חייבת דעתכם,

[פנינה 23]

חייבת דעתכם,

שבוע טוב לכולם..אז ככה, יש לי תינוקת בת 3.5 חודשים. תיכננתי להשאר עם הקטנה עוד חודש לפחות עד שאמצא מסגרת טובה וכן שתגדל קצת (היא נולדה פגית וקטנה,לפחות בעיניי) ביום רביעי הבוס שלי יצר עימי קשר שלפחות אחזור לכמה שעות ביום (הוא ביקש שאחזור כבר באותו יום?!) אמרתי לו שאין סיכוי אבל אבדוק את האפשרות לשבוע הבא, יום לפני מצאתי מיני משפחתון, 3 תינוקות,כולל שלי אבל אני לא שלמה עם זה ולבוס אמרתי שאחזור לכמה שעות ביום שני. אבל אני מרגישה חרא ש"זרקתי" אותה בשביל העבודה שממילא לא יאריכו, אני כועסת על עצמי ששניתי את סדרי העדיפויות ושמתי את העבודה לפני הילדה שלי. מה לעשות ??? תודה

 

[דיינו]

פנינה יקרה- אני כל כך מבינה אותך,

נראה לי שכל אימא שגם עובדת/מתכננת לעבוד מרגישה את הרגשות האלה... אבל לדעתי את לא צריכה להיות כל כך קשה עם עצמך: את לא "זורקת" אותה, את משאירה אותו במקום שמן הסתם בדקת ומצא חן בענייך (וממה שראיתי 3 ילדים במשפחתון זה ממש מעט). הפעם הראשונה שמשאירים תינוק היא תמיד קשה, אבל לא נראה לי שזה כל כך משנה אם זה קורה עכשיו או עוד חודש או עוד חצי שנה - זה עדיין יהיה לך מאוד קשה! דווקא לתינוקת נראה לי שהרבה יותר קל דווקא בגיל הזה, כשהם עוד לא כל כך מזהים אנשים ומוכנים לקבל חום ואהבה מכל אחד. שלי בכלל לא מצמץ כשעזבתי אותו במשפחתון בגיל 3.5 חודשים (רק אני כמובן כמעט בכיתי) ונראה לי שאילו היינו מתחילים את התהליך בגיל חצי שנה אז היה לו הרבה יותר קשה. ולגבי העבודה - אין מה לעשות, זה העולם שאנחנו חיים בו, רובינו חייבות (ואולי גם רוצות) לעבוד, וקשה למצוא עבודה עם ילד. אז אם יש לך עבודה שאת מרוצה ממנה , ובעיקר אם נותנים לך לעבוד שעות נורמליות ולא עשר שעות ביום, אז שווה להתאמץ בשביל לשמור עליה, ואת לא צריכה לייסר את עצמך על זה - סה"כ זה גם לטובת התינוקת. זהו סליחה על האורך ומקווה שקצת עזרתי!

 

[פנינה 23]

האמת שנורא רע לי שנכנעתי לבוס

שלי, אני עובדת במקום הזה 5 שנים וממש לא שווה לתת להם את הנשמה ואם לפי החוק מגיע לי לשבת עוד קצת איתה אז למה בכלל להיכנע להם? המשפחתון שמצאתי בסה"כ הוא טוב ויש אי אילו דברים שאני לא ממש שלמה איתם..לא יודעת אם זה מוגזם אבל אני מרגשיה מועקה גדולה בלב ולא מפסיקה לבכות.אבל מה שבטוח חיממת לי את הלב ודחפת אותי כבר צעד קדימה. תודה רבה רבה.

 

[אמא בנשמה]

התחושות שלך מובנות

זה קשה להשאיר ילדה בגיל הזה ובכלל... את צריכה שוב לחשוב לעצמך האם את שלמה עם ההחלטה ולאחר המסקנה ההחלטית שלך לחשוב מה לעשות (בהנחה שאת מתחרטת על ההחלטה). אם לאחר כל השיקולים, אינך מתחרטת, אז תשלימי עם זה שבהתחלה יהיה לך קשה, אבל זה יעבור עם הזמן. אם לילדה יהיה טוב שם, אז את יכולה להיות רגועה. זה נכון, שבגיל הזה קל להשאיר אותם במקום זר, בגילאים מאוחרים לילדים עצמם קשה יותר. תחזיקי מעמד והיי שלמה עם כל החלטה שתעשי.

 

[ציפיק2]

תבדקי...

תבדקי עד כמה את יכולה לעבוד בצורה חלקית (חצאי ימים, רק מספר ימים, עבודה הביתה וכו' תראי את צריכה לחשוב טוב טוב, ברגע שאת חוזרת אי אפשר לשנות את דעתך. אם את לא שלימה עם עצמך תעמדי על זכויתיך ותהי תקיפה הרי היא נולדה מוקדם ובכל מקרה לא היית חוזרת עכשיו. את יכולה להגיד שהןא הבטיח והיא זקוקה לך וכו'. תנסי להבין למה הוא צלצל אליך ככה פתאום. מצד 2 לצערינו רוב ילדי ישראל נמצאים המסגרות הגיל הזה וחלק במצבים יותר המוניים. בכל מקרה בהצלחה

 

[דיינו]

../images/Emo24.gif וסליחה על התגובה המאוחרת

אתמול היה יום משוגע

באמת מרגיז העניין הזה. האם קרה שם משהו שצריכים אותך פתאום - מישהו חלה, התפטר, מת? בינתיים מדובר על חזרה חלקית? אולי אפשר להגיע לסידור שאת החופש שמגיע לך תקבלי על פני תקופה יותר ארוכה - נגיד, שתעבדי הרבה זמן חלקי, או רק כמה ימים בשבוע? זה יכול להיות נחמד גם בשבילך. מגיע לך עוד חודש שלם על פי החוק? כמה מוקדם היא נולדה?

 

[liya11]

../images/Emo24.gifהיי חזרתי למשרה מלאה

וזה כל כך קשה להשאיר את ליאורי בבית אמנם עם אביו אבל לי בא למות מגעגועים הוא כל כך חסר לי מה שטוב שהיום עובר במהירות ואז אני כבר רואה אותו אוכלת אותו בנשיקות מצחיקה אותו קוראת לו שרה לו מחליפה מאכילה על מנת לתת לו להרגיש הכי טוב שבעולם וכמובן שגם לי מקווה שעוד כמה שבועות זה יסתדר ואני אתרגל שנפגשים אני והוא רק אחרי הצהריים וכמובן ההמתנה לסופש להיות איתו המון המון המון