הגוף יודע
אנחנו "מדברים" אל הגוף (פוקדים עליו), אבל צריכים גם "להקשיב" לו (להניח לו לכוון אותנו). הרמוניה בינינו לבין הגוף! מי שבוחר להתחזק הוא הגוף. מי שמחליט להתחזק הוא הגוף. אנחנו יודעים באופן טבעי את כל הדברים האלה. מה שמונע מאיתנו להיות אחד עם הגוף שלנו, הוא גישות כגון: "הגוף שלי חלש, אני אעמיס עליו, המפונק הזה, אז הוא יתחזק". הגוף הוא בן-ברית. כשאנחנו מתייחסים אליו כאל כזה, הוא מתנהג ככזה... וכשאנחנו רגישים אליו, אנחנו מגלים שהוא ממש משתוקק לפעילויות כמו ריצה, קפיצה, טיפוס, קרח על העור, מכות, זחילות, אדמה, גשם, מים, מאבק ועוד... הוא פשוט "שותה" את הדברים האלה בצמא. טאו כתבה קודם על פעולה מתוך הבטן, על היענות לתשוקות שלנו. כשאתה מרים את הידיים ומרגיש כאב בכתפיים, תתרכז בכאב ותשאל את הגוף שלך אם הוא רוצה שתוריד את הידיים. תשאל אותו גם למה. הגוף הוא ישות רבת עוצמה, בעלת כושר הישתנות. הרגש אותה - והנח לה לכוון אותך. אל תתייחס אליה כמו אל חפץ שמזיזים לאן שרוצים. אמן אותה, הכשר אותה, אך לא בדרך של עונשים וכאב, אלא בדרך של בניה, של טיפוח. אני מרגיש שאני מסתובב כל הזמן סביב הנושא אבל לא מצליח להנפיק הסבר ברור, שיקלע בדיוק למטרה. אז ננסה שוב בפעם אחרת, בעוד דקה, או שנה, או מתי שתשאל שוב... שלך באהבה בן