ל30. אז יש 'סיכוי' וזמן להריונות שיביאו ילד.
אבל,
אני רוצה עכשיו. הריון שלם. והלוואי שלא רק אחד
ואני אובדת עיצות איך להתקדם. מה עושים בהריון הבא????

 

[שירהד1]

טוב שהחלטת לשתף

ראשית, צר לי על אובדני ההריון. יש המון נחמה בשלושת ילדייך, אך מי כמוני יודעת מהי כמיהה לילד נוסף, ללא קשר לכמות הילדים שנמצאים בבית. ועם כל כישלון, כך גובר הרצון, והכמיהה הבלתי ממומשת מרסקת את הלב.
יודעת היטב. חוויתי 6 הפלות ברצף כאשר יש לי שני ילדים בבית (ועוד הפלה אחת היתה לי בין הבכורה לילד השני), וחייתי חיים כפולים- עבודה, בית, ילדים...הכל כאילו כרגיל, תפקוד מלא, וחיים שניים בו זמנית- חיים של אבל תמידי, ריק, ריקנות, עצב בל יתואר, כעס, קנאה...וכל סוג של רגש שלילי
שני ילדיי היצילו אותי יום אחר יום, מבלי בכלל לדעת זאת, אבל זה היה סיוט נפשי. אין מה לומר.

שנית, לעצם העניין- אני מנסה לעשות קצת סדר, כדי לנסות ולסייע.
את (ואני מתארת לעצמי שגם בעלך) לקראת גיל 30.
3 ילדים בבית
4 הפלות ברצף (1 הפלה טבעית ו-3 הפסקות דופק)
נעשו בירורים של הפלות חוזרות- קרישיות, בלוטת תריס, הסטרוסקופיה אבחנתית.

עכשיו שאלות-
1. אנא פרטי על כל הריון והריון-
על התקינים- האם מהלך ההריונות היו תקינים? באיזה שבוע נולדו הילדים? באיזה סוג לידה? האם הילדים בריאים?
על ההריונות הלא תקינים- על כל אחד בבקשה- מה בדיוק קרה? מתי התרחשו הפסקות הדופק? האם מהלך הגרידות היה תקין? האם היו סיבוכים כלשהם?

ממש תעשי רשימה:
הריון ראשון: גיל.....שבוע לידה-.....מהלך ההריון-..... סוג לידה-....משקל בלידה-.......ילד בריא. כיום בן.....

על הלא תקינים-
הריון רביעי: גיל.....נצפה דופק בשבוע.....דימומים. הפסקת דופק בשבוע.....גרידה בשבוע.....מהלך הגרידה.....

תמסרי מידע כמו שאת מוסרת לרופאים. עם כל הפירוט.

2. בירור הפלות חוזרות- האם עשיתם בדיקה של קריוטיפ של שניכם? האם עשית בדיקה של פרופיל הורמונאלי מלא? (נדמה לי שעושים ביום השני-שלישי למחזור).

3. מה כולל הבירור הגנטי? האם את מתכוונת לקריוטיפ או למשהו אחר?

4. בירור לגבי מחלות גנטיות ידועות- שעושה כל האוכלוסיה- האם עברתם ומה היו התוצאות?

אחרי שתעני, אמשיך להתייחס.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[מודיםומבקשים1]

תודה ענקית על ההבנה, חיים כפולים הם ההגדרה

מפרטת,
לפני הכל- מחזור לא סדיר מאז ומעולם. 35-50 יום. פחדתי תמיד שיהיה לי קשה להכנס להריון, בתכלס, להריונות הראשונים חיכיתי כחצי שנה (=4 מחזורים) ודווקא האובדנים בהריונות שהושגו מהר. בדיקות ביוץ לא עובדות אצלי והיו רופאים שאמרו לנו שככל הנראה אני לא תמיד מבייצת, רק שבהריונות מאחרים לי את התל"מ, מה שאומר שאני מבייצת גם במחזורים ארוכים (מאחרים לי בשבועיים- שלושה!!)
לפני החתונה עשינו בירור למחלות גנטיות ידועות (אם כי לא בירור מלא) שיצא תקין.
3 ילדים בריאים ומהממים, ברוך ה', שנולדו בגיל 22-25 בהפרשים של שנה וחצי. שלושתם נולדו לאחר הריונות תקינים ובלידות רגילות, בשבוע 39-40, משקלים סביב 3 קילו. כיום בגילאי 7-4. הכל ורוד...
ההפלות- הריון 4, הכל כרגיל. נכנסתי להריון כשהקטן בן שנתיים, דימום קל בשבוע 15, רופא, אין דופק, העובר בגודל שבוע 11. הרופא מרגיע "זה בדיוק הסטטיסטיקה, 1 ל-4", עבורי זו ההפלה הכי טראומטית. אובדן התמימות. בכי בלתי פוסק. עד היום במחשבות אני חוזרת לעובר הזה. גרידה טראומטית, יחס מזעזע בביה"ח. כאבי גב ופתאום- דימום מטורף (האחות שמואילה בטובה להכנס אומרת שזה בסדר ויוצאת) ואז- העובר יוצא. והתמונה הזאת לא יוצאת לי מהראש כבר שנתיים... התעלפתי והוטסתי לגרידת ניקוי.
מחכים מחזור ולהפתעתי- מיד הריון. השמחה לא ארכה זמן רב ובשבוע 7-8 החלו דימומים חזקים. הכל יצא... כשהגענו לרופא הרחם כבר היה ריק.
עכשיו מחליטים לנוח קצת ומונעים, לתת לגוף ולנפש להתאושש, מנסים לא לחשוב יותר מדי (זה כ"כ מצחיק- כי הסביבה חושבת שאפשר 'לא לחשוב'. המחשבות שם כל רגע).
אחרי 5 חודשים מנסים. אכזבה מטורפת כשהדימום מגיע ושמחה אדירה חודש אח"כ, עם 2 פסים. הריון 6. מדחיקה חששות. מטופלת בנרות אוטרוגסטן עד שבוע 12 ובקארטיה לכל אורך הדרך. עד ש.... מגיעים לסקירה מאוחרת (לא עשיתי סקירה מוקדמת, אבל כן שקיפות עורפית שהייתה תקינה ואולטרסאונד אצל הרופא) נרגשים מאוד. בטוחים- כי עברנו את השבוע הקריטי. כבר שבוע 21. אבל אין דופק והעובר מתאים לשבוע 16. גרידה (שהפעם הולכת כשורה)
ואז, עושים בירור בנחת. אין לאן למהר. הולכים לכמה רופאים. ואם שאלת- עשינו גם פרופיל הורמונלי (בדיקת דם בתחילת הווסת ופרוגסטרון ביום 21 למחזור). הפרוגסטרון נמוך אבל מתאים לאורך המחזור שלי. מבחינת הרופאים בסדר.
התקווה שלי שמדובר ברצף אקראי והכל עוד יהיה בסדר ובפרט ש-
פתלוגיה של הריון 4, חוסר בכף רגל בעובר. הרופאים סוברים שלא מדובר במשהו ראשוני, יתכן התמוססות, יתכן בעקבות שריטה בקרומי הרחם (עדין לא הבנתי מה זה) שהם המקור להפסקת הדופק.
פתלוגיה של הריון 6- נראה איזור בשליה עם נזק היסכמי.
שאלות לקראת הריון הבא. מונעים יותר מחצי שנה. מתלבטים לגבי המלצות הרופאים ולבסוף הולכים עם דעתו של אחד מהם. זריקות פרגניל החל מבטא חיובית וסטרואידים במינון 15 מ"ג ביום. כתם בשבוע 11 לא הותיר ספק. עובר ללא דופק, מתאים לשבוע 10. גרידה. מרגישה שלא התאבלתי על העוברון אלא יותר על אובדן 'המשפחה הגדולה' שכבר לא תהיה לי.
אני יודעת שאסור. ממש אסור. אבל אני עסוקה ב'אילו'. למשל, למה לא לקחתי קלקסן, למרות שאין בעיית קרישיות ידועה (אבל כן פתולוגיה של הריון 6- אידיקציה לקלקסן). וקצת ב'למה לא שלחתי עוברים קודמים לגנטיקה'. ואפילו ב'לא שמרתי על עצמי מספיק'.
ובבירור הגנטי אני מתכוונת שכעת עשינו קריוטיפ לשנינו (עוד אין תשובות) ושלחנו גם את העובר לבדיקה גנטית שעדיין לא נעשתה כי אנחנו בניסיון להוציא מקופ"ח התחייבות לשבב גנטי- CGH, והם מאשרים התחייבות לקריוטיפ בלבד.
זהו. שפכתי המון טכני ומעט מהנפשי...
מה יש לכן לומר?

 

[שירהד1]

טוב, האמת היא שזה קצת יותר מורכב

ממה שחשבתי.
כי חשבתי שהיו הפסקות דופק שכולן בשליש הראשון, ומסתבר שלא....

אני מסכמת את ההפלות לראות אם הבנתי נכון, וגם שואלת עוד שאלות תוך כדי-

הריון 4- דימום קל בשבוע 15. עובר ללא דופק המתאים לשבוע 11. גרידה טראומטית (לא מובן לי- העובר יצא בעודך ערה?! לא היית בהרדמה?).
בפתולוגיה- חוסר בכף רגל של העובר. הרופאים אומרים שיתכן עקב שריטה בקרומי הרחם שהם המקור להפסקת הדופק. גם אני לא מבינה מה זה אומר ומה ההשלכות של זה. מה הרופאים הסבירו?

הריון 5- שבוע 7-8- דימומים חזקים, הפלה טבעית.

הריון 6- טיפול תומך נרות אוטרוגסטן עד שבוע 12 (משערת שזה משהו הורמונאלי...ספרי מה זה בדיוק) וקארטיה (מה זה? ספרי. לא מכירה את זה).
שקיפות עורפית תקינה. לא עשית סקירה מוקדמת (למה?).
שבוע 21 בסקירה המורחבת נמצא עובר ללא דופק התואם גיל 16 שבועות. גרידה.
בפתולוגיה- נראה איזור בשליה עם נזק היסכמי. אני יודעת שהסכמיה זה נזק לרקמה שנוצר כתוצאה מאי הגעת חמצן. אבל לא הבנתי האם זה משהו שהוא הסיבה להפסקת ההריון והדופק, או שזו התוצאה של הפסקת ההריון?

הריון 7- זריקות פרגניל מבטא חיובית וסטרואידים. כתם בשבוע 11. עובר ללא דופק שמתאים לשבוע 10. גרידה.

כעת משלימים בדיקת קריוטיפ. מנסים לבצע בדיקה גנטית של העובר.

אני מציעה לך את מה שהיציעה לי הרופאה שלי אחרי 4 הפלות ברצף- היא המליצה לי ללכת לד"ר עופר גונן, שהוא אמנם מומחה פוריות, אבל רופא מאוד מקצועי, ואדם מאוד אמין. היא שלחה אותי לקבלת חוות דעת שנייה. וזה אכן מה שעשיתי. לא שהוא היה יכול לעזור לי....אבל שלח אותי לכל הבדיקות, והסיק מסקנות שהיו נכונות לגביי- שאין פה פתרון, ושניתן לתת טיפול אמפירי של פרגניל וקלקסן (למרות שהוא מהמתנגדים לקלקסן אם אין בעיה מוכחת).

מה שאני מנסה לומר, שאני מציעה לך לסיים את הבדיקות- קריוטיפ, ובדיקות גנטיות שלך ושל בעלך למחלות הידועות (כתבת שעשיתם- אבל לא בדיקות מלאות), ולאחר מכן- ללכת עם כל התיק הרפואי העבה שלך לקבל חוות דעת מרופא בר סמכא שיודע על מה הוא מדבר.
אני באופן אישי יכולה להמליץ לך על הרופא שאני הלכתי אליו.

במקרה שלי, הבעיה היתה ברורה וידועה, אבל אי אפשר היה לעשות כלום. רק להתפלל ולקוות שתגיע הביצית האחת התקינה שאולי עוד נותרה לי איפשהו במחסן....בסוף היא הגיעה, האחת המיוחדת והמהממת הזו. סתם עניין של מזל. לא לקחתי שום תמיכה ושום טיפול אמפירי או קליני, כי הייתי פשוט צריכה עובר תקין. זה הכל.
במקרה שלך, אני לא יודעת לומר אם זה סתם מקרי או לא, אם מדובר היה בעוברים לא תקינים, או שמא משהו בחלק מההריונות עצמם השתבש.
ממליצה לאחר השלמת הבדיקות לגשת לרופא אמין ומקצועי, כמו ד"ר עופר גונן (מקבל באופן פרטי בכפס הס).

נשמע לך מה שכתבתי?


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[מודיםומבקשים1]

עונה (ושואלת) ושוב- תודות

הריון 4- ממה שהבנתי, זאת השערה. (תמיד יתכן שזה היה עובר פגוע, האפשרות הזאת יותר מרגיעה, פאשלה חד פעמית...) קרומי רחם ש'שרטו' את העובר וקטעו את כף הרגל. יש דבר כזה שנולדים ללא כף יד או כף רגל בגלל משהו ברחם ולא בעיה אמיתית בעובר. לא דובר על השלכות אלא מקרה אקראי.
וטראומה היתה גם הייתה. ונוספה ליחס מזעזע של הצוות (למרות שהגעתי בשר"פ) העובר יצא במיטה במחלקה ואיתו דימום מסיבי, עוד לפני חדר ניתוח. (וזה היה אחרי שהגענו לבי"ח ב-8:00 בבוקר, קיבלו אותנו למחלקה אבל לא נתנו מיטה, חיכינו בחדר מבקרים. ביקשו להתכונן לניתוח בשעה 12, עדיין בלי מיטה והרשו לי להכנס לחדר של האחות הראשית כדי להיות שם עם חלוקי הניתוח ולא במסדרון. למזלם, כשהתאחר ועדיין לא היה חדר ניתוח פנוי- הכניסו אותי לחדר בערך חצי שעה לפני הדימום כך שלא דיממתי לאחות הראשית בחדרה, שם הייתי 3 שעות מוכנה לניתוח..... )
הריון 6- אין תשובה על השאלה שלך על נזק היסכמי, אלו שתי אופציות וא"א לדעת מה באמת קרה.
אוטרוגסטן זה נרות של פרוגסטרון וקרטיה זה סוג של אספירין, מדלל דם (עובד בצורה אחרת מקלקסן ויש שטוענים שלא עוזר כלל).
ולגבי סקירה- אצלנו לא מפילים עובר (אלא אם כן הוא אינו בר חיות, כלומר- אם לא יפול באופן טבעי וכן יולד- ימות מיד או תוך שעות ספורות) אלו דברים שרואים באולטרסאונד בביקור רופא, בעיות חמורות מאוד בלב או במוח.לכן אין משמעות מעשית לסקירה מוקדמת. (הרופא עשה לי שקיפות בלי שביקשתי)
כן עושים סקירה מאוחרת כי יש לזה השלכות על הלידה (כמו ללדת בבי"ח מסוים ולהתכונן מראש לניתוח של היילוד ועוד.)
כמובן במצבים כמו הפלות חוזרות יש עניין בסקירה מוקדמת כדי לבחון את תקינות העובר, במידה ותהיה הפסקת דופק תהייה הסיבה ידועה. בהריון האחרון תכננתי לעשות סקירה מוקדמת.
ד"ר עופר גונן- לא שמעתי עליו. לא הבנתי- היכן מקבל?
וואו, אין כמו לפרוק.......

 

[שירהד1]

ויקטור החתול

- אולי את יכולה לעזור?-

סיכמתי את עיקרי הדברים בצורה נוחה לקריאה. האם יש לך איזושהי תובנה?

תודה תודה תודה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[ויקטור החתול]

לצערי, אין לי הרבה להוסיף

לכאורה יש הרבה מידע על כל הריון והדרך והשלב בהם הסתיים וכן יש ברור חלקי של הפלות חוזרות...
ההרגשה שלי שיתכן שהברור שנעשה אינו מלא ומאד הייתי ממליצה גם ללכת לרופא שמתמחה בהריונות בסיכון גבוה ואו הפלות חוזרות ושהוא ינסה לעשות סדר בדברים ולראות אם אין מכנה משותף בין האובדנים שאולי התפספס בכל זאת.
האם ברור הקרישיות יתר שנעשה היה מלא ?
האם הברור האנדוקרינולוגי היה מלא ?
אולי יש מקום לבצע צילום רחם בנוסף להיסטרוסקופיה שבוצעה, או לחזור על ההיסטרוסקופיה ?
כמובן לסיים את האבחון הגנטי ואני אישית ממליצה שלא יהיה בפרטי, אלא במכון גנטי מורשה באחד מבתי החולים בארץ.
יש צורך לעבור היטב על מהלך ההריונות הראשונים שהיו תקינים, יתכן שיש דברים שאינך זוכרת כ"כ, או שבזמנו נראו כשוליים, אך הינם רמז למוטיב חוזר בכל ההריונות שלך.
יש סיכוי מאד גבוה, שקיבלת חלק מהבדיקות בכל אחת מהאינדיקציות (קרישיות יתר, אנדוקרינולוגיה (בלוטת התריס ונוגדנים שונים), אך לא את הפאנל המלא ולשם כך אני ממליצה שוב, ללכת לרופא מומחה לנושא.

ההריונות הראשונים שלך היו בגילאים מאד צעירים שלך ויתכן שמאז ועד ההריון הרביעי, התפתחה בעיה כלשהי שדורשת איבחון וטיפול.
פעמים רבות לא מוצאים סיבה חד משמעית ונוטרים עם השערות בלבד, אבל גם בהשערות אפשר לנסות לטפל כשמטופלים עם רופא נכון ובעל נסיון רב עם מקרים דומים ולהתחיל בטיפולים אמפיריים ואם יש צורך לעלות למינונים קליניים ולעיתים גם ללא אבחנה חד משמעית - כמו שציינת לדוגמא עם קלקסן שלא לקחת, האם מישהו כבר המליץ לך ? והעדפת שלא לקחת כי לא היה אבחון חד משמעי של קרישיות יתר ?

עצם העובדה שחלק מהאובדנים היו בשבועות מתקדמים מעט יותר באופן יחסי, דווקא מעלה את החשד לאיזו בעיה שאולי התפתחה עם הזמן ולא מאפשרת הריון תקין עד סופו.

 

[חובטת שטיחים]

בגלל שאתם באמת צעירים

אני ממליצה לך לעשות פסק זמן ולהחליט עם עצמך ועם בעלך שאתם יוצאים מהמרוץ לתקופה: חצי שנה, שנה, שנתיים - זמן מוגדר כלשהו ובזמן הזה להשתמש באמצעי מניעה.
לדעתי התקופה הזאת חשובה כי היא נותנת לכם זמן לנשום בלי להתעסק כל הזמן בפיריון וילודה, בלי לספור ימים לביוץ ולמחזור, בלי לתזמן יחסי מין (ובמקום זה לעשות סתם סקס מתי שבא בשביל הכייף

), בלי לראות שני פסים על המקלון ולהיכנס לחרדה, בלי לחוות עוד הריון כאשר בכל יום את בטוחה, שהינה זה נגמר וכל רמז להכתמה, מיחוש בבטן או סתם חצי שעה בלי בחילות, מכניסה אותך להיסטריה...
לדעתי זה גם יכול לתת זמן איכות לעצמך ולמשפחה (אם תחליטו שזה מה שזה יהיה) וגם נותן תחושת שליטה מסויימת במצב. מן "חשב מסלול מחדש"...
בנוסף זה נותן לך את הזמן לבחון בנחת את המצב הרפואי וללמוד מה האפשרויות העומדות בפנייך. לצערי, כאחת שילדה שני ילדים בריאים ואחר כך עברה 8 הפסקות דופק, אני יכולה להגיד לך שלרפואה עדיין אין תשובה טובה לשאלה למה זה קורה וגם אין כל כך פיתרון והרופאים פחות או יותר "סתם" יורים באפילה (בזה נוכחת בעצמך...), ולפעמים זה מצליח

... (לצערי, לא לי...)
אתם עדיין צעירים, התקופה הזאת לא תשנה באופן מיוחד, אין לך שעון ביולוגי מתקתק ואם נועדו להיות לכם עוד ילדים, זה לא חשוב אם הם יגיעו חצי שנה או שנה מאוחר יותר.
אחרי הזמן שהקצבתם לכם, תוכלו (אם תרצו) לחזור לנסות, אבל הפעם תהיו חכמים יותר ועם יכולת אחרת להתמודד, בתקווה שלא תזדקקו לזה ותזכי בהריון תקין.
צר לי שאינני אשת בשורות, אני רק יכולה להגיד לך שמה שנראה בהווה כמו מצב בלתי אפשרי ושאי אפשר להתמודד איתו או לשרוד אותו, הופך בפרספקטיבה של זמן (אם תתמודדו איתו נכון), להיות חלק מהחיים, לרע וגם לטוב.

 

[חובטת שטיחים]

טוב, אני רואה שכבר יישמת את ההצעה שלי...

אז באמת לא נותר לי מה להגיד אלא לאחל לך ולבעלך שתמצאו את הדרך שלכם אל האושר, עם כל הצער והכאב שבדרך ושתתמודדו באומץ, בשיתוף ובאהבה עם כל מה שתחליטו.