כאשר יש דחיה פיזית
יש כנראה משהו נוסף שחסר ברובד הרגשי. זה הולך ביחד. יכול להיות שבזמן הנוכחי, בתקופה הזו, האהבה נפגמה מסיבות שונות ואיתה בא רגש של דחיה פיזית ממש. זה מאוד מפחיד לאנשים שנשואים הרבה שנים לומר באופן גלוי ונחרץ "אני לא אוהב/ת אותה/ו יותר". ולכן אומרים "אוהב/ת אבל..." כשמרגישים כך, אני מאמינה שיש מקום לעבודה פנימה, להתסכל לעצמך בעיניים, לעבוד ולתקן את שהתקלקל, כי אפשר להחזיר אהבה ליושנה
ועוד מילה על נחרצות. קראתי את כל השרשור וכולו כמעט היה בליל של צעקות נחרצות. גם המילה בזויה הופיעה כאן שלאחרונה הפכה להיות חביבת הקהל. אף אחד כאן כנראה לא חווה בחייו את התחושה הזו בעצמו. במקום להתלהם ולתת לבנאדם על הראש, עדיף לתת לו תמרור וציון דרך וכיוון לפיתרון.