moon flower
New member
*חיוך מוגדל בשקל 90*
אז הנה, כמבוקש, הפרק הבא של נוצות (או שכנפיים, כבר שכחתי..) אפלות (או ששחורות.. תעדכנו אותי לגביי השם של הפיק שלי.. >.>) "אמא!" ילדה קטנה עם שיער זהוב רצה על החוף, משתדלת שכובע הקש שלה לא יעוף ברוח החמימה של הים "איזומי.. מתוקה.. רק אל תרטיבי את השמלה החדשה שלך" אמרה הדמות המבוגרת, פניה מושחרות ושיערה החום מתנפנף ברוח "ברור שלא אמא!" הילדה צחקה והרימה מעט את קפליי שמלתה, מונעת מהמים והקצף להרטיב אותה "תשמרי עליה, היא עלתה לי הון תועפות ואני צריכה שתיראי טוב ליד דודה אודומי" פניה של האישה נחו על פניה של הילדה הקטנה ונראה לפי הבעתה כי היו אלה בשורות מאיימות מעט "כן אמא.." הילדה השפילה את מבטה וכובע הקש שלה נפל על החול הרטוב "אמא.." איזומי ישבה בחדרה ושיחקה עם תליון ישן, היא נדנדה אותו מצד-לצד בעצב, בוהה בו בתסכול "קרה משהוא..?" קוהאקו יצאה עטופה במגבת מחדר האמבטיה "לא.. כלום.." איזומי הרימה את מבטה וניסתה לחייך "טוב.. זה תורך באמבטיה.." קוהאקו סימנה לאיזומי "המגבות שלך בפנים" היא חייכה מעט והורידה את המגבת העטופה סביב ראשה "מיצ'ירו, את הבאה אחריי איזומי" קוהאקו הפנתה את מבטה לעבר נערה שישבה בצד וציירה משהוא בעיפרון "אה.. כן, בטח!" היא מיהרה להתעשת ועזבה את המחק שלעסה "טוב.. אני הלכתי ללבוש כותונת, תתקלחו כולכן ואז כיבוי אורות!" קוהאקו הכריזה והחלה ללבוש על עצמה כותונת בצבע אדום עם שרוולים מתרחבים בצבע כתום "קווווג'יייייי קדימה!" טאקויה נשען על הקיר בייאוש "אל תזרז אותי!" נשמעה מחאה. ראשו של קוג'י הציץ מבעד לחריץ הדלת ומהר מאוד טאקויה מצא את עצמו מסמיק ומתקלח באותו החדר עם קוג'י "א.. אוקיי.." טאקויה גמגם בקושי "מה..?" קוג'י הרים גבה "כ.. כלום.." טאקויה בלע את רוקו "אתה מתבייש או משהוא..?" קוג'י גיחך "ל.. לא!" טאקויה נחפז לענות "אז מה קורה..?" קוג'י תקע בטאקויה מבט מסוקרן "כלום.." טאקויה משך בכתפיו "אתה מוזר.. פריק.." קוג'י ציין, מחליק את ידו במהירות במעלה צווארו של טאקויה ועד ללחייו האדומות "תודה על המחמאות קוג'י.." טאקויה הזעיף פנים "אין על מה" קוג'י חייך חיוך מתנצח והעביר את אצבעו במהירות על שפתיו של טאקויה "קוג'י.. מותר לשאול שאלה..?" טאקויה מצמץ מספר פעמים "בטח.." קוג'י אמר תוך-כדיי התמרחות בסבון "למה אתה נוגע בי..?" טאקויה הניח את ידו על של קוג'י "א.. א.. אנייי.." קוג'י מלמל "אתה מה..?" טונו של טאקויה היה משועשע "היי אני לא אמור לענות לך על זה בכלל!" קוג'י צווח ותקע חתיכת סבון בפיו של טאקויה "יאק! קוג'י!" טאקויה השתעל תוך-כדיי יריקת הסבון החוצה "מה..?" קוג'י פקח עין והביט על טאקויה "למה עשית את זה...?" טאקויה שילב את ידיו והביט בקוג'י במבט לא מרוצה "ככה" קוג'י לקח מגבת מהמדף "ככה זו לא תשובה.." טאקויה מחה "למה זו לא שאלה" קוג'י כרך סביבו את המגבת ויצא מחדר האמבטיה בטריקת דלת "מוזר.. בחור ממש מוזר.." טאקויה נאנח והמשיך לחפוף את ראשו "אה.. היי.. אני ג'ונפיי.. ה.. השותף שלכם.." ג'ונפיי חייך בנימוס וקד בפניי חבורת נערים שעמדו ללכת לישון "אה.. היי ג'ונפיי" אמר אחד מהם "אז אתה הילד החדש? נעים להכיר- ראו, המיטה שלך שם" הצביע נער עם שיער בלונדיני, כמעט לבן על מיטה שהייתה בצד "קח את הבגדים שלך מהשידה ולך תתקלח" הוא הורה לג'ונפיי "את הדברים מתחת למיטה" הוא הצביע על המזוודה שלו וחייך "אה.. תודה.." חייך ג'ונפיי חזרה ונכנס לחדר. צעדו הראשון להפוך לחלק מפנימיית פרונטייר. *** "אהה! בוקר!" טומוקי פיהק, קוג'י וטאקויה שכבו מכורבלים יחד וציוץ הציפורים נשמע מבחוץ, מושלם "טאקויה! קוג'י! תתעוררו!" טומוקי ניער את הנערים הישנים, סומק וורדרד ועדין זרוע על לחייהם "רק עוד דקה.." טאקויה גמגם לתוך כתפו של קוג'י "כן.. עוד דקה.. שעה.. שנה.." קוג'י מלמל לתוך השיער של טאקויה "נוו! קדימה כבר! ת-ת-ע-ו-ר-ר-ו-!" טומוקי צווח, גורם לטאקויה וקוג'י לקפוץ בבהלה ולהסתבך בסדינים הלבנים והאווריריים "טומוקי.." טאקויה התנשף "כמעט עשית לי התקף-לב.." קוג'י נזף בילד "אבל.. אבל.." טומוקי הביט בהם במבט נוצץ מדמעות "היי תירגע!" טאקויה מיהר להרים את פניו המושפלות של טומוקי "תירגע.. אנחנו לא התכווננו לפגוע בך או משהוא.." טאקויה חייך מעט "באמת..?" טומוקי ניגב את אפו "באמת.." קוג'י פרע את השיער של הילד "אתם הכי טובים!" טומוקי התנפל על טאקויה וקוג'י בחיוך *דפיקה בדלת* "סליחה? אני מפריע?" ג'ונפיי הישנוני פתח את הדלת, עיניו מלאות בקורי-שינה "סליחה אבל אתם מרעישים נור..א.." ג'ונפיי פקח את עיניו, טאקויה קוג'י וטומוקי נראו לו מוכרים מאיזה מקום "אני לא פגשתי אתכם כבר..?" הוא התקרב לנערים "לא שזכור לי.." קוג'י בהה בג'ונפיי לכמה שניות "גם אני לא זוכר שפגשתי אותך, למה..?" טאקויה הביט בג'ונפיי במבט תמוה "אתם נראים לי מוכרים.." ג'ונפיי העביר את מבטו על הקבוצה "מוזר.." טאקויה מצמץ "כן.." נאנח ג'ונפיי והחל להסחב חזרה אך משהוא עצר בעדו, כאילו זרם חשמלי חזק עבר בגופו 'In the name of the glowing spark, I order the powers of the lightening to become as one!- Blitzmon!' דמותו של ג'ונפיי רחפה באוויר, מוקפת בסערה של ברקים בעוד חלקם מכים בו ובמקומות האלה נוצרו שריונות מגן "הוא.. הוא מבצע התפתחות נשמה!" קרא קוג'י, עיניו פעורות לרווחה הארוקה טיילה באגף של הבנות בשקט, לא היו לה לימודים בבוקר היום והמון זמן חופשי להכיר אנשים, לא שזה היה העיסוק החביב עליה, אך לאחרונה הרגישה בודדה כך שחברה של בת לא הייתה מזיקה לה "אאוץ'.. סליחה.." נערה בת גילה של הארוקה התנגשה בה "זה בסדר.." הארוקה חייכה, ממבט ראשון תמיד נראתה כמו בן, ולכן אהבה לפלרטט עם בנות שהחשיבה ליפות "א.. אני.." הנערה גמגמה בביישנות "את לא צריכה להתבייש ממני" הארוקה הושיטה את ידה בביטחון "תודה.." הנערה חייכה בשקט ואחזה בידה החזקה של הארוקה "אין לך על מה להודות לי" הארוקה טפחה על כתפה של הנערה ופנתה לדרכה "רגע! אני יכולה לדעת לפחות את מספר החדר שלך..?" הנערה נחפזה "חדר 208, מגוריי הבנות קומה 4" הארוקה חייכה ופנתה לדרכה, משאירה את הנערה ההמומה מאחור פונה בחיפושיה לאחר בנות נוספות היא הבחינה במיצ'ירו שישבה במסדרון "שלום לך.." הארוקה אמרה בשקט, נשענת על גב של קיר "שלום גם לך" מיצ'ירו חייכה וקדה כאות כבוד "אפשר לראות את מה שאת מציירת?" הארוקה נגעה קלות בכתפה של מיצ'ירו "בטח שאת יכולה" מיצ'ירו הפנתה מבט מחויך אל הארוקה "א.. איך ידעת..?" הארוקה הייתה תקועה במקומה "ככה.." מיצ'ירו הצביעה על הציור שציירה בו נראתה הארוקה בתור מלאך מכונף שאוחז בידו חרב "א.. א.. את מציירת מאוד יפה.." הארוקה ניסתה לצאת מההלם כמה שיותר מהר "זו לא אחת מהעבודות הטובות שלי" מיצ'ירו חייכה מעט "אם ככה אז אני אשמח לראות את כולן.." הארוקה ציינה בחיבה "אין לי בעייה עם זה, פיקסי-סנסיי חולה היום ויש לי את השעתיים של הבוקר פנויות" מיצ'ירו התקרבה מעט אל הארוקה "עדיין לא אמרת לי את שמך.." הארוקה נגעה קלות בידה של מיצ'ירו "מיצ'ירו, יותר את לא צריכה לדעת" מיצ'ירו חייכה מעט ואז פתחה בריצה לעבר חדרה ~סוף חלק א'~
אז הנה, כמבוקש, הפרק הבא של נוצות (או שכנפיים, כבר שכחתי..) אפלות (או ששחורות.. תעדכנו אותי לגביי השם של הפיק שלי.. >.>) "אמא!" ילדה קטנה עם שיער זהוב רצה על החוף, משתדלת שכובע הקש שלה לא יעוף ברוח החמימה של הים "איזומי.. מתוקה.. רק אל תרטיבי את השמלה החדשה שלך" אמרה הדמות המבוגרת, פניה מושחרות ושיערה החום מתנפנף ברוח "ברור שלא אמא!" הילדה צחקה והרימה מעט את קפליי שמלתה, מונעת מהמים והקצף להרטיב אותה "תשמרי עליה, היא עלתה לי הון תועפות ואני צריכה שתיראי טוב ליד דודה אודומי" פניה של האישה נחו על פניה של הילדה הקטנה ונראה לפי הבעתה כי היו אלה בשורות מאיימות מעט "כן אמא.." הילדה השפילה את מבטה וכובע הקש שלה נפל על החול הרטוב "אמא.." איזומי ישבה בחדרה ושיחקה עם תליון ישן, היא נדנדה אותו מצד-לצד בעצב, בוהה בו בתסכול "קרה משהוא..?" קוהאקו יצאה עטופה במגבת מחדר האמבטיה "לא.. כלום.." איזומי הרימה את מבטה וניסתה לחייך "טוב.. זה תורך באמבטיה.." קוהאקו סימנה לאיזומי "המגבות שלך בפנים" היא חייכה מעט והורידה את המגבת העטופה סביב ראשה "מיצ'ירו, את הבאה אחריי איזומי" קוהאקו הפנתה את מבטה לעבר נערה שישבה בצד וציירה משהוא בעיפרון "אה.. כן, בטח!" היא מיהרה להתעשת ועזבה את המחק שלעסה "טוב.. אני הלכתי ללבוש כותונת, תתקלחו כולכן ואז כיבוי אורות!" קוהאקו הכריזה והחלה ללבוש על עצמה כותונת בצבע אדום עם שרוולים מתרחבים בצבע כתום "קווווג'יייייי קדימה!" טאקויה נשען על הקיר בייאוש "אל תזרז אותי!" נשמעה מחאה. ראשו של קוג'י הציץ מבעד לחריץ הדלת ומהר מאוד טאקויה מצא את עצמו מסמיק ומתקלח באותו החדר עם קוג'י "א.. אוקיי.." טאקויה גמגם בקושי "מה..?" קוג'י הרים גבה "כ.. כלום.." טאקויה בלע את רוקו "אתה מתבייש או משהוא..?" קוג'י גיחך "ל.. לא!" טאקויה נחפז לענות "אז מה קורה..?" קוג'י תקע בטאקויה מבט מסוקרן "כלום.." טאקויה משך בכתפיו "אתה מוזר.. פריק.." קוג'י ציין, מחליק את ידו במהירות במעלה צווארו של טאקויה ועד ללחייו האדומות "תודה על המחמאות קוג'י.." טאקויה הזעיף פנים "אין על מה" קוג'י חייך חיוך מתנצח והעביר את אצבעו במהירות על שפתיו של טאקויה "קוג'י.. מותר לשאול שאלה..?" טאקויה מצמץ מספר פעמים "בטח.." קוג'י אמר תוך-כדיי התמרחות בסבון "למה אתה נוגע בי..?" טאקויה הניח את ידו על של קוג'י "א.. א.. אנייי.." קוג'י מלמל "אתה מה..?" טונו של טאקויה היה משועשע "היי אני לא אמור לענות לך על זה בכלל!" קוג'י צווח ותקע חתיכת סבון בפיו של טאקויה "יאק! קוג'י!" טאקויה השתעל תוך-כדיי יריקת הסבון החוצה "מה..?" קוג'י פקח עין והביט על טאקויה "למה עשית את זה...?" טאקויה שילב את ידיו והביט בקוג'י במבט לא מרוצה "ככה" קוג'י לקח מגבת מהמדף "ככה זו לא תשובה.." טאקויה מחה "למה זו לא שאלה" קוג'י כרך סביבו את המגבת ויצא מחדר האמבטיה בטריקת דלת "מוזר.. בחור ממש מוזר.." טאקויה נאנח והמשיך לחפוף את ראשו "אה.. היי.. אני ג'ונפיי.. ה.. השותף שלכם.." ג'ונפיי חייך בנימוס וקד בפניי חבורת נערים שעמדו ללכת לישון "אה.. היי ג'ונפיי" אמר אחד מהם "אז אתה הילד החדש? נעים להכיר- ראו, המיטה שלך שם" הצביע נער עם שיער בלונדיני, כמעט לבן על מיטה שהייתה בצד "קח את הבגדים שלך מהשידה ולך תתקלח" הוא הורה לג'ונפיי "את הדברים מתחת למיטה" הוא הצביע על המזוודה שלו וחייך "אה.. תודה.." חייך ג'ונפיי חזרה ונכנס לחדר. צעדו הראשון להפוך לחלק מפנימיית פרונטייר. *** "אהה! בוקר!" טומוקי פיהק, קוג'י וטאקויה שכבו מכורבלים יחד וציוץ הציפורים נשמע מבחוץ, מושלם "טאקויה! קוג'י! תתעוררו!" טומוקי ניער את הנערים הישנים, סומק וורדרד ועדין זרוע על לחייהם "רק עוד דקה.." טאקויה גמגם לתוך כתפו של קוג'י "כן.. עוד דקה.. שעה.. שנה.." קוג'י מלמל לתוך השיער של טאקויה "נוו! קדימה כבר! ת-ת-ע-ו-ר-ר-ו-!" טומוקי צווח, גורם לטאקויה וקוג'י לקפוץ בבהלה ולהסתבך בסדינים הלבנים והאווריריים "טומוקי.." טאקויה התנשף "כמעט עשית לי התקף-לב.." קוג'י נזף בילד "אבל.. אבל.." טומוקי הביט בהם במבט נוצץ מדמעות "היי תירגע!" טאקויה מיהר להרים את פניו המושפלות של טומוקי "תירגע.. אנחנו לא התכווננו לפגוע בך או משהוא.." טאקויה חייך מעט "באמת..?" טומוקי ניגב את אפו "באמת.." קוג'י פרע את השיער של הילד "אתם הכי טובים!" טומוקי התנפל על טאקויה וקוג'י בחיוך *דפיקה בדלת* "סליחה? אני מפריע?" ג'ונפיי הישנוני פתח את הדלת, עיניו מלאות בקורי-שינה "סליחה אבל אתם מרעישים נור..א.." ג'ונפיי פקח את עיניו, טאקויה קוג'י וטומוקי נראו לו מוכרים מאיזה מקום "אני לא פגשתי אתכם כבר..?" הוא התקרב לנערים "לא שזכור לי.." קוג'י בהה בג'ונפיי לכמה שניות "גם אני לא זוכר שפגשתי אותך, למה..?" טאקויה הביט בג'ונפיי במבט תמוה "אתם נראים לי מוכרים.." ג'ונפיי העביר את מבטו על הקבוצה "מוזר.." טאקויה מצמץ "כן.." נאנח ג'ונפיי והחל להסחב חזרה אך משהוא עצר בעדו, כאילו זרם חשמלי חזק עבר בגופו 'In the name of the glowing spark, I order the powers of the lightening to become as one!- Blitzmon!' דמותו של ג'ונפיי רחפה באוויר, מוקפת בסערה של ברקים בעוד חלקם מכים בו ובמקומות האלה נוצרו שריונות מגן "הוא.. הוא מבצע התפתחות נשמה!" קרא קוג'י, עיניו פעורות לרווחה הארוקה טיילה באגף של הבנות בשקט, לא היו לה לימודים בבוקר היום והמון זמן חופשי להכיר אנשים, לא שזה היה העיסוק החביב עליה, אך לאחרונה הרגישה בודדה כך שחברה של בת לא הייתה מזיקה לה "אאוץ'.. סליחה.." נערה בת גילה של הארוקה התנגשה בה "זה בסדר.." הארוקה חייכה, ממבט ראשון תמיד נראתה כמו בן, ולכן אהבה לפלרטט עם בנות שהחשיבה ליפות "א.. אני.." הנערה גמגמה בביישנות "את לא צריכה להתבייש ממני" הארוקה הושיטה את ידה בביטחון "תודה.." הנערה חייכה בשקט ואחזה בידה החזקה של הארוקה "אין לך על מה להודות לי" הארוקה טפחה על כתפה של הנערה ופנתה לדרכה "רגע! אני יכולה לדעת לפחות את מספר החדר שלך..?" הנערה נחפזה "חדר 208, מגוריי הבנות קומה 4" הארוקה חייכה ופנתה לדרכה, משאירה את הנערה ההמומה מאחור פונה בחיפושיה לאחר בנות נוספות היא הבחינה במיצ'ירו שישבה במסדרון "שלום לך.." הארוקה אמרה בשקט, נשענת על גב של קיר "שלום גם לך" מיצ'ירו חייכה וקדה כאות כבוד "אפשר לראות את מה שאת מציירת?" הארוקה נגעה קלות בכתפה של מיצ'ירו "בטח שאת יכולה" מיצ'ירו הפנתה מבט מחויך אל הארוקה "א.. איך ידעת..?" הארוקה הייתה תקועה במקומה "ככה.." מיצ'ירו הצביעה על הציור שציירה בו נראתה הארוקה בתור מלאך מכונף שאוחז בידו חרב "א.. א.. את מציירת מאוד יפה.." הארוקה ניסתה לצאת מההלם כמה שיותר מהר "זו לא אחת מהעבודות הטובות שלי" מיצ'ירו חייכה מעט "אם ככה אז אני אשמח לראות את כולן.." הארוקה ציינה בחיבה "אין לי בעייה עם זה, פיקסי-סנסיי חולה היום ויש לי את השעתיים של הבוקר פנויות" מיצ'ירו התקרבה מעט אל הארוקה "עדיין לא אמרת לי את שמך.." הארוקה נגעה קלות בידה של מיצ'ירו "מיצ'ירו, יותר את לא צריכה לדעת" מיצ'ירו חייכה מעט ואז פתחה בריצה לעבר חדרה ~סוף חלק א'~
