חייבת את עצתכם...

[deena]

לא מטגנת שוב עד חנוכה 2006!!!!

 

[Rinattt]

יופי נחום (אופטימי)

רוב הנשים הביאו כאן דוגמא אישית

 

[גרוש0פטימי]

הבעיה לא הייתה עם הדוגמא האישית.

הסגנון היה מאוד מתנשא. אבל זה כבר האופי, אין הרבה מה לשנות.

שמתי לב פשוט לאיך אחרים הביעו את דעתם... מה זה משנה בכלל. העיקר הבריאות, לא ?

 

[הנודניקית עם הקוקו]

אני חושבת...

שרגשות האשם המקננים בך... מונעים ממך להסביר לילדה,עם אמפטיה והרבה אסרטיביות...שזה המצב החדש... ולפעמים עם מצבים חדשים לא תמיד נוח לנו...אבל-מתרגלים. כמו שהציעה דינה...להכין אוכל לילה קודם,להשאיר במקרר...והיא,תצטרך לבד. חושבת שבכל גיל עלינו ללמד אותם פרק בעצמאות... בגיל בתך...לחמם אוכל ולאכול לבד...זו לא הפקרת הילדה. אם את תאמיני בכך קודם כל...תוכלי גם להעביר אליה. בטח יותר נעים לאכול ביחד,אבל... אם זה מה שיש...זה מה שיש.

 

[שירלי6]

מסכימה ומוסיפה

הבן שלי בן 7 מגיע לבד מביה"ס ופעמיים בשבוע שב לבית ריק מחמם לעצמו את ארוחת הצהריים במיקרו, אוכל ומתקלח לבד. תחושת העצמאות והגאווה שהוא מפיק מכך עצומה ואני שמחה על כך.

 

[הקוסם המקסים]

מציע להעביר את מרכז הכובד לאחה"צ..

כמי שנתקל בבעיה דומה בעצמו (יעאני, נסיון אישי) אומר אני - אוכל, ארוחה משפחתית בצוותא, הינה חלק מהסממנים של התא המשפחתי המתפקד. גם ארוחת צהרים אצל סבתא, הינה חלק ממשפחתיות. מאחר וחל שינוי כפי שספרת, ממליץ לך להעביר את ארוחת הצהרים המאורגנת, בחוג המשפחה (את ושני ילדיך) לעת חזרתך מן העבודה. הילדים החוזרים בשעות שונות מביה"ס, יאכלו משהו קל שיוכן מבעוד מועד (ממליץ לך להכין ארוחה קלה בצלחת אישית, שניתן לחמם במיקרו או סנדוויץ'). מאמין שיעבוד.. נסי ותהני

 

[שירלי6]

מירי

אני בתחילת השנה נתקלתי באותה בעיה, עם ילד בן 7. אז הפכתי את הנושא למן משחק הלכנו יחד וקנינו מחזיק מפתחות מדליק, שכפלנו יחד מפתח לבית עשינו "חזרות" על פתיחת הדלת מדדנו זמנים של חימום הארוחה במיקרו למדנו יחד איך מפעילים. בקיצור, הפכנו את הנושא למן משימה כייפית. ביום הראשון הוא היה מאד גאה בעצמו כשהצליח לעמוד ב"משימה" וקיבל ממני חיזוקים והפתעה. את חייבת לשדר לילדייך שאת סומכת עליהם ולא מרחמת עליהם ולהרגיש מצויין עם ההחלטה שלך התחושות שלך יעברו אליהם והם ירגישו בטוחים יותר, חשוב להעביר את המסר בקלילות ולא להפכו לביג אישיו. בהצלחה.

 

[איש הכוכבים]

../images/Emo45.gif

 

[שנטו]

אפשר גם

להסתפק בכריך ופרי ולהפוך את "ענין" הארוחה החמה למשהו משותף בערב כשכולכם בבית. לא לשכוח להחביא צ'ופר במקום כלשהו ולספר על מיקומו בטלפון.

 

[הקוראת בתותים]

../images/Emo45.gif

 

[ב ד ר ך]

אני דווקא חושבת

שכל ילד מגיע לעצמאות ולבטחון בזמן שלו. וגיל 11 הוא לא גיל שאת יכולה להכריח אותה להרגיש טוב ונוח בבית לבד. צריך להתחשב ברגשות של הילדה, בחששות שלה בפחדים שלה. (יש לי גם בת כזאת, בת 10 שלא מוכנה להיות לבד בבית) אני הייתי עובדת על זה דווקא מהכיוון של הבן - בן 14 לא ? שיתחיל לקחת גם קצת אחריות בעזרה . באיזה שעה מגיעה הבת הביתה לאכול ? האם הבעייה היא רק בשעת האוכל ? כמה זמן לוקח לה לאכול ? האם הוא לא יכול לפחות בהתחלה להישאר איתה בבית ואז בהדרגה כשהיא תתחיל לקבל ביטחון, ללכת פעם אחת איך שהיא מסיימת לאכול . בפעם הבאה ללכת בזמן שהיא אוכלת . וכך לנסות ולהרגיל אותה לאט לאט.

 

[° זואי °]

../images/Emo45.gif

 

[miriel2]

מודה לכולכם על התשובות...

עכשיו נשב וננתח יחד את כל הנאמר כאן שיהיה לכם חג חנוכה שמח אור ואהבה

 

[ט ל י ה ב ת]

פשוט מאוד....

הסברתי להם שאם אשב בבית ואגיש להם ארוחת צהרים... הם יצטרכו לוותר על המחשב, על החוגים, על הסרטים, על ההצגות, על הטיולים, על הבגדים החדשים, על הממתקים, החטיפים, על הכבלים... על צעצועים... בקיצור כל מה שהם רוצים ואוהבים כי אמא בבית ואין כסף לביזבוזים. אני מכינה להם מגשיות עם פתקים... ואם אני שוכחת יום אחד פתק... וואייי וואיי...... אני מקבלת מכתב ענק על המקרר לא לשכוח. אצלי זו שנה ראשונה שאני לא מגיעה לפניהם ובנתיים מסתדרים. טפו טפו טפו