צומת 'חתרורים' - אטיוד
אותו עיקול חד, בכביש המחבר בין ערד לסדום. זהו הקטע, בו מתכנסים, מדי ששי, רוכבי האופנועים האימתניים. מאלה המתפתלים על כבישי הארץ, מחייבים, אותי לזהירות ומאמץ יתר, שמא אחמיץ אותם במראה או במראות הצד, כשאני רוצה לבצע פניה, או לשנות מסלול. אלה, שאפילו משטרת התנועה, נמנעת מלפתח מרדף אחריהם, פן יבולע להם, או לעוברים תמימים הנמצאים בסכנת מוות, במסלול דהירתם. זוהי נחלתם של חובבי ה'חארקות.' לא אור יהודה, ולא שכונת התקווה. עברו הזמנים ההם. על כל פנים אני מזדמן שם לעיתים קרובות. גם בלילות. לא ראיתי. לשבחם ייאמר. שכל אותם אופנוענים. לפחות הגונים עם עצמם. מאבדים, עצמם לדעת. בשם הריגוש האחרון בחייהם. עלולים להפגע, כמובן, מרכב תמים כלשהו. העלול להיות מעורב בתאונה. ואם אותו נהג תמים, שיקלע לנתיב המטורף, [הוא ואולי גם משפחתו] לא יקפד את חייו. ירבץ על מצפונו שהרג אדם, כל ימי חייו. הבנתי את תשובתך. לא קיבלתי את ההסבר מדוע ? שהרי הצטרפת כאן, למשמרת מחאה קולנית. מתחת לחלונה של מגי. משמרת להדיר שינה מעיניה. 24 שעות רצופות, של פשפשת מתלהמת וסתמית. מסר פרטי, כלשהו שנשלח למאן דהוא לפני שנה. מעניין את הפורום, כמו המחזור השנתי, של הסבתא שלי שנולדה במאה התשע עשרה. [אל תשאל איך היא מתה. זה פורום נוסטאלגיה לא היסטוריה] והרי הפורום איננו בית הדין לקבוע, מי צדק, או לא. מה נאמר שם ואת מי זה מעניין. מי שזאת הנוסטאלגיה שלו , במטותא, ימצא את מקומו המתאים. שום פרשנות שלי ושל אחרים איננו עונה ל"נוסאטלגיה" הזו. המגיעה ממסרים פנימיים, בין חברי הפורום, ומתעתיקי שיחות טלפון פרטיות... לכן מוטל על מנהלת הפורום למחוק את הדברים. ומאחר והמתקפה נמשכת, ע"י שלושה אנשים, לאורך כל היממה ברציפות כל השבוע. אתה בעצם שותף למלחמת התשה גופנית ונפשית, נגד מגי, שתשלם בוודאי גם בבריאותה, על ההתעללות הזאת. הניק המצמרר, של "אל מלא רחמים" שבא, כחלק מטכס האשכבה, אחרי אמירת 'קדיש.' מעביר בי צמרמורת. מה כוונת האיש, שאתה שותף למעשיו ועד היכן, הוא מוכן להגיע. קח לך מחשבה נוספת. ואולי גם חופשה פסח. סע לך לטייל באחד הנופים המרהיבים של הארץ הזו. כביש ערד סדום, בואך ים המלח. בקר במלון, "נובוטל" החדש, שהייתי שותף בבנייתו. אם חשקה נפשך לפנק את עצמך ואת משפחתך. עשו לעצמכם יום כייף בספא. ריצוף הפסיפס, מעשי ידי פועלי הרומניים. ספר לי אם מצא חן בעיניך. ועצת ידיד. המראות של שרידי האופנועים בדרך. השלדים המפורקים המושתלים בבטון, עם כיתוב לזכרם של בעליהם. אל תנעץ בהם עיניים. לא מחזה מלבב.
