חידה

1אברהם

New member
../images/Emo62.gif ניסיון

מספר האיברים( מספרים שלמים) בקבוצה הוא 2N-1 וצ"ל שיש קבוצה של N איברים שסכומם מתחלק ב N . מניחים שאם N ראשוני אז זה נכון. אם N לא ראשוני הוא ניתן לפירוק יחיד למספרים ראשוניים מהצורה: N=a1*a2*a3*...ak נסמן B=a2*a3*a3...*ak , אז N=a1*B נוציא קבוצה של 2a1-1 אברים שמתוכה נוציא a1 אברים שסכומם מתחלק ל a1 ( זה אפשרי כי a1 ראשוני ). את שאר a-1 האיברים "נחזיר" לקבוצה ושוב נחזור על התהליך , מהקבוצה האחרונה של 2a1-1 האברים נוציא עוד a1 אברים שסכומם מתחלק ל a1 ונישאר עם a1-1 אברים שבעצם אין לנו מה לעשות איתם. אז כמה תת קבוצות m שמכילות a1 אברים (וכאמור סכום כל תת קבוצה מתחלק ל a1) קיבלנו?
m=(2a1*B-1 -(a1-1) )/a1=(2a1B-1-a1+1)/a1=(2a1B-a1)/a1=2B-1​
נסתכל על קבוצה חדשה של 2B-1 אברים שכל איבר הוא סכום של התת קבוצות בעלות a1 אברים, וכל איבר כבר מתחלק ב a1 . אם B הוא מספר ראשוני ( כלומר N=a1*B=a1*a2 ) אז כל שנותר לנו זה להוציא את B האיברים מתוך 2B-1 איברים כך שסכומם מתחלק ב B וכיוון שכל איבר כבר מתחלק ב a1 אז כל הסכום מתחלק ל N=a1*B ומספר האיברים הכולל מהקבוצה הראשונית של 2N-1 האיברים הוא גם N=a1*B. אם B אינו ראשוני נחזור שוב על התהליך שעשינו עם הקבוצה של 2N-1 האיברים לקבוצה החדשה של 2B-1 האיברים כאשר הפעם נחלק לקבוצות של a2 אברים שכל אחת מהם מתחלקת ל a2 והפעם נקבל 2C-1 תת קבוצות ( C=a3*a4*...ak ) שסכומן מתחלק ל a2 ( וכמובן גם ל a1 ) ומכילות a1*a2 אברים מהקבוצה הראשונית. וכך הלאה עד שנגיע לכופל האחרון ak
 
ניסוח אחר. סוג מיוחד של אינדוקציה.

א. נניח שהנחה מסויימת נכונה עבור כל מספר ראשוני. ב. אברהם הוכיח את הדבר הבא: אם ההנחה נכונה עבור שני מספרים טבעיים כלשהם m ו-n, אזי היא נכונה גם עבור מכפלתם mn. ג. ובדרך אינדוקטיבית זו, אברהם הוכיח שההנחה נכונה עבור כל מספר טבעי.
 
../images/Emo62.gif פתרון.

נתונים n מספרים שלמים כלשהם. נמספר אותם: (a(1), a(2), a(3), ..., a(n צריך להוכיח שקיים רצף כלשהו שלהם (בהתאם למספריהם), שסכומו מתחלק ל-n. נבחן את המספרים הבאים:
S(1) = a(1) S(2) = a(1) + a(2) S(3) = a(1) + a(2) + a(3) . . . S(n) = a(1) + a(2) + a(3) + . . . + a(n)​
לכל אחד מהם יש שארית מסויימת מחילוק ל-n. השאריות האפשריות הן מ-0 עד n-1. אם כל שאריות שלהם שונות, אז לאחד מהם השארית שווה 0, כלומר הוא מתחלק ל-n. אם לשניים מהם יֶשנה אותה שארית, אז הפרשם מתחלק ל-n. מאידך, אם ניזכר ממה הורכבו מספרים אלה, ניראה שגם ההפרש מורכב למעשה מסכום של רצף של המספרים המקוריים. נניח, למשל, שהמספרים הם (S(3 ו-(S(7. אז ההפרש ביניהם הוא הרצף:
S(7) - S(3) = a(4) + a(5) + a(6) + a(7)​
 

snogal

New member
../images/Emo127.gif יפה מאד . הוכחה משולמת.

אני חושב שהצלחתי את החידה שלך (על אותו עקרון , כמובן) אבל ההוכחה יוצאת כל-כך מסורבלת (ממש מרגיז) ,ארוכה ופתלתלה כך שאין לי כוח להעלות אותה על האתר. (מה עוד שאני בטוח שלא לכזאת הוכחה התכוונת) האם לך יש פתרון אלגנטי וקצר?
 
בעניין 2n-1

הפתרון של חלק ב' נחמד מאוד. הפתרון של חלק א' די נודניקי. פשוט לוקחים את כל הסכומים האפשריים, מעלים אותם בחזקת p-1, מחברים, ובדרך השלילה, לפי משפט פרמה,... בקיצור מחשבים את המקדמים ומקבלים סתירה. הרעיון של ההוכחה הוא ההפרדה לשני החלקים.
 
הערה חשובה: להבדיל מהחידה שלך,

כאן המספרים אינם ממוספרים, ולא מדובר על רצף כלשהו. אבל מספר האברים מקובע: n מתוך 2n-1.
 
למעלה