אורית אור1
New member
חיה בסרט רע
אני ובעלי נשואים חמש שנים, יש לנו ילד בן ארבע. כשהכרנו בעלי היה מעשן גראס. וידעתי גם שעבר לפני שנים רבות התקף פסיכוטי שבגללו אושפז ומאז הכל בסדר עם כדורים.
לאחר שנולד המלאכון, החלו בעיות בזוגיות. חוסר אחריות מבחינתו, "בריחה" לעישון, אי התמודדות עם בעיות כלכליות, תלות בהורים שנבעה מעצם המציאות שנוצרה למרות ששוחחתי איתו ובקשתי והתחננתי ורבתי.
לאט לאט היחסים עלו על שרטון. עברנו שתי דירות לשנות אוירה ואף איזור מגורים. לאט לאט הוא התמיד בעבודה, משהו השתנה אבל גם באופי שלו שהוקשח והתרחק ממני. כפועל יוצא המרחק נוצר גם ממני עד כדי כמעט אי קיום יחסי מין.
אקצר ואגיד שגם היו מספר התנהגויות אלימות. לא כלפיי אבל זריקת חפצים שפעם אחת סכנה אותי ואת הילד. סלחתי, המשכתי, תמכתי, התרעתי, הגבלתי. והוא מבחינתו תמיד אמר שאוהב אותי מאוד אבל מבחינת תחושה שלי זה לא היה שם בכלל. בחודשים האחרוניים הוא נכנס למקום עבודה מאוד תובעני. אנשים שרק כסף היה חשוב להם, סוג של ניצלו אותו בדיעבד. הוא עבד קשה, אבל בבית היחסים כבר היו נוראיים. מבחינתי רציתי לסיים את הנישואין האלה. באותו זמן הוא גם הפסיק לעשן ומה שלא ציינתי קודם הוא שלפני שנה הוא הפסיק את הכדורים על דעת עצמו ולא משנה מה הייתי אומרת, לא רצה לקחת. לפני שבועיים היה לו התקף בעבודה שידעתי עליו בדיעבד. הוא פוטר. בצורה הכי מגעילה שאפשר. ומאז המצב הדרדר, הוא הוזה, מדבר ללא הםסקה. כבר לקחתי אותו לפסיכיאטר והתחיל לקחת סרקוול, אבל זה הגיע למצב שהילד כבר בשוק. לקחתי אותו לאמא שלי אבל קשה לי להתמודד עם זה. ועד שהכדורים יעבדו זה זמן. ביקשתי עזרה ממשפחתו ואיכשהו באו היום להיות פה, אבל הקושי מולו, מול דברים שמטיח בי ומדבר אליי מגעיל ואחכ יפה. אני ממוטטת נפשית כבר, לא יודעת איך לחיות ככה.
עזרו לי.
אני ובעלי נשואים חמש שנים, יש לנו ילד בן ארבע. כשהכרנו בעלי היה מעשן גראס. וידעתי גם שעבר לפני שנים רבות התקף פסיכוטי שבגללו אושפז ומאז הכל בסדר עם כדורים.
לאחר שנולד המלאכון, החלו בעיות בזוגיות. חוסר אחריות מבחינתו, "בריחה" לעישון, אי התמודדות עם בעיות כלכליות, תלות בהורים שנבעה מעצם המציאות שנוצרה למרות ששוחחתי איתו ובקשתי והתחננתי ורבתי.
לאט לאט היחסים עלו על שרטון. עברנו שתי דירות לשנות אוירה ואף איזור מגורים. לאט לאט הוא התמיד בעבודה, משהו השתנה אבל גם באופי שלו שהוקשח והתרחק ממני. כפועל יוצא המרחק נוצר גם ממני עד כדי כמעט אי קיום יחסי מין.
אקצר ואגיד שגם היו מספר התנהגויות אלימות. לא כלפיי אבל זריקת חפצים שפעם אחת סכנה אותי ואת הילד. סלחתי, המשכתי, תמכתי, התרעתי, הגבלתי. והוא מבחינתו תמיד אמר שאוהב אותי מאוד אבל מבחינת תחושה שלי זה לא היה שם בכלל. בחודשים האחרוניים הוא נכנס למקום עבודה מאוד תובעני. אנשים שרק כסף היה חשוב להם, סוג של ניצלו אותו בדיעבד. הוא עבד קשה, אבל בבית היחסים כבר היו נוראיים. מבחינתי רציתי לסיים את הנישואין האלה. באותו זמן הוא גם הפסיק לעשן ומה שלא ציינתי קודם הוא שלפני שנה הוא הפסיק את הכדורים על דעת עצמו ולא משנה מה הייתי אומרת, לא רצה לקחת. לפני שבועיים היה לו התקף בעבודה שידעתי עליו בדיעבד. הוא פוטר. בצורה הכי מגעילה שאפשר. ומאז המצב הדרדר, הוא הוזה, מדבר ללא הםסקה. כבר לקחתי אותו לפסיכיאטר והתחיל לקחת סרקוול, אבל זה הגיע למצב שהילד כבר בשוק. לקחתי אותו לאמא שלי אבל קשה לי להתמודד עם זה. ועד שהכדורים יעבדו זה זמן. ביקשתי עזרה ממשפחתו ואיכשהו באו היום להיות פה, אבל הקושי מולו, מול דברים שמטיח בי ומדבר אליי מגעיל ואחכ יפה. אני ממוטטת נפשית כבר, לא יודעת איך לחיות ככה.
עזרו לי.