חיוּת בזוגיות
שלום לכולם,
אשמח לפרספקטיבה שלכם לאור מה שמתרחש אצלנו בשנים האחרונות.
אנחנו נשואים עשרים שנה, שלושה ילדים, בית, משכנתא, עבודות טובות. מצב כלכלי טוב.
לאורך כל שנות הנישואין שלנו היו לנו משברים קטנים או גדולים אבל בסך הכל היה בסדר. בדרך כלל חשבתי שיש לנו זוגיות טובה, עם שיתוף ואהבה.
אלא שבזמן האחרון אני מרגישה ריקנות גדולה. למרות שדיברנו על זה והסברתי לו את התחושות שלי, שאני רוצה שנצא יותר (איננו יוצאים בכלל. בשנה האחרונה יצאנו פעם אחת לסרט..), שנחייה את הזוגיות שלנו, שנעשה יותר סקס. הוא מבחינתו כאילו רדום.
הסקס הוא בדרך כלל ביוזמתי, כמו גם הנסיונות לצאת ליציאה זוגית. הוא לרוב בחדר העבודה שלו (עובד מהבית) או מחובר לסלולרי וגם משם עובד. הוא יוצא לנסיעות עבודה במקומות שונים בעולם ואני מטפלת בכל הקורה בבית. אני עושה זאת בשמחה, אני מאושרת מהמשפחה שלי ומתגעגעת אליו ומחכה שישוב אבל מרגישה שאני גם רוצה עוד. רוצה את הזוגיות שלנו יותר חיה ומלאת שמחה.
דיברתי איתו על זה הרבה פעמים, הסברתי לו בדיוק מה עובר עליי ומה אני מרגישה ומה הייתי רוצה שנעשה. הוא תמיד מחבק ואומר שאוהב אותי ושהוא ישתדל, אבל .. כלום.
לפני שבוע "חגגנו" יום נישואין. הוא התעורר מאוחר, הבאתי לו קפה למיטה, נתתי לו נשיקה ואמרתי "יום נישואין שמח" ושאולי נצא בערב לאנשהוא יחד. והוא.. כלום. קם, הלך לחדר העבודה ושם היה כל היום.
האמת, לא ידעתי איך לבלוע את כל ההתנהגות הזו. חשבתי על כל אותו יום ולמחרת והבנתי שככה הוא, והוא לעולם לא יהיה אחר. אבל בפנים אני מרגישה כאילו החיים עוברים לי ואני לא חווה התרגשות ולא אהבה (כי כמה שהיא שם, היא רדומה כל כך..) ולא חיזור מצידו ואני לא רוצה להמשיך ככה.
שוב, דיברתי איתו על זה והוא שואל אותי "אז מה את רוצה שאני אעשה?"
אמרתי שאם הוא היה בא אליי ואומר לי את הדברים שאני שוטחת לפנין, הייתי עושה הכל כדי שלא ארגיש ככה. הייתי מחזרת, הייתי מקרקרת סביבו ועוטפת אותו בכל האהבה שאני יכולה. ושוב, הוא אומר, "אני יודע שלפעמים אני ככה, את מכירה אותי".. וכאן כבר ממש לא יכולתי יותר לשאת את השיחה ואמרתי לו שיעשה מה שהוא רוצה. ואני אעשה מה שאני רוצה ושאין לי יותר מה לומר.
מאז ההתנהלות בבית זורמת כשכל אחד עושה את שלו. אנחנו לא כועסים, אבל ביננו ניתוק מוחלט. אנחנו בסדר ליד הילדים, אבל בפנים אני כבויה לגמרי.
ממש לא יודעת מה לעשות עכשיו ואיך להמשיך מכאן.
אשמח לשמוע את דעתכם.
שלום לכולם,
אשמח לפרספקטיבה שלכם לאור מה שמתרחש אצלנו בשנים האחרונות.
אנחנו נשואים עשרים שנה, שלושה ילדים, בית, משכנתא, עבודות טובות. מצב כלכלי טוב.
לאורך כל שנות הנישואין שלנו היו לנו משברים קטנים או גדולים אבל בסך הכל היה בסדר. בדרך כלל חשבתי שיש לנו זוגיות טובה, עם שיתוף ואהבה.
אלא שבזמן האחרון אני מרגישה ריקנות גדולה. למרות שדיברנו על זה והסברתי לו את התחושות שלי, שאני רוצה שנצא יותר (איננו יוצאים בכלל. בשנה האחרונה יצאנו פעם אחת לסרט..), שנחייה את הזוגיות שלנו, שנעשה יותר סקס. הוא מבחינתו כאילו רדום.
הסקס הוא בדרך כלל ביוזמתי, כמו גם הנסיונות לצאת ליציאה זוגית. הוא לרוב בחדר העבודה שלו (עובד מהבית) או מחובר לסלולרי וגם משם עובד. הוא יוצא לנסיעות עבודה במקומות שונים בעולם ואני מטפלת בכל הקורה בבית. אני עושה זאת בשמחה, אני מאושרת מהמשפחה שלי ומתגעגעת אליו ומחכה שישוב אבל מרגישה שאני גם רוצה עוד. רוצה את הזוגיות שלנו יותר חיה ומלאת שמחה.
דיברתי איתו על זה הרבה פעמים, הסברתי לו בדיוק מה עובר עליי ומה אני מרגישה ומה הייתי רוצה שנעשה. הוא תמיד מחבק ואומר שאוהב אותי ושהוא ישתדל, אבל .. כלום.
לפני שבוע "חגגנו" יום נישואין. הוא התעורר מאוחר, הבאתי לו קפה למיטה, נתתי לו נשיקה ואמרתי "יום נישואין שמח" ושאולי נצא בערב לאנשהוא יחד. והוא.. כלום. קם, הלך לחדר העבודה ושם היה כל היום.
האמת, לא ידעתי איך לבלוע את כל ההתנהגות הזו. חשבתי על כל אותו יום ולמחרת והבנתי שככה הוא, והוא לעולם לא יהיה אחר. אבל בפנים אני מרגישה כאילו החיים עוברים לי ואני לא חווה התרגשות ולא אהבה (כי כמה שהיא שם, היא רדומה כל כך..) ולא חיזור מצידו ואני לא רוצה להמשיך ככה.
שוב, דיברתי איתו על זה והוא שואל אותי "אז מה את רוצה שאני אעשה?"
אמרתי שאם הוא היה בא אליי ואומר לי את הדברים שאני שוטחת לפנין, הייתי עושה הכל כדי שלא ארגיש ככה. הייתי מחזרת, הייתי מקרקרת סביבו ועוטפת אותו בכל האהבה שאני יכולה. ושוב, הוא אומר, "אני יודע שלפעמים אני ככה, את מכירה אותי".. וכאן כבר ממש לא יכולתי יותר לשאת את השיחה ואמרתי לו שיעשה מה שהוא רוצה. ואני אעשה מה שאני רוצה ושאין לי יותר מה לומר.
מאז ההתנהלות בבית זורמת כשכל אחד עושה את שלו. אנחנו לא כועסים, אבל ביננו ניתוק מוחלט. אנחנו בסדר ליד הילדים, אבל בפנים אני כבויה לגמרי.
ממש לא יודעת מה לעשות עכשיו ואיך להמשיך מכאן.
אשמח לשמוע את דעתכם.
