חיבת

[חמודה ומקורית]

חיבת ../images/Emo206.gif../images/Emo24.gif

חשבתי והאמנתי ויותר נכון רציתי שיום החתונה שלו לא יזיז לי בכלל אבל המצב הוא הפוך

לא כי חלילה אני אוהבת אותו ממש רחוק מזה פשוט לא קל , זה מרגיש שאני לא מתקדמת לשום מקום ( יודעת שזה לא נכון אבל השכל והרגש נעים בשני קוים מקבילים )נכון שזה שהוא מתחתן לא אומר שטוב לו באמת ושגם לי תהיה בעז"ה חתונה וכו' אבל שום דבר לא יכול לשמור את העצב שלי ...

היתי חיבת לפרוק

 

[דנדש10]

קחי לך ../images/Emo141.gif

תבואי ביום חמישי, יעשה לך טוב. נכון שבלולה?

 

[תקשורת נכונה]

אם כבר... אז קבלי../images/Emo24.gif

אני לא רחוקה ממך.. לגרוש שלי יש מישהי (גיליתי את היום). כתבתי לו הודעה שאני לא יכולה להפגש איתו בשלב זה עד שלא אדע מה אני רוצה מעצמי.. אני לא רוצה לפגוע בו שוב, מקווה שבין.. בתגובה הוא כתב: שנה זה מספיק זמן(היינו פרודים שנה..) אין על מה לדבר. אין לך אפילו את האומץ והכבוד להגיד לי את מה שאת מרגישה בפנים, בשיחה אחד על אחת. את ממש לא נותנת לאף אחד להשפיע עלייך. הפסד שלך. אני כבר המשכתי...

 

[אiר1]

אף אחד

לא יוכל לשנות את תחושותייך האישיות, בהינף קולמוס. מילה כזו או אחרת אינה משנה את המועקה. זה באמת מבאס ותחושה של 'הישארות מאחור'. אבל אם זה ינחם אותך... לא תמיד זו התקדמות קדימה. ולא כל מי שמתחתן/ת מחדש או בכלל, הוא/היא בהכרח 'הולכים אל האושר'... יש לי חברה טובה שהתחתנה בשלישית, ורגע אחרי הלידה, ביכתה בפניי את מר מצבה... ועכשיו היא תקועה עם בעל שלישי, שלא יודע לפרגן, פוגע בה על ימין ועל שמאל, קורא בשמה של האקסית שלו - תוך כדי שינה (וגם בזמן ערות) ומתנהג בעיקר בגסות רוח, כמו ילד מגודל, ומצד שני היא אוחזת בתינוק... עכשיו חישבי על עצמך, שהתסבוכת הזאת נמנעה ממך... גם לאי-עשייה יש לעתים יתרונות. בהצלחה ו-

גדול.

 

[חמודה ומקורית]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[אiר1]

בבקשה../images/Emo142.gif

 

[ותשחק]

הסיפור הזה..

הרג אותי עכשיו (סליחה על הביטוי).. ממש.. אני לא יכולה לחשוב על מציאות כזו.. זה כל כך כואב, כל כך צורב.. הכיצד? אני לא מצליחה להתאושש מהסיפור הקשה והעצוב הזה.. אין לי מילים אחרות, והייתי חייבת להוציא את זה..

 

[אiר1]

נכון

זה כואב ועצוב. לכן תמיד כדאי לראות מה כן יש לנו. לא תמיד אנו מבחינים בטוב שיש לנו, ממש מתחת לאף. כי עינינו צופות למרחוק, רואות שדות זרים וחושבות ששם הדשא ירוק יותר... כאילו שלהיות נשואה, זה האושר בהתגלמותו. אני מוצאת דווקא הרבה אושר בהיותי אני, כפי שאני, בעצמי, מבלי שמישהו שחי איתי ואמור לעשותני מאושרת - למעשה הופך (או יותר נכון - הפך) את חיי לשביל, המוביל לגיהנום הפרטי שלי. שוב - צריך לשמוח על מה שיש. ולעתים יש הרבה יותר, ממה שאנחנו שמים לב בכלל.

 

[ותשחק]

אז את..

במדרגה גבוהה, כי זה לא תמיד פשוט להגיע ל'מקום' הזה שלא מחפש את ההערכה מהבן זוג, או מהחברה, אלא לחוש את הערך העצמי הזה בתוכי.. אצלי זה סוג של תהליך והבשלה, כמו במילים אחרות, לא להיות מושפעת מ'מושאים חיצוניים' ולמצוא את השמחה הפנימית בתוכי.. זה משהו שוודאי הולך ונבנה אצלי, אך זו דרך לא קלה לעיתים וארוכה..

 

[אiר1]

ממממ

תודה אבל... זה נכון שאני יודעת מה ערכי ומרוצה מעצמי הרבה יותר מרוב האנשים סביבי, אבל זה בהחלט לא משנה את הצורך האנושי-בסיסי כל כך, לקבל חום והערכה מהסביבה. זה יקר ללבי כמו לכל אדם אחר, אבל זה בהחלט לא יהיה הדבר, שישנה את מה שאני יודעת על עצמי. אני כן, בהחלט כן מוצאת מקום של חשיבות לאדם שיודע להביע הערכה ולפרגן (אחרת אין לו מה לעשות בסביבתי. לא סובלת אנשים קרים.) ואת - באשר הינך מודעת, כבר צעדת צעד קדימה. בהצלחה אחותי.

 

[ותשחק]

נכון..

לזה בדיוק התכוונתי.. כשברור שקודם כל אנחנו צריכים להרגיש שלמים עם עצמנו, ואז זה וודאי לא סותר את המילה הטובה והחמה.. אך הערך העצמי (ואני לא מחדשת כאן כלום, אלו הם דברים ידועים) חייב קודם כל לנבוט מתוכנו.. ושתי הארות נוספות: לא סתם כתבתי לך אתמול מה שכתבתי (כשדרך אגב, לא כתבתי זאת כסתם מחמאה, אלא כציון עובדה), כיון שאפשר להרגיש את השלמות הזו בתוכך, וזה דבר נעים לצופה מן הצד. כשמישהו שלם וטוב לו עם עצמו, יש רצון להתקרב אליו (וגם בזה איני מחדשת..) והארה שניה: לי כן יש שאיפה מסויימת בתוכי לא לרצות לקבל את הערכה מהצד השני, או לא להיות תלויה בזה. וגם אם מישהו מחמיא לי, שזה דבר נפלא, אני מזכירה לעצמי, שבעומק אני רוצה לקבל את המחמאות רק מה', שזה בעצם מתוכי.. ואני אדם מאוד חם.. זה לא סותר.. אפשר להרחיב על כך הרבה מאוד, כי אלו הם דברים עמוקים..

 

[אiר1]

תודה ../images/Emo13.gif

תיבת המסרים שלי פתוחה, אם תרצי להשמיע קולך

ולהרחיב לדברים עמוקים

 

[פשושית37]

אור יקרה

מה שלומך לאן נעלמת?(האמת שגם אני ) געגעתי לך

 

[אiר1]

נשמהההה

הלו, את קמה לפני הצפורים, או שאני מדמיינת?? גמני געגעתי המון, איפה את ואיפה זיו פנייך?

מחכה לצלצולך אחותי

 

[ותשחק]

ולגבייך חמודה..

מסכימה עם כל מה שאור כתבה בהתחלה, ששום מילה של מישהו אחר יכולה כרגע לשנות את התחושה הפנימית.. (היא כתבה זאת הרבה יותר טוב..), לכן אין לי מה לומר, חוץ מזה שאני חווה את אותן התחושות שלך (ואת אותן התשובות לעצמך), מבינה ללבך, ומצטערת 'את צערך'. כתבתי את זאת, רק כדי להביע את התייחסותי, אך באמת אין לי מה לומר כרגע, חוץ מזה..

 

[מתחילה מההתחלה]

מבינה אותך מאוד

הגרוש שלי התחתן בדיוק לפני שבוע וזה רק 4 חוד' אחרי שהתגרשנו. לזו תחושה של לא רק "נשארת מאחור" אלא גם הרגשה של עילבון- כאילו הייתי (גם הילד) כלום עבורו- רק חלפנו ליידו. אני מאמינה ומקווה שהוא עוד יצטער על כך למרות שאין לי שום כוונה לחזור אליו מתישהו. גם אני חשבתי שיום החתונה לא יזיז לי אז פשוט מה שעשיתי: יצאתי עם חברות אמנם סתם למסעדה אבל זה הצליח להסיח את דעתי קצת מהנושא ואפילו קצת לצחוק- תנסי. מקווה שיעזור....

 

[ותשחק]

מסכימה

עם כל מילה.. יש בזה מין תחושה של - אז מה אני הייתי בשבילו..? מצד שני, אני כבר לא מקווה שהוא עוד יצטער על כך, או יגיד לי, אני מצטער על הכל.. זה לעולם לא יקרה, ואני רק רוצה לגדול מכך, ולמצוא את כל הטוב שלי, שכל כך קיוויתי שהוא יראה בי, בעצמי..

 

[חמודה ומקורית]

תודה מתוקה

ממש קלעת לרגשותי הוא אפילו לא לקח את הילדים לחתונה . והאמת שאני לא במצב לצאת

 

[touti]

מצטרפת לחיבוקיאדה../images/Emo13.gif

ההרגשה היא שעוד לא הספידו את הגופה והוא כבר מתחתן הגופה עוד לא התקררה וכבר יש לו אחרת. אז שיבושם לו! להצטער? להעלב? נכון שגם אני עירה לרגשות האלה. נכון שגם אותי זה מרגיז, בשביל אחת כזאת הוא עזב אותי? מילא שיקח יותר איכותית, אבל כזה דבר? ונכון שהרגע הזה שינה הרבה בכל ההטבות שקיבל ממני עד היום, הרגע הזה חיסל כל אפשרות לחזרה, חיסל כל שארית של אשליה. וצריך לזכור, שהוא החליף אותי בכזו, כי הוא לא מודע לערכי, לו היה מודע לערכי גם לא היה עוזב מלכתחילה1 וכשהוא יתעורר ויהיה מודע לערכי, ויום אחד זה יקרה שהוא יקלוט את גודל האבידה שלו, זה יהיה מאוחר מידיי עבורו. אז גם אתן, בנות, אין מה להצטער, הוא הפסיד אותכם עוד לפני שהתגרשתם, הוא לא היה מודע לשווי שלכן ולכן לא צריך לקחת את הדברים כעלבון, הוא פשוט עיוור ומתנהג לפי אמות המידה של העיוורים, מקל ההנחיה שלו פגע באותו כלה נוכחית, אבל את היהלום האמיתי , את הפנינה הוא הפסיד לעולמי עד.

 

[ותשחק]

touti

זה מעולה שהתפקחת מהאשליה.. זה רק לטובתך. את לא חושבת? הרבה כתבו כאן, ואני גם, כי הן עדיין רוצות ש'הוא' ידע ויקלוט את גודל האבידה, אבל זה בדיוק העניין, שבגלל זה, התגרשנו, בגלל שהם, שהיו פעם שלנו, לעולם לא ידעו זאת ולא יידעו זאת, ורק אנחנו 'תקועות' עם הרצון הלא ממומש הזה, שנובע מפגיעות או מתחושת צדק, או מכל מיני 'מקומות' אחרים.. וברגע שנשתחרר משם, נוכל הרבה להתקדם.. ללא קשר אליהם.. רק להישאר עם התחושות שלי, רק לדבר על עצמי, על החוויה שלי, על התחושה שלי, מה זה עשה לי.. הם רק הציפו את אותו עניין שקיים בתוכנו, כל אחת לפי עניינה.. סליחה על הדיבור ברבים..