חיחי, תראו מה מצאתי
ספר חנוך א פרק ט ================ א ואז השקיפו מיכאל ואוריאל ורפאל וגבריאל משמים ויראו את-הדם הרב אשר נשפך על-הארץ וכל-החמס הנעשה על-הארץ: ב וידברו זה אל-זה הארץ נעדרת יושביה צועקים וקול צעקתם עד-שער השמים: ג ועתה אליכם קדושי השמים נפשות האנשים מתחננות לאמר הגישו משפטנו לפני עליון: ד ויאמרו אל-[רבון העולמים] אדון האדונים אלהי האלהים מלך המלכים כסא כבודך בכל-דרות העולמים ושמך קדוש ומהלל ומבורך בכל-העולם: ה אתה עשית כל ולך כח על-כל והכל גלוי ופתוח לעיניך וכל תראה ואין דבר יכול להסתר ממך: ו אתה ראית את אשר-עשה עזזאל אשר למד את-כל-החמס על-הארץ ויגל מסתרי עולם אשר נעשו בשמים [ואשר לדעת] שאפו בני-אדם: ז ושמחזי אשר-לו נתת את-הכח למשל בחבריו אשר עמו: ח וילכו יחדו אל-בנות האדם על-הארץ וישכבו עמהן עם-הנשים ויטמאו ויגלו להן כל- החטאים: ט והנשים ילדו את-הגבורים ותמלא כל-הארץ דם וחמס: י ועתה הנה נפשות המתים קראות ושולחות תחנוניהן עד-שערי השמים ואנחותיהן עלו ולא תוכלנה לצאת מפני מעשי החמס אשר נעשו על-הארץ: יא ואתה יודע כל-דבר בטרם יהיה ואתה ראית את- הדברים ההם ותשאם ולא אמרת לנו דבר לעשות להם על אלה: ספר חנוך א פרק י ================ א אז אמר העליון הגדול והקדוש דבר וישלח את אוריאל אל-בן-למך ויאמר אליו: ב [לך אל-נח] ואמרת אליו בשמי הסתירה ראשך וגלית לו את-הקץ הבא כי כל-הארץ תכחד ומבול יבא על- כל-הארץ ומחה את כל אשר עליה: ג ועתה תלמדהו להמלט ונשאר זרעו לכל-דורות העולם: ד ועוד אמר יי אל-רפאל אסר את-עזזאל ידיו ורגליו והשלכתו אל-החשך ועשית פתח אל-המדבר אשר בדודאל והשלכתו שמה: ה ושמת עליו סלעים קשים וחדים וכסיתו בחשך וישב שם עד-עולם וכסית את-פניו לבל-יראה אור: ו וביום הדין הגדול ישלך אל-תוך האש: ז ורפאת את-הארץ אשר השחיתו המלאכים ובשרת רפואת הארץ כי-ירפא לארץ ולא יכחדו כל-בני האדם מפני כל-הרזים אשר גילו העירים: ח ותשחת כל-הארץ בלמד-מעשי עזזאל וכתבת עליו את-כל-החטא: ט ואל- גבריאל אמר יי צא לקראת הממזרים והמתועבים וילדי הזמה והכחדת בני הזמה ובני העירים מתוך האנשים והוצאתם ושלחתם איש ברעהו למען ישמידו איש את-רעהו במלחמה כי ארך ימים לא-יהי להם: י ולכל-אשר ישאלו ממך אבותיהם לתקותם כי חייהם ימשכו לעולם וכי כל-איש מהם יחיה חמש מאות שנה אל-תשמע: יא ויאמר יי אל-מיכאל לך ואסרת את-שמחזי ורעיו אשר עמו שהתחברו אל-נשים ויטמאו אתן בטמאתן: יב וכאשר ירצחו כל-בניהם וכאשר יראו בהשמד אהוביהם תאסרם לשבעים דור מתחת לגבעות הארץ עד-יום דינם וכלותם עד-כלות המשפט אשר לעולמי עולמים: יג בימים ההם יובאו אל-תחתיות האש אל-הצער והמאסר והיו כלואים בו לעולם: יד ואשר יבער וישמד מהם יאסר אתם יחד עד-סוף כל-הדרות: טו והשמדת את כל-רוחות התאוה ואת-בני העירים יען אשר עשו חמס לבני אדם: טז ובערת את-כל-החמס מעל פני-הארץ וכל-מעשה רע יסוף והופיע נטע הצדקה והישר והיה מעשה הצדקה והישר לברכת עולם ונטעו בשמחה: יז ואז-ימלטו כל-הצדיקים וחיו עד-אשר יולידו אלף בנים וכל-ימי נעוריהם ושיבתם יכלו בשלום: יח ובימים ההם תעבד כל-הארץ בצדקה ונטעה כלה עצים ומלאה ברכה: יט וכל-עצי החמדה ינטעו עליה גפנים והגפנים אשר יטעו עליה יעשו יין לרב וכל-זרע אשר זרע עליה מדה אחת אלף תעשה ומדת זיתים אחת עשרה בת שמן תכיל: כ ואתה תטהר את-הארץ מכל-לחץ ומכל-חמס ומכל-חטא ומכל רשע וכל-הטמאה הנעשה על-הארץ תשמיד מעל פני-האדמה: כא וכל-בני האדם יהיו צדיקים וכל-העמים ימליכו ויברכו אותי: והארץ תטהר מכל רשע ומכל-חטא ומכל-קצף ומכל-צער ולא אשלח עוד עליה לדור דור ולעולם. ספר חנוך א פרק יא ================= א ובימים ההם אפתח אוצרות הברכה אשר בשמים לשלחם אל-הארץ על-מעשה בני-האדם ועמלם: ב וישר ושלום יהיו יחדו כל-ימי-העולם וכל-דרות העולם. - - - חנוך א פרק יד ============= א ספר דברי הצדק והאזהרה לעירי העולם כמצות הקדוש הגדול במראה ההוא: ב ראיתי בשנתי אשר אגיד עתה בלשון בשר וברוחי אשר נתן הגדול פה לאנשים לדבר ולהבין בלב: ג כאשר ברא ויתן לאדם כח להבין דברי חכמה כן ברא גם-אותי ויתן-לי להזהיר את-העירים בני-השמים: ד אני כתבתי את-בקשתכם ובמראי ראיתי ככה כי בקשתכם לא-תנתן לכם כל-ימי עולם וכי דין נחרץ עליכם [בקשתכם] לא-תִנתן לכם: ה ומעתה לא-תעלו למרום עד-עולם ובארץ יצאה הגזרה לאסרכם לכל-ימי עולם: ו ולפני-כן תראו בהכחד בניכם האהובים ולא יהי לכם כל-דבר בהם כי- יפלו לפניכם בחרב: ז ובקשתכם בעדם לא-תנתן ואף לא בעדכם גם כי-תבכו ותתחננו ו[תדברו את-כל-הדברים] הנמצאים בספר אשר כתבתי: ח והמראה נראה אלי ככה הנה במראה עבים קראוני וערפל בקשני ומהלך הכוכבים והמארות הריצוני ויבהילוני והרוחות במראה העיפוני ויעלוני וישאוני אל-השמים: ט ואבא עד-אשר קרבתי אל-חומה בנויה אבני בדלח ומוסבה לשנות אש ויחל [המראה] להפחידני: י ואבא אל-תוך לשנות האש ואקרב אל-בית גדול והוא בנוי אבני בדלח וקירות הבית היו כעין מרצפת אבני בדלח ורצפתו היתה בדלח יא כפתו היתה כעין שביל הכוכבים והמארות וביניהם היו כרובי-אש ושמיהם מים: יב ואש לוהטת הקיפה את-הקירות ופתחיהם היו לוהטים אש: יג ואבוא אל-הבית ההוא ויהי חם כאש וקר כקרח כל-תענוג חיים לא-היה בתוכו פחד כסני ורעד אחזני: יד ועד-אני מתחלחל ורועד ואפל על פני וארא מראה: טו והנה בית שני גדול מזה וכל-הפתחים היו פתוחים לפני והוא בנוי להבת-אש: טז ונעלה היה בכל-רוב הדר וכבוד וגדל עד לאין-יכלת לתאר לכם את-הדרו ואת-גדלו: יז ורצפתו היתה אש וממעל לו ברקים ומרוצת הכוכבים וכפתו גם-היא אש לֹהטת: יח ואביט וארא שם כסא רם מראהו כבדֹלח וסביבו כשמש זרח ושם [מראה] כרובים: יט ומתחת לכסא יצאו נהרות-אש להטת עד לאין-יכלת להביט: כ והכבוד הגדול ישב עליו ומעילו הזהיר משמש והלבין מכל-שלג: כא כל-מלאך לא-יכל לבֹא ולא יכל לראות את-פני הכבוד וההדר וכל-בשר לא-יכל לראותו: כב האש הלֹהטת היתה מסביב לו ואש גדולה עמדה לפניו ואיש מסביב לא-יכל לקרב אליו רבי רבבות עמדו לפניו ולא היה לו חפץ בכל-יועץ: כג וקדושי הקדושים הקרובים אליו לא-התרחקו בלילה ולא הלכו מפניו: כד ועד-אז הייתי נופל על-פני רעד ויקראני יי בפיו ויאמר אלי קרב הנה חנוך ואל-קול קדשי: כה [ואחד הקדושים נגש אלי ויעוררני] ויעמידני ויקריבני אל-הפתח ואני הורדתי פני למטה. מקור: אברהם כהנא עורך, "הספרים החיצוניים" כרך ראשון, חנוך א', הוצאת מקור מה דעתכם?
ספר חנוך א פרק ט ================ א ואז השקיפו מיכאל ואוריאל ורפאל וגבריאל משמים ויראו את-הדם הרב אשר נשפך על-הארץ וכל-החמס הנעשה על-הארץ: ב וידברו זה אל-זה הארץ נעדרת יושביה צועקים וקול צעקתם עד-שער השמים: ג ועתה אליכם קדושי השמים נפשות האנשים מתחננות לאמר הגישו משפטנו לפני עליון: ד ויאמרו אל-[רבון העולמים] אדון האדונים אלהי האלהים מלך המלכים כסא כבודך בכל-דרות העולמים ושמך קדוש ומהלל ומבורך בכל-העולם: ה אתה עשית כל ולך כח על-כל והכל גלוי ופתוח לעיניך וכל תראה ואין דבר יכול להסתר ממך: ו אתה ראית את אשר-עשה עזזאל אשר למד את-כל-החמס על-הארץ ויגל מסתרי עולם אשר נעשו בשמים [ואשר לדעת] שאפו בני-אדם: ז ושמחזי אשר-לו נתת את-הכח למשל בחבריו אשר עמו: ח וילכו יחדו אל-בנות האדם על-הארץ וישכבו עמהן עם-הנשים ויטמאו ויגלו להן כל- החטאים: ט והנשים ילדו את-הגבורים ותמלא כל-הארץ דם וחמס: י ועתה הנה נפשות המתים קראות ושולחות תחנוניהן עד-שערי השמים ואנחותיהן עלו ולא תוכלנה לצאת מפני מעשי החמס אשר נעשו על-הארץ: יא ואתה יודע כל-דבר בטרם יהיה ואתה ראית את- הדברים ההם ותשאם ולא אמרת לנו דבר לעשות להם על אלה: ספר חנוך א פרק י ================ א אז אמר העליון הגדול והקדוש דבר וישלח את אוריאל אל-בן-למך ויאמר אליו: ב [לך אל-נח] ואמרת אליו בשמי הסתירה ראשך וגלית לו את-הקץ הבא כי כל-הארץ תכחד ומבול יבא על- כל-הארץ ומחה את כל אשר עליה: ג ועתה תלמדהו להמלט ונשאר זרעו לכל-דורות העולם: ד ועוד אמר יי אל-רפאל אסר את-עזזאל ידיו ורגליו והשלכתו אל-החשך ועשית פתח אל-המדבר אשר בדודאל והשלכתו שמה: ה ושמת עליו סלעים קשים וחדים וכסיתו בחשך וישב שם עד-עולם וכסית את-פניו לבל-יראה אור: ו וביום הדין הגדול ישלך אל-תוך האש: ז ורפאת את-הארץ אשר השחיתו המלאכים ובשרת רפואת הארץ כי-ירפא לארץ ולא יכחדו כל-בני האדם מפני כל-הרזים אשר גילו העירים: ח ותשחת כל-הארץ בלמד-מעשי עזזאל וכתבת עליו את-כל-החטא: ט ואל- גבריאל אמר יי צא לקראת הממזרים והמתועבים וילדי הזמה והכחדת בני הזמה ובני העירים מתוך האנשים והוצאתם ושלחתם איש ברעהו למען ישמידו איש את-רעהו במלחמה כי ארך ימים לא-יהי להם: י ולכל-אשר ישאלו ממך אבותיהם לתקותם כי חייהם ימשכו לעולם וכי כל-איש מהם יחיה חמש מאות שנה אל-תשמע: יא ויאמר יי אל-מיכאל לך ואסרת את-שמחזי ורעיו אשר עמו שהתחברו אל-נשים ויטמאו אתן בטמאתן: יב וכאשר ירצחו כל-בניהם וכאשר יראו בהשמד אהוביהם תאסרם לשבעים דור מתחת לגבעות הארץ עד-יום דינם וכלותם עד-כלות המשפט אשר לעולמי עולמים: יג בימים ההם יובאו אל-תחתיות האש אל-הצער והמאסר והיו כלואים בו לעולם: יד ואשר יבער וישמד מהם יאסר אתם יחד עד-סוף כל-הדרות: טו והשמדת את כל-רוחות התאוה ואת-בני העירים יען אשר עשו חמס לבני אדם: טז ובערת את-כל-החמס מעל פני-הארץ וכל-מעשה רע יסוף והופיע נטע הצדקה והישר והיה מעשה הצדקה והישר לברכת עולם ונטעו בשמחה: יז ואז-ימלטו כל-הצדיקים וחיו עד-אשר יולידו אלף בנים וכל-ימי נעוריהם ושיבתם יכלו בשלום: יח ובימים ההם תעבד כל-הארץ בצדקה ונטעה כלה עצים ומלאה ברכה: יט וכל-עצי החמדה ינטעו עליה גפנים והגפנים אשר יטעו עליה יעשו יין לרב וכל-זרע אשר זרע עליה מדה אחת אלף תעשה ומדת זיתים אחת עשרה בת שמן תכיל: כ ואתה תטהר את-הארץ מכל-לחץ ומכל-חמס ומכל-חטא ומכל רשע וכל-הטמאה הנעשה על-הארץ תשמיד מעל פני-האדמה: כא וכל-בני האדם יהיו צדיקים וכל-העמים ימליכו ויברכו אותי: והארץ תטהר מכל רשע ומכל-חטא ומכל-קצף ומכל-צער ולא אשלח עוד עליה לדור דור ולעולם. ספר חנוך א פרק יא ================= א ובימים ההם אפתח אוצרות הברכה אשר בשמים לשלחם אל-הארץ על-מעשה בני-האדם ועמלם: ב וישר ושלום יהיו יחדו כל-ימי-העולם וכל-דרות העולם. - - - חנוך א פרק יד ============= א ספר דברי הצדק והאזהרה לעירי העולם כמצות הקדוש הגדול במראה ההוא: ב ראיתי בשנתי אשר אגיד עתה בלשון בשר וברוחי אשר נתן הגדול פה לאנשים לדבר ולהבין בלב: ג כאשר ברא ויתן לאדם כח להבין דברי חכמה כן ברא גם-אותי ויתן-לי להזהיר את-העירים בני-השמים: ד אני כתבתי את-בקשתכם ובמראי ראיתי ככה כי בקשתכם לא-תנתן לכם כל-ימי עולם וכי דין נחרץ עליכם [בקשתכם] לא-תִנתן לכם: ה ומעתה לא-תעלו למרום עד-עולם ובארץ יצאה הגזרה לאסרכם לכל-ימי עולם: ו ולפני-כן תראו בהכחד בניכם האהובים ולא יהי לכם כל-דבר בהם כי- יפלו לפניכם בחרב: ז ובקשתכם בעדם לא-תנתן ואף לא בעדכם גם כי-תבכו ותתחננו ו[תדברו את-כל-הדברים] הנמצאים בספר אשר כתבתי: ח והמראה נראה אלי ככה הנה במראה עבים קראוני וערפל בקשני ומהלך הכוכבים והמארות הריצוני ויבהילוני והרוחות במראה העיפוני ויעלוני וישאוני אל-השמים: ט ואבא עד-אשר קרבתי אל-חומה בנויה אבני בדלח ומוסבה לשנות אש ויחל [המראה] להפחידני: י ואבא אל-תוך לשנות האש ואקרב אל-בית גדול והוא בנוי אבני בדלח וקירות הבית היו כעין מרצפת אבני בדלח ורצפתו היתה בדלח יא כפתו היתה כעין שביל הכוכבים והמארות וביניהם היו כרובי-אש ושמיהם מים: יב ואש לוהטת הקיפה את-הקירות ופתחיהם היו לוהטים אש: יג ואבוא אל-הבית ההוא ויהי חם כאש וקר כקרח כל-תענוג חיים לא-היה בתוכו פחד כסני ורעד אחזני: יד ועד-אני מתחלחל ורועד ואפל על פני וארא מראה: טו והנה בית שני גדול מזה וכל-הפתחים היו פתוחים לפני והוא בנוי להבת-אש: טז ונעלה היה בכל-רוב הדר וכבוד וגדל עד לאין-יכלת לתאר לכם את-הדרו ואת-גדלו: יז ורצפתו היתה אש וממעל לו ברקים ומרוצת הכוכבים וכפתו גם-היא אש לֹהטת: יח ואביט וארא שם כסא רם מראהו כבדֹלח וסביבו כשמש זרח ושם [מראה] כרובים: יט ומתחת לכסא יצאו נהרות-אש להטת עד לאין-יכלת להביט: כ והכבוד הגדול ישב עליו ומעילו הזהיר משמש והלבין מכל-שלג: כא כל-מלאך לא-יכל לבֹא ולא יכל לראות את-פני הכבוד וההדר וכל-בשר לא-יכל לראותו: כב האש הלֹהטת היתה מסביב לו ואש גדולה עמדה לפניו ואיש מסביב לא-יכל לקרב אליו רבי רבבות עמדו לפניו ולא היה לו חפץ בכל-יועץ: כג וקדושי הקדושים הקרובים אליו לא-התרחקו בלילה ולא הלכו מפניו: כד ועד-אז הייתי נופל על-פני רעד ויקראני יי בפיו ויאמר אלי קרב הנה חנוך ואל-קול קדשי: כה [ואחד הקדושים נגש אלי ויעוררני] ויעמידני ויקריבני אל-הפתח ואני הורדתי פני למטה. מקור: אברהם כהנא עורך, "הספרים החיצוניים" כרך ראשון, חנוך א', הוצאת מקור מה דעתכם?