גמבה מתולתלת
New member
חייבת להתייעץ בקשר לבעיה (?) חברתית
אולי יגידו לי שזה צרות של עשירים, אבל הבן שלי מוטרד.
אז הוא בן 14 פלוס, משולב בכיתה ח רגילה עם סייעת, שעוזרת לו יותר לימודית. חברתית הוא ללא סייעת בהפסקה, ללא תיווך. הוא מסתדר יפה. היא צופה מרחוק אבל מעולם לא התערבה (גם לא בשנה שעברה). הוא לא משוטט לבד בהפסקות, מצד שני ברור שהוא לא מסמר החבר'ה. אין לו חבר טוב, אבל לאחרונה הוא התחיל להתקרב לילד מהשכבה, שכן שלנו (ממש בית לידנו), ילד מדהים (נ"ט).הם הלכו יום אחד לסרט (יוזמה של הבן שלי), הולכים יחד הביתה אם הם מסיימים באותה שעה, מדברים.
הוא מאד רוצה להיות בחברת ה"מקובלים", לא אוהבת את ה"חנונים" (השקטים, ה"טובים"), למרות שהוא ילד מאד טוב, ממשומע, שקט וחיובי. אבל הוא רוצה ללכת עם ה"גזעיים". יש פעמים שהוזמן לבר מצוות סגורות (לא לכל השכבה) או מסיבות הפתעה מצומצמות. הוא נפגש איתם לפעמים בפארק (כן, לא אידיאל, אבל זה מה שבני גילו עושים היום ואני לוקחת אותו והוא חוזר עם חבר/ים). קשה לו להיפגש אחה"צ, לרוב ילדים לא יכולים או שהוא פשוט מפחד לנסות (מחשש לקבל לא).
אז בסה"כ הוא משלתב יפה, אוהבים אותו, אין שום הצקות מזמן (היו הצקות בקטנה מאד מצד 2-3 ילדים בתחילת כיתה ז, אבל אחרי שהלכתי מיד ליועצת זה נפסק).
אז היום בבוקר הוא גילה שיש קבוצת סילבסטר. כלומר, ילדים מסויימים יעשו משהו בסילבסטר, ומנהל הקבוצה הוא מהמקובלים מאד. והבן שלי מחבב אותו מאד (אלא מה?). אבל הבן שלי לא בקבוצה (זאת קבוצת ווטסאפ). אחרי הסברתי לו מה זה סילבסטר (עוד משהו שהוא לא ידע), הוא נפגע מאד. אמרתי לו שאני לא יודעת למה הוא לא שם. אפילו תירוצים לא היו לי (זה רק קומץ של ילדים/אולי הוא יצורף היום). הוא התחיל לבכות (בדמעות) שזה לא פייר ומה הוא עושה לא בסדר ואיך לא חשבו עליו וכו וכו. ואיך הוא כל כך מתאמץ (חברתית) ועדיין נשאר לפעמים בחוץ? ואולי זה כי הוא לא אוהב כדורגל כמו כמעט כולם בשכבה? או שהוא לא מספיק תקשורתי?
לא ידעתי מה להגיד לו פרט ללכת ולברר, אם יש לו אומץ ויכולת. הוא אמר שינסה (הוא לא ילד ביישן ויש לו אומץ).
אני לא יודעת מה להגיד לו במקרים כאלה. מה דעתכם?
אולי יגידו לי שזה צרות של עשירים, אבל הבן שלי מוטרד.
אז הוא בן 14 פלוס, משולב בכיתה ח רגילה עם סייעת, שעוזרת לו יותר לימודית. חברתית הוא ללא סייעת בהפסקה, ללא תיווך. הוא מסתדר יפה. היא צופה מרחוק אבל מעולם לא התערבה (גם לא בשנה שעברה). הוא לא משוטט לבד בהפסקות, מצד שני ברור שהוא לא מסמר החבר'ה. אין לו חבר טוב, אבל לאחרונה הוא התחיל להתקרב לילד מהשכבה, שכן שלנו (ממש בית לידנו), ילד מדהים (נ"ט).הם הלכו יום אחד לסרט (יוזמה של הבן שלי), הולכים יחד הביתה אם הם מסיימים באותה שעה, מדברים.
הוא מאד רוצה להיות בחברת ה"מקובלים", לא אוהבת את ה"חנונים" (השקטים, ה"טובים"), למרות שהוא ילד מאד טוב, ממשומע, שקט וחיובי. אבל הוא רוצה ללכת עם ה"גזעיים". יש פעמים שהוזמן לבר מצוות סגורות (לא לכל השכבה) או מסיבות הפתעה מצומצמות. הוא נפגש איתם לפעמים בפארק (כן, לא אידיאל, אבל זה מה שבני גילו עושים היום ואני לוקחת אותו והוא חוזר עם חבר/ים). קשה לו להיפגש אחה"צ, לרוב ילדים לא יכולים או שהוא פשוט מפחד לנסות (מחשש לקבל לא).
אז בסה"כ הוא משלתב יפה, אוהבים אותו, אין שום הצקות מזמן (היו הצקות בקטנה מאד מצד 2-3 ילדים בתחילת כיתה ז, אבל אחרי שהלכתי מיד ליועצת זה נפסק).
אז היום בבוקר הוא גילה שיש קבוצת סילבסטר. כלומר, ילדים מסויימים יעשו משהו בסילבסטר, ומנהל הקבוצה הוא מהמקובלים מאד. והבן שלי מחבב אותו מאד (אלא מה?). אבל הבן שלי לא בקבוצה (זאת קבוצת ווטסאפ). אחרי הסברתי לו מה זה סילבסטר (עוד משהו שהוא לא ידע), הוא נפגע מאד. אמרתי לו שאני לא יודעת למה הוא לא שם. אפילו תירוצים לא היו לי (זה רק קומץ של ילדים/אולי הוא יצורף היום). הוא התחיל לבכות (בדמעות) שזה לא פייר ומה הוא עושה לא בסדר ואיך לא חשבו עליו וכו וכו. ואיך הוא כל כך מתאמץ (חברתית) ועדיין נשאר לפעמים בחוץ? ואולי זה כי הוא לא אוהב כדורגל כמו כמעט כולם בשכבה? או שהוא לא מספיק תקשורתי?
לא ידעתי מה להגיד לו פרט ללכת ולברר, אם יש לו אומץ ויכולת. הוא אמר שינסה (הוא לא ילד ביישן ויש לו אומץ).
אני לא יודעת מה להגיד לו במקרים כאלה. מה דעתכם?
