אורחת 1112
New member
חייבת לפרוק...
אינני כותבת בפורומים בדרך כלל... אבל אני חייבת לפרוק ומרגישה שאין לי כל כך אצל מי...
לפני יומיים חיתלתי את בני בן חצי שנה על שידת ההחתלה, התכופפתי להוציא מגבונים מאחת המגירות בשידה והוא התגלגל עליי ונפל על הרצפה.
בשניה הראשונה שזה קרה, חשבתי שהלך לי הילד.... כל כך נבהלתי, והמבט שלו חקוק לי בזיכרון.. כמובן שמייד הרמתי אותו והרגעתי אותו, כל זה קרה בנוכחות בתי הגדולה בת ה-3 שגם היא נורא נבהלה ובכתה. ואני שהייתי לבד בבית מצאתי את עצמי צריכה להרגיע את שניהם בעוד שאני כולי רועדת...
מיד התאפסתי, אספתי את שניהם והלכתי לבי"ח ( גרה ממול בי"ח למזלי...) . הקטן בסדר גמור, ככל הנראה עצם העובדה שנפל עליי קודם ריככה לו את המכה, אבל תחושת האשמה לא עוזבת אותי. אני יודעת שבדיוק באותה מידה שהכל בסדר זה היה יכול להיגמר באסון.
כל האנשים סביבי מרגיעים אותי ואומרים כי לא קרה שום דבר והתינוק בסדר וזה מה שחשוב. וזה נכון - זה מה שחשוב, אבל קרה המון , ובעיקר מה שקרה זה שאני לא סולחת לעצמי על הטעות הנוראית הזאת, ומפקפקת בכל דבר שאני עושה עם הילדים....
מצטערת על החפירה.. ותודה למי שקרא עד לפה...
אינני כותבת בפורומים בדרך כלל... אבל אני חייבת לפרוק ומרגישה שאין לי כל כך אצל מי...
לפני יומיים חיתלתי את בני בן חצי שנה על שידת ההחתלה, התכופפתי להוציא מגבונים מאחת המגירות בשידה והוא התגלגל עליי ונפל על הרצפה.
בשניה הראשונה שזה קרה, חשבתי שהלך לי הילד.... כל כך נבהלתי, והמבט שלו חקוק לי בזיכרון.. כמובן שמייד הרמתי אותו והרגעתי אותו, כל זה קרה בנוכחות בתי הגדולה בת ה-3 שגם היא נורא נבהלה ובכתה. ואני שהייתי לבד בבית מצאתי את עצמי צריכה להרגיע את שניהם בעוד שאני כולי רועדת...
מיד התאפסתי, אספתי את שניהם והלכתי לבי"ח ( גרה ממול בי"ח למזלי...) . הקטן בסדר גמור, ככל הנראה עצם העובדה שנפל עליי קודם ריככה לו את המכה, אבל תחושת האשמה לא עוזבת אותי. אני יודעת שבדיוק באותה מידה שהכל בסדר זה היה יכול להיגמר באסון.
כל האנשים סביבי מרגיעים אותי ואומרים כי לא קרה שום דבר והתינוק בסדר וזה מה שחשוב. וזה נכון - זה מה שחשוב, אבל קרה המון , ובעיקר מה שקרה זה שאני לא סולחת לעצמי על הטעות הנוראית הזאת, ומפקפקת בכל דבר שאני עושה עם הילדים....
מצטערת על החפירה.. ותודה למי שקרא עד לפה...