חייבת לפרוק...
לא יודעת אם זה המקום, אם בכלל יש מקום לדברים כאלו, כי אני מרגישה שאין לי זכות להתלונן ובכ"ז... אף פעם לא ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, רק ידעתי שזה יהיה קשור לאומנות. (עם השנים זה נהיה עיצוב ) בנוסף לזה אני מאוד עצלנית ולא כלכך אוהבת לעבוד. ז"א, הרעיון להנות מהעבודה שמפרנסת נראה לי לא קשור אליי.... מקנאה במי שזוכה אבל לא רואה את עצמי שם... החלפתי מכללה/מקצוע/כיוון יותר מפעם אחת. בזמן הלימודים, שלקחו יותר שנים מתואר רגיל (עם כל השינויים), עבדתי בעבודות מזדמנות. ז"א, החזקתי 5 שנים במקום אחד ואחכ עוד 3 שנים במקום אחר, אבל העבודות לא היו קשורות בעליל למקצוע ולא מקום שרציתי להמשיך בו. ההריון הראשון התפתח בעבודה הזאת הזמנית. היה לי ברור וזה היה התכנון שאני אלד ולא אחזור אחרי החופשת לידה אלא אקח את הפיצויים ואחפש עבודה במקצוע שלמדתי. ד"א, למדתי עיצוב אופנה... ואז באמת נגמר ההריון, קצת יותר מוקדם ממה שתכננתי ובאמת לא חזרתי לשם. אבל עכשיו היה צריך למצוא עבודה חדשה. דווקא התחלתי קצת לעבוד בעיצוב אבל פתאום הנושא של המשפחה קיבל חשיבות אחרת והיה ברור שזה לא מקצוע שאני אוכל לגדל איתו ילדים (אני מדברת רק על עצמי, כן?) במסגרת הלימודים לתואר עשיתי גם תעודת הוראה ואז עלה הרעיון אולי לעשות את הסטאז' ולראות איך זה מתקדם... וזה באמת מה שעשיתי. אז עכשיו אני מורה לאומנות במשרה מלאה, רוצה מבחינה מקצועית להישאר באותו בית הספר אבל ממש קשה לי פה עם הדרישות של המנהלת שחושבת שאני איזה וונדר וומן שמסוגלת גם ללמד את כל הבי"ס, גם לקשט את כל הבי"ס (וכמובן בצורה מכובדת ומושקעת) ב3 שעות שבועיות שהוקצו לזה, גם להכין את כל השיעורים ווחומרים שלי וגם לחייך תוך כדי ואם אפשר אז גם להתנדב לעוד פרוייקטים כי ככה מקובל פה... ופתאום אני מוצאת את עצמי בעבודה שאני לא כלכך אוהבת, עם מנהלת שמשגעת אותי, ואין לי טיפת מוטיבציה כי אני מרגישה שזה לא משהו שבחרתי מראש.... ככה התגלגלתי לפה ואני מנסה לא לטבוע... ומצד שני, כן המשפחה זה הכי חשוב והשעות מעולות והחופשות ואין לי יותר מדי דרישות, רק רציתי קצת לפרוק אחרי ישיבה מתסכלת במיוחד אצל המנהלת שרציתי לצרוח ואי אפשר... אני מגזימה? לפעמים אני חושבת שאני מפילה את כל החולשות שלי שקיימות בי שנים על האובדן ובעצם זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו בלי קשר ולא להאשים את הכל במה שקרה.... ויצא ככ ארוך ומסורבל וקטנוני...
לא יודעת אם זה המקום, אם בכלל יש מקום לדברים כאלו, כי אני מרגישה שאין לי זכות להתלונן ובכ"ז... אף פעם לא ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, רק ידעתי שזה יהיה קשור לאומנות. (עם השנים זה נהיה עיצוב ) בנוסף לזה אני מאוד עצלנית ולא כלכך אוהבת לעבוד. ז"א, הרעיון להנות מהעבודה שמפרנסת נראה לי לא קשור אליי.... מקנאה במי שזוכה אבל לא רואה את עצמי שם... החלפתי מכללה/מקצוע/כיוון יותר מפעם אחת. בזמן הלימודים, שלקחו יותר שנים מתואר רגיל (עם כל השינויים), עבדתי בעבודות מזדמנות. ז"א, החזקתי 5 שנים במקום אחד ואחכ עוד 3 שנים במקום אחר, אבל העבודות לא היו קשורות בעליל למקצוע ולא מקום שרציתי להמשיך בו. ההריון הראשון התפתח בעבודה הזאת הזמנית. היה לי ברור וזה היה התכנון שאני אלד ולא אחזור אחרי החופשת לידה אלא אקח את הפיצויים ואחפש עבודה במקצוע שלמדתי. ד"א, למדתי עיצוב אופנה... ואז באמת נגמר ההריון, קצת יותר מוקדם ממה שתכננתי ובאמת לא חזרתי לשם. אבל עכשיו היה צריך למצוא עבודה חדשה. דווקא התחלתי קצת לעבוד בעיצוב אבל פתאום הנושא של המשפחה קיבל חשיבות אחרת והיה ברור שזה לא מקצוע שאני אוכל לגדל איתו ילדים (אני מדברת רק על עצמי, כן?) במסגרת הלימודים לתואר עשיתי גם תעודת הוראה ואז עלה הרעיון אולי לעשות את הסטאז' ולראות איך זה מתקדם... וזה באמת מה שעשיתי. אז עכשיו אני מורה לאומנות במשרה מלאה, רוצה מבחינה מקצועית להישאר באותו בית הספר אבל ממש קשה לי פה עם הדרישות של המנהלת שחושבת שאני איזה וונדר וומן שמסוגלת גם ללמד את כל הבי"ס, גם לקשט את כל הבי"ס (וכמובן בצורה מכובדת ומושקעת) ב3 שעות שבועיות שהוקצו לזה, גם להכין את כל השיעורים ווחומרים שלי וגם לחייך תוך כדי ואם אפשר אז גם להתנדב לעוד פרוייקטים כי ככה מקובל פה... ופתאום אני מוצאת את עצמי בעבודה שאני לא כלכך אוהבת, עם מנהלת שמשגעת אותי, ואין לי טיפת מוטיבציה כי אני מרגישה שזה לא משהו שבחרתי מראש.... ככה התגלגלתי לפה ואני מנסה לא לטבוע... ומצד שני, כן המשפחה זה הכי חשוב והשעות מעולות והחופשות ואין לי יותר מדי דרישות, רק רציתי קצת לפרוק אחרי ישיבה מתסכלת במיוחד אצל המנהלת שרציתי לצרוח ואי אפשר... אני מגזימה? לפעמים אני חושבת שאני מפילה את כל החולשות שלי שקיימות בי שנים על האובדן ובעצם זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו בלי קשר ולא להאשים את הכל במה שקרה.... ויצא ככ ארוך ומסורבל וקטנוני...
