חייבת לפרוק

[עד מתי ספטמבר 07]

חייבת לפרוק

פשוט אני אחכה עד שזה ידעך וימות. הוא נותן לי הרגשה שלא חשוב ולא אכפת לו מה אני אומרת, שאני רבה על שטויות. הוא איבד את הרצון להקשיב לי. אומר שאני רוח מבחינתו כבר. שלא שם אותי בעדיפות ראשונה כמו פעם. אני לא מבינה מה הטעם לקשר כבר. הכל מת.. הכל פשוט מת. אין כבר שום תקווה לשום דבר. ההלוויה של הקשר של הוא והיא תצא מבית העלמין בגבעתיים מחר בשעה 18:00 ותסיים במרכז הכרמל, שם נפגשנו לראשונה. היינו תמימים, שנינו מוכנים לתת אמון- טוב אני כן, הוא לא. אני רוצה לסיים את זה, אני רוצה לשים קץ לכאב כבר. אני יודעת שהרבה יותר עדיף לי בלעדיו, אבל הזכרון המתוק הזה של אני והוא מאושרים, הקשר העמוק שנוצר פעם, הוא כל הזמן נותן לי תקווה ודוחף אותי להילחם. אבל פשוט אחרי בגידה, מנטלית או פיזית זה לא משנה, זה פשוט יותר קשה לבטוח בבנאדם ובקשר. הייתי מוכנה לתת הכל, הייתי עיוורת, באמת, ופשוט אחרי הפרידה התפכחתי. אבל זה כמו סכין בבשר... סכין שצורבת אותי... לוהטת ועושה לי כוויות ואני נהנית מזה... להרגיש רגש כלשהו... אכזבה עצב כאב עצום אהבה... תקווה.. לא נראה לי שאיבדתי את התמימות שלי... עמוק בפנים אני עדיין תמימה ונאיבית.. שומעת את השיר How can I live ונהנית לגרום לעצמי כאב... Do you think of me? Do you dream of me? I always dream about you.. All that lies in me.. all that dies in me.. HOW CAN I LIVE WITHOUT YOU? כ"כ האמנתי שהוא החצי השני... אבל גם האמנתי שנפגשנו בעבר.. זה נשמע מטומטם אבל לא אכפת לי.. אני מאמינה שגם בגלגולים אחרים ניסינו להצליח וזה איכשהו תמיד לא עבד... ההרגשה הזאת שהנשיקה הראשונה מוכרת לי, המגע בינינו שהיה כ"כ הגיוני וטבעי, וכאילו הכל כבר קרה פעם.. אבל גם בגלגול הזה לא הצלחנו... ונמאס לי כבר הוא.. נמאס לי שאתה לא מבין אותי.. שאתה חושב שכל דבר שאני רבה עליו הוא שטות.. ואתה משבש לי תחיים... הייתי מוכנה פעם לתת הכל, לתת את עצמי, לתת את השפיות שלי בשבילך.. ולאט לאט הבנתי שהז מסוכן מדי.. Comatose.. שיר שמסמל בצורה טראגית אבל כ"כ עוצמתית את הקשר המדהים שהיה לנו... הרצון רק להתעורר ולהירדם אחד ליד השני והאהבה עד ייאוש והתמכרות מטורפת לבנאדם השני... אני רוצה להרגיש את זה שוב.. Comatose I don't ever wake up without an overdose of you You take the pain I feel.. חחח.. עכשיו זה כ"כ לא נכון כבר... עכשיו זה מצחיק... לוקחת את הכאב שהוא מרגיש? אם כבר גורמת לו כאב.. כאב ועצבים.. Oh how I adore you, oh how I THIRST FOR YOU, Oh how I need you צא מתוכי כבר... עזוב אותי.. למה הכרתי אותך בכלל... למה זה כואב... שניפרד כבר, שנפסיק עם הקשר המזדיין הזה, אתה לא מאמין בי יותר ואני כנראה פחות בך, הסיכוי היחיד שזה יצליח הוא שנשכח מהכל וניפגש כזרים גמורים, רק אז אולי נוכל להתחיל מחדש בלי דיעות קדומות, כאב וחוסר אמון... Oh how I adore you Waking up to you never felt so real פעם למשפט הזה הייתה משמעות...

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

אדם, שלא מתיחס אליך יפה, כנראה לא אוהב ולא רוצה אותך. אין מה להאבק בשביל מי שלא אוהב אותנו. כנראה, הקשר הזה צריך להגמר.

 

[NS101]

דרמות נעורים

 

[עד מתי ספטמבר 07]

סליחה, סבא.

עברתי את ה-21, ואלא אם כן שנה יוצרת את הפער המשמעותי בין נעורים לבגרות, נראה לי שאין לך מקום להערה הזאת. (מזל שיש כרטיס אישי).

 

[NS101]

נעורים זה לא כרונולוגי, אלא לוגי

כמו שאמרתי פה ושם בפורום, המצוקה הזו שאת נמצאת בה נובעת במידה לא קטנה מעצם זה שאת מעניקה להתרחשויות האלה כל כך הרבה כוח. אם את חושבת שזה מגעגע כמו ברווז, בטוחה שזה הולך כמו ברווז, הגיוני שלא תאכילי אותו בבננה.

 

[עד מתי ספטמבר 07]

אני חושבת שאתה ממש חכם!

ונתת לי פה insight ממש רציני! תודה!!!!1111111 הלוגיקה שלי יותר גבוהה ממה שאתה יכול לדמיין חבר, אבל לא נתרברב על זה כאן. אני מניחה שאתה מדבר מתסכול וכי לך לא קורים דברים כאלה, אז אתה מעדיף לחשוב שעצם הפגיעות מהמצבים האלה מקורם בתפיסה לא בוגרת (כשההיפך הוא הנכון, ככל שאתה נפגע יותר=רמת העוצמה של הרגש שלך חזקה יותר=אתה מסוגל לחוות רגשות עצומים יותר, שהינם תוצאה של תפיסה בוגרת וראייה) או שאתה סתם לא מעניק חשיבות לרגשות. אם נפגעתי סימן שאני אוהבת אותו והוא חשוב לי, סימן שאני בסערת רגשות, ולא כי אני לא בוגרת. כל הפוסל במומו פוסל, ואני לא מתכוונת להתייחס אליך יותר. טושוב תודה על האינסייט, התחלתי לקלף דווקא כמה בננות.

 

[NS101]

טוב,

הבגרות לא מתבטאת בעוצמת רגשות, אלא בתגובה אליהם. עוצמת רגשות לא הופכת אותך לבוגרת או לא. רק מפני שמישהי היא, נניח, דרמה קווין, לא הופך אותה לבוגרת והיא חשה רגשות עזים מאוד. רק מפני שישנם מתבגרים שרוצים להתאבד כי הבחורה שהם רוצים לא מוכנה לצאת איתם, לא הופך אותם לבוגרים יותר מאנשים שלוקחים את הדברים בפרופורציות הנכונות. גם זה שאת נכנסת לסערת רגשות ומשתפכת בצורה עלומת שם בפורומים לא אומר שאת חשה או חשת משהו חזק יותר ממני. את לא הבנת את ההודעה המקורית שלי, כמו שהבהרתי. אבל אם כבר התחלנו, אז אני חושב שיש מקום בעולם לאנשים כמוני, שמנסים להכניס לאנשים כמוך את הדברים לפרופורציות. אם מספיק אנשים יגידו לך 'אוי, זה נורא', את פשוט תשקעי יותר בדיכאון שלך ותחשבי שסוף העולם קרב. תני לי לומר לך - הוא לא. בחורים באים והולכים, נושמים עמוק וממשיכים הלאה. אני אשוב לאמירה הראשונית שלי ואומר שככל שאת נותנת לבעיות שלך יותר כוח, כך הן נראות פחות פתירות.

 

[עד מתי ספטמבר 07]

על לוגיקה ורגש

על פניו הדברים שאתה אומר נראים לוגיים והגיוניים לחלוטין, אלא שהתיאוריה שלך נכונה לגבי כמעט כל דבר שהוא לוגי, כלומר שהשכל שולט בו. במקרה של אהבה או כל סוג שהוא של רגשות רומנטיי, לא השכל שולט. אם היית מכיר את המקרה שלי, היית מבין, שהאהבה שהייתה הייתה עזה מאוד, עד להרגש שאין מישהו אחר בעולם הזה שמתאים לי יותר ממנו, חשיבה לגור ביחד ואפילו חשיבה עוד יותר מרחיקת לכת על חתונה בעתיד הרחוק מאוד(דבר שהיום, לאור היחסים בינינו, אני לא יכולה לומר) - זה כמה הרגשתי שהבחור התאים לי. אין פה עניין של איבוד פרופורציות- יש פה עניין של חווית קשרים, ראיתי כמה הבחורים הקודמים לא התאימו והיו בשבילי סתם, פתאום בא משהו שמרעיד לך את כל החושים וגורם לך להרגיש דברים שלא חשבת שתרגיש- אז הנטייה הטבעית שלך זה לאחוז בו בכל הכוח, אין פה שום עניין של לוגיקה - כי אתה יכול להגיד לי עד מחר שאפגוש מישהו יותר טוב, ו שזה יקרה או שלא, הסטטיסטיקות הם דווקא לרעתי (הסיכויים שתפגוש מישהו שמתאים לך בול, פעמיים במהלך החיים, נמוכים יותר מהסיכויים שלא תפגוש). ודווקא בענייני אהבה זה ממש לא מעניין מה יכול לקרות אח"כ, אין פה עניין של חשיבה קדימה, כי את הדבר הנוכחי אני רוצה. וכל אלה שאומרים "יבוא לך משהו יותר טוב" אחרי שאני מתעקשת "זה מה שהכי טוב בשבילי" לא מבינים שאני לא נערה מפגרת בת 14 שאיבדה פרופורציות אלא שבאמת, זה הדבר הנכון לי ואין צורך לחפש עוד, וכל בחור שיבוא אח"כ כנראה יהיה פחות טוב, על סמך ניסיון החיים שלי והעובדה שהבחור הספציפי הזה עולה בכמה דרגות על כל הבחורים שפגשתי עד כה, ופגשתי רבים. אם להיות לוגית וריאלית עד כאב, אנתק עצמי מהעניין שזאת הסיטואציה הריגשית שלי, ואסביר לאנשים "כמוך", כפי שהגדרת, את העניין במונחים כמה שיותר מתמטיים: אני לא מחפשת "פתרון" לסיטואציה. הפתרון יבוא מעצמו: או שהבחור יתעשת ויבין שזה חשוב לו, נפתור את כל הריבים ונסתדר, וזה אחלה בשביל שנינו; או שנמשיך לריב, לא להסכים, ונחליט להיפרד. Either way, הפתרון השני לא טוב בשבילי, ולא משנה כמה אנסה להיות לוגית, השכל פשוט לא שולט כאן. רק שהרגש יישכך קצת הלוגיקה תניף את ראשה ותדבר, ורק אז, כי עד אז אני פשוט לא אקשיב לה. לא כי אני לא רוצה, אלא כי יש מקרים בהם הלוגיקה לא חזקהמספיק כדי להשמיע את קולה, במצבים רגשיים ואם לך יש את היכולת לגרום לה להתחזק או שאתה gifted או שפשוט, וסלח לי, לא חווית רגשות בעוצמות המתאימות. "אבל אם כבר התחלנו, אז אני חושב שיש מקום בעולם לאנשים כמוני, שמנסים להכניס לאנשים כמוך את הדברים לפרופורציות" - אני חושבת שאתה מאוד מתנשא, ואם קצת תתעורר ותסתכל במראה, תבין שההתנשאות שלך פה מדברת ולא אתה. אני לא אתחיל להוכיח לך בפורום כמה אני בחורה לוגית וריאלית, וכמה אני מצליחה בחיי המקצועיים; אין שום קשר בין לוגיקה לחיי אהבה, וגם אם יש הוא פעוט ביותרף אין עוד מחקרים שהוכיחו את זה, אבל גם אם אהבה הוא רגש שנשלט בלעדית על המוח, הוא כנראה חלק אחר במוח שהוא פחות לוגי ויותר הרגשתי. ועוד משהו- גם חלק מהלוגיקה הפשוטה שלך היא כימיקליים שעוברים לך בגוף ואומרים לך בעצמך איך להרגיש- אל תהיה בטוח שהלוגיקה שלך טובה בהכרח משל אחרים. אני לא רוצה שאנשים יגידו לי "אוי, זה נורא"- אני חיפשתי אמפתיה, לא שתפתור לי את הבעיות. כדי שאנשים "לוגיים" "כמוך" יבינו שלפעמים לא תמיד צריך לפתור תבעיה, לפעמים עוזר להקשיב. וגבי המסר ששלחת לי- לא תודה, אני לא צריכה את העזרה שלך- אני צריכה תגובה מבנאדם רגשי, לא "לוגי". ואני מבינה מאיפה אתה בא שלא תחשוב שלא, הבעיה היא שלדעתי אתה טועה ונותן במה ללוגיקה כשזה לא ממש מתאים לסיטואציה.

 

[NS101]

לא קונה את מה שאת מוכרת

בהצלחה.

 

[SoulWandering]

תשמעי..

אמרת שאת מחפשת אמפתיה. ל"הקשר הזה רע לי" "שיגמר כבר"? אני אגיד לך דוגרי.. אנשים פה ישמחו לעזור לך אם תסבירי את הבעיות ותבקשי זווית ראייה שלנו, אבל לפוסט דרמטי שבשורה התחתונה אומר לנו בערך שמה שיש לך שם הוא לא בדיוק "אוצר" - אני לא יודעת איך להגיב, וכנראה גם אחרים לא. האמת היא שאחרי כמה משפטים שם סגרתי את ההודעה, וחזרתי אליה רק אחרי מה שקראתי פה, כי מבחינתי זה גם היה עוד פוסט "דרמת נעורים" כמו הרבה אחרים שיש פה. אני מבינה שכואב לך, זה ברור לי שמה שיותר חזק עכשיו זה הרגש ולא מה שהרציונאל אומר.. אבל זה גם די ברור לי שבתור קוראת מהצד אני מעדיפה לא להגיד לך "לא נורא, יעבור" אלא כן להתייחס גם לשכל וגם לרגשות ולפי זה לעזור לך. אם תרצי בכל זאת להסביר..

 

[GreenEyes82]

קודם כל.. ../images/Emo24.gif

אני מזדהה איתך באופן אישי, באמת, אבל זה ממש לא סוף העולם, הבחור כנראה בגד בך(?) ולא שם עליך או מעוניין להמשיך יותר, את לא מאמינה בו יותר, אז למה את ממשיכה לסבול? למה ההרס העצמי הזה? לגבי כל העניין של ה"חצי השני".. למדתי שכולם צריכים להיכנס ולצאת מהקשר שלמים, "בלעדייך אני חצי בן-אדם" כמילות השיר, זה אבסורד, כי האושר שלך לא תלוי בו או באף אחד אחר, אלא בך, את בוחרת אם להיות מאושרת. אני מאמין באהבה, אבל לא בחצאים. את נותנת לפרידה הזו משמעות כזו טראגית, קיצונית, משווה אותה ללוויה, וזה מובן במידה מסויימת אבל אין בכלל מקום להשוואה כזו כי זה ממש קיצוני. אני מבין שכנראה זה היה הקשר הראשון שלך והכל היה חזק ועצום אבל אהבה לא באה רק פעם בחיים ויש עולם שלם בחוץ. גם אני הייתי כמוך, גם אני עברתי משהו דומה.. אבל הבנתי שאם זה לא הלך עם מישהי אז זה ילך לך עם מישהי אחרת וחבל לדפוק את הראש בקיר. אי אפשר לדעת מה יוליד יום או קשר חדש. אני מקווה שאיכשהו עזרתי, ושתסתכלי קצת מחוץ לבועה הורודה כביכול שאת היית כלואה בתוכה באופן אובייקטיבי. יהיה בסדר, עם הזמן זה יעבור.

 

[עד מתי ספטמבר 07]

תודה רבה על ההתיחסות

הוא לא הקשר הראשון, אהבה ראשונה. יכול להיות שהייתי קצת דרמטית, זה פשוט כי הוא היה חשוב לי מאוד ועודנו. הוא לא בגד בי, היה לנו ריב מאוד רציני פשוט, זה ריבים על שטויות אבלבגלל התדירות שלהם אנחנו נוטים להתייאש יותר מהר יחסית לפעם. אין לי מושג מה יוליד יום, אבל הייתי פשוט חייבת לפרוק, אחרי כתיבה אני רואה דברים בצורה יותר ברורה. תודה רבה על התגובה, ושבת שלום!

 

[ברם אולם]

עד מתי - יש פרדוכס בתחום האהבה ובקשר הזוגי.

זה מתחיל כאהבה ,יש לנו פנטזיות שאנו רוצים לממש עם בן / בת הזוג ,הקשר מתהדק ......,ואז אנו נקלעים לתהליך אחר המתבסס יותר על צרכים אישיים, אינטרסים ,תענוגות , צרכים כלכליים,ופחות ופחות על אהבה טהורה וזכה ,על משיכה ריגשית ופיזית - וזה חבל .אך עם הניסיון המצטבר ,אכזבות והתפקחות כתוצאה מהבנת המטרייה הבינזוגית טוב יותר ובהתאם למציאות בשטח ,אתה למד ,שמניעי הקשרים משתנים ככל שהזוגיות מתארכת.יש מן מעבר של שלבים ככל שהזמן עובר וקורים דברים בתוך הקשר : ריבים,ויכוחים,אגו , צרכים אישיים ,צרכים משפחתיים,כלכלה ,סקס ועוד ועוד,כאשר בכל קשר עולים סיבוכים מסוגים שונים,כאשר המתרחק מבן זוגו "בטוח" בצידקתו ,ואז כל "האהבה" והרגש שהיו - מתמוססים בין רגע כלא היו,ובמקומם עולה המתח , הריחוק ,הצגת התנאים והדרישות ....,בקיצור,לא פשוט. אני מבין לליבך הדואב.הזמן הוא מרפא אך גם נותן לנו מבט של פרספקטיבה חדשה לגבי הזוגיות שהיתה ולזו שתהיה בהמשך. הקושי טמון בפער בין הצורך הריגשי שלנו לזוגיות המבוססת על אהבה,איכפתיות,חברות,תמיכה הדדית ועוד,אך עם הזמן יש נסיגה באלמנטים אלה ,ובאים הדברים האחרים שציינתי.

 

[Old Girl]

רוצה להתייחס לעניין של היגיון ורגש

מצד אחד, את צודקת במובן מסוים - רגש לא צומח מההיגיון ולא תמיד מגובה על ידי ההיגיון ב - 100%. ברור שכאשר אני אומרת שבן זוגי לחיים הוא הגבר המושלם עלי האדמות - זאת לא קביעה הגיונית שתעמוד במבחן השוואה "אובייקטיבית" (אם יש בכלל דבר כזה) בין יופיו של בן זוגי לדוגמן התחתונים של קלווין קליין, או בין רוחב ליבו לבין זה של אמה המחבקת מהודו. וגם כשאני אומרת שהוא האדם המתאים ביותר עבורי - אני מודעת לאפשרות שאולי יש אי שם גבר שמתאים לי אפילו יותר (למשל, דומה לבן זוגי אבל לא מקטר כל הזמן על טיב השירות בארץ, ולא אכפת לו שמשאירים נעליים בסלון, ולא מקבל התמוטטות עצבים בגלל סידורי טרום טיסה), ופשוט אני לא מכירה אותו. השאלה היא, איזה נזק נגרם לנו בגלל שנתנו לרגש לכופף קצת את ההיגיון. אם טוב לנו בזוגיות - אז יאללה, מה זה משנה אם קצת הגזמנו והרעפנו על הזוגיות הזו יותר מדי סופרלטיבים לא הגיוניים. אבל אם אנחנו סובלים - כאן הזמן לתת להיגיון להתערב ולהגיד: עד כה, עד להרס עצמי. לגבי הזוגיות שלך, אין לי כל כך מושג מה קורה שם ולמה את כל כך אומללה, אבל אם את באמת חווה הידרדרות ביחסים, ואומללה בגלל זה, וסובלת, ופגועה - זה הזמן לעצור את הסחרחרה הרגשית של "הוא המושלם עבורי, אין עוד אחד כמוהו וכוד'" ולומר לעצמך - לא, אני לא אקח את זה למקום של הרס עצמי. אין שום סיכוי בעולם, שהאדם המתאים ביותר עבורך יהיה מקור של תחושת תסכול. בוודאות יש מישהו מתאים יותר, ואפילו לבד מתאים יותר מאשר בזוגיות מתסכלת. וכאן באמת מגיע מקום למבחן ההתאמה הגדול - האם בן זוגך מעוניין לעבוד יחד אתך על שיפור הזוגיות, או שהוא לא מעוניין או לא מסוגל לשנות את המצב שגורם לך להיות אומללה. לפי זה את צריכה להחליט האם את צריכה להיות שם.

 

[עד מתי ספטמבר 07]

סוףסוף תגובה ראויה ועניינית

קודם כל אני מסכימה עם כל מה שאת אומרת. ואת צודקת. באמת התחלתי לתהות איך פורום שאמור להביע אמפתיה לבעיות של אנשים , עד כמה שיראו בנאליים וחוזרים על עצמם, מביע זלזול ופולט "עוד דרמת נעורים". תודה על ההשקעה בתגובתך, אני כתבתי יותר כדי לפרוק רגשות כפי שאמרתי ולא בהכרח לחפש מישהו שיזדהה איתי, חשבתי על מה שאת אומרת בחודשים האחרונים וגם עכשיו, אני פשוט מקווה שהכל יסתדר לטובה. כמו שאמרת- אסור לקחת א זה למקום של הרס עצמי, וזה בהחלט קורה לעיתים, פשוט יש דברים שמחפים על זה והוכים את זה לכדאי. סיטואציה מאוד קשה להכריע בה, אני מקווה שאקבל את ההחלטה הנכונה, ושוב- מאוד מעריכה את הדברים שכתבת..

 

[אוהבת את זה רגוע]

מאמי

זה קשה אבל תלכי עם הראש עם ההיגיון,שבי ותסמני את כל המינוסים שבו ואני בטוחה שיש המון כמו שכבר הצגת,תנסי כמה שפחות להיזכר בו כמה שפחות להיכנס לזה פתחי דף חדש,אל תלכי עם הלב,ואני בטוחה שברגע שתכירי בחור חדש הכל יישכח זה רק ענין של זמן,ובעיקר רצון!