Tom Petrover
New member
חייבת לבכות לכן קצת..
טוב תאמת שהרבה... וזה הולך להיות ממש ארוך והזוי חח:< ביום רביעי היה לבייבי מסע כומתה, מה שאומר רגילללההה ישישיש רגילה מרביעי עד ראשון שאחרי, ובאמצע יש לי יומולדת, ועוד קבענו לנו אילת לסופ"ש השני.. נכון נשמע מושלם??? אבל אז בסוף הטקס, שאני עומדת עם חברה של אח שלו ועם אח שלו מסתכלת על התמונות, בייבי בא ואומר לנו תקשיבו המ"פ (הוא היה בטירונות קשר מ"פ) בא אליי ואמר לי שאני מועבר ליהלום (יחידה בתוך הנדסה קרבית.. לא משנה) והוא היה נראה כל כך מבואאאס שאלנו אותו וזה ניסנו לעודד אותו.. אח שלו היה בעוקץ שזה גם יחידה נחשבת וזה הם משפחה שזה חשוב אצלה כל הקטע הזה ובכל זאת יהלום זה פאקינג כבוד! הוא אפילו לא עשה גיבוש.. בקיצר לא הבנו מה הבאסה, והוא היה צריך ללכת ממש מהר, בא, אמר לנו את זה והלך. אני ואח שלו והחברה של האח הלכנו בנתיים לאוטו לחכות לו שיסיים את העניינים שם ויבוא אלינו כבר, ובינתיים אח שלו ראה מכר מתקופת השירות שלו, שהסתבר שעכשיו נמצא ביהלום (עוקץ ויהלום הם יחידות שעובדות יחד לפעמים.. לא הבנתי בדיוק.) בקיצור אח שלו אמר למכר שהעבירו את בייבי ליהלום והאיש אמר ואללה איזה כייף וזה איזה גאווה אבל אז הוא אמר ככה מולי שאני יושבת לי במושב האחורי מאושרת, חושבת שעוד מעט המאמי שלי יבוא ונהיה בדרך לשבוע וחצי הכי מושלמים בעולם, הוא אמר "איזה באסה להם אבל שאין להם רגילה.. והכי זין זה בטח לאח שלך, הוא לא ידע לפני שהוא מועבר ליהלום הא? איזה זין..." הייתי בשוק של החיים שלי ואמרתי לו "מה אין רגילה..? חח אתה לא רציני נכון?" "לא לא.. אני רציני מה את לא ידעת? אין להם רגילה.. יום ראשון בסירקין." ישר דמעות ישרררר אין לא שלטתי בזה עם כל הפאדיחה באוטו של אח שלו וזה מה לעשות יש דברים בלתי נשלטים וכשאת רואה שכל מה שציפית לו נהרס לך ככה.. איזה הרגשה נוראית זאת הייתה.. אח שלו והחברה כמובן ניסו לנחם אותי וזה.. אבל מה אפשר כבר לעשות.. ואז עבר מולנו המ"פ של יהלום, והאח אמר לי תראי וזה שירתתי איתו מעניין אם הוא זוכר אותי.. שמעי לכי תגידי לו אולי יש מצב שתשחרר את חבר שלי כאילו שתתן לו את הרגילה? יש לנו שנה קבענו אילת וזה וכל מיני כאלה.. הוא עוד לא סיים לדבר ואני כבר מחוץ לאוטו (נשבעת לכן שזה קרה, אחר כך גם לי לא היה מושג מאיפה בא האומץ הזה..) "סליחה אתה המפ של יהלום?" " כן.." *דמעות דמעות דמעות* "מה קרה?..." "תקשיב.. אמרו לחבר שלי עכשיו שמעבירים אותו ליהלום.. ככה סתם באמצע הטקס המפ שלו בא אליו ואמר לו את זה.. אנחנו קבענו אילת וזה בבקשה תשחרר אותו אתם לא יכולים לעשות לנו את זה נוו בבקשה..." ככה במשך איזה שתי דקות שלמות שנאי בוכה מולו והוא מסתכל עליי בשוק ולא ידוע מה לעשות.. הוא אמר לי תשמעי אני כל כך מצטער באמת אין לי מה לעשות עם זה אני מבטיח שאם הייתי יכול הייתי משחרר אותו אבל הוא לא עשה אפילו גיבוש אין מצב כזה אני מצטער בלהבלה.. אמרתי לו תודה וחזרתי לאוטו אחרי כמה זמן גם בייבי הגיע ופשוט כל הדרך הייתי כל כך מבואסת כל הזמן בכיתי וזה.. בונא בחיים לא הרגשתי ככה חרא כמו באותם רגעים.. הצבא הזה
באמת עברו עכשיו 3 ימים וחצי הכי כייפים בעולם באמת כל היום עם אהובי והוא גם הביא לי מתנות ליומולדת וזה.. אבל הביטול של אילת ושל כל התוכנית ליומולדת.. וזה שהוא הלך היום לסירקין ואין לו שעת תש ואין לו פלאפון חודש וחצי עד סיום הטירונות יחידה הזאת והוא גם לא ידע מתי הוא יוצא אפעם אני באמת לא יודעת מה לעשות.. הוא אומר שזה בשביל הקשר שלנו בשביל שאחרי החודש וחצי הזה הוא יטחן כמה שפחות והוא גם אמר לי תשמעי בשניה שאת מרגישה שזה יותר מדיי בשבילך בחיים אל תפרדי ממני בגלל היהלום הזה, אני ישר אפרוש משם (יהלום זה יחידה התנדבותית) ואעבור חזרה לגדודים.. אבל איך חודש וחצי בלי טלפון בלי לדעת מראש דברים בלי כלווום יעזור בדיוק לקשר? אני רוצה אותו פה איתי לרגילה המזדיינת הזאת שפאקינג הגיעה לוווווו לחייל המצטיין שלי :'( סליחה על החפירה ואם מישהי קראה אפילו חצי היא מלכה
טוב תאמת שהרבה... וזה הולך להיות ממש ארוך והזוי חח:< ביום רביעי היה לבייבי מסע כומתה, מה שאומר רגילללההה ישישיש רגילה מרביעי עד ראשון שאחרי, ובאמצע יש לי יומולדת, ועוד קבענו לנו אילת לסופ"ש השני.. נכון נשמע מושלם??? אבל אז בסוף הטקס, שאני עומדת עם חברה של אח שלו ועם אח שלו מסתכלת על התמונות, בייבי בא ואומר לנו תקשיבו המ"פ (הוא היה בטירונות קשר מ"פ) בא אליי ואמר לי שאני מועבר ליהלום (יחידה בתוך הנדסה קרבית.. לא משנה) והוא היה נראה כל כך מבואאאס שאלנו אותו וזה ניסנו לעודד אותו.. אח שלו היה בעוקץ שזה גם יחידה נחשבת וזה הם משפחה שזה חשוב אצלה כל הקטע הזה ובכל זאת יהלום זה פאקינג כבוד! הוא אפילו לא עשה גיבוש.. בקיצר לא הבנו מה הבאסה, והוא היה צריך ללכת ממש מהר, בא, אמר לנו את זה והלך. אני ואח שלו והחברה של האח הלכנו בנתיים לאוטו לחכות לו שיסיים את העניינים שם ויבוא אלינו כבר, ובינתיים אח שלו ראה מכר מתקופת השירות שלו, שהסתבר שעכשיו נמצא ביהלום (עוקץ ויהלום הם יחידות שעובדות יחד לפעמים.. לא הבנתי בדיוק.) בקיצור אח שלו אמר למכר שהעבירו את בייבי ליהלום והאיש אמר ואללה איזה כייף וזה איזה גאווה אבל אז הוא אמר ככה מולי שאני יושבת לי במושב האחורי מאושרת, חושבת שעוד מעט המאמי שלי יבוא ונהיה בדרך לשבוע וחצי הכי מושלמים בעולם, הוא אמר "איזה באסה להם אבל שאין להם רגילה.. והכי זין זה בטח לאח שלך, הוא לא ידע לפני שהוא מועבר ליהלום הא? איזה זין..." הייתי בשוק של החיים שלי ואמרתי לו "מה אין רגילה..? חח אתה לא רציני נכון?" "לא לא.. אני רציני מה את לא ידעת? אין להם רגילה.. יום ראשון בסירקין." ישר דמעות ישרררר אין לא שלטתי בזה עם כל הפאדיחה באוטו של אח שלו וזה מה לעשות יש דברים בלתי נשלטים וכשאת רואה שכל מה שציפית לו נהרס לך ככה.. איזה הרגשה נוראית זאת הייתה.. אח שלו והחברה כמובן ניסו לנחם אותי וזה.. אבל מה אפשר כבר לעשות.. ואז עבר מולנו המ"פ של יהלום, והאח אמר לי תראי וזה שירתתי איתו מעניין אם הוא זוכר אותי.. שמעי לכי תגידי לו אולי יש מצב שתשחרר את חבר שלי כאילו שתתן לו את הרגילה? יש לנו שנה קבענו אילת וזה וכל מיני כאלה.. הוא עוד לא סיים לדבר ואני כבר מחוץ לאוטו (נשבעת לכן שזה קרה, אחר כך גם לי לא היה מושג מאיפה בא האומץ הזה..) "סליחה אתה המפ של יהלום?" " כן.." *דמעות דמעות דמעות* "מה קרה?..." "תקשיב.. אמרו לחבר שלי עכשיו שמעבירים אותו ליהלום.. ככה סתם באמצע הטקס המפ שלו בא אליו ואמר לו את זה.. אנחנו קבענו אילת וזה בבקשה תשחרר אותו אתם לא יכולים לעשות לנו את זה נוו בבקשה..." ככה במשך איזה שתי דקות שלמות שנאי בוכה מולו והוא מסתכל עליי בשוק ולא ידוע מה לעשות.. הוא אמר לי תשמעי אני כל כך מצטער באמת אין לי מה לעשות עם זה אני מבטיח שאם הייתי יכול הייתי משחרר אותו אבל הוא לא עשה אפילו גיבוש אין מצב כזה אני מצטער בלהבלה.. אמרתי לו תודה וחזרתי לאוטו אחרי כמה זמן גם בייבי הגיע ופשוט כל הדרך הייתי כל כך מבואסת כל הזמן בכיתי וזה.. בונא בחיים לא הרגשתי ככה חרא כמו באותם רגעים.. הצבא הזה
חודש וחצי קטן עליכם 
