יש לי שיר בלב
New member
חיבת לשפוך את הלב ולקבל את עזרתכם
אני ובעלי ביחד 8 שנים ונשואים 3 עם תינוקת בת שנה. תמיד היו לנו בעיות. בהודעה אחת קשה לגעת בהכל. אני באתי מבית דבור עם הורים גרושים ומשפחה הרוסה ובעלי חונך בבית עם 2 הורים אוהבים ודואגים. איכשהו יצאתי ושרדתי אך עם המון שריטות. לקח לי המון זמן לבטוח ולפתח רגשות אמיתיים לגבר. ידעתי שאני מאוהבת מהפגישה הראשונה וגם הוא. יש בינינו רגשות אך המון דברים שלא מסתדרים. עיקר הבעיות, מבחינתי זה האינטימיות (כמובן הסקס וחוסר הסיפוק שלי מהדרך והתדירות...גם שלו) ודבר שני זה התחזוקה של הבית המשותף שלנו (ניקיון, מטלות שוטפות, בישולים וקניות). זה בגדול. אנחנו רבים על זה שנים וזה רק הולך ומחמיר. אני דורשת ממנו להיות שותף פעיל במה שקשור ללנקות את הבית ולסדר ולעזור בהכנת אוכל והוא מבחינתו ימצא מיליון דברים אחרים לעשות כאשר הבית במקום אחרון. קשה לי נורא עם הלבגן ואני בקושי עומדת בקצב של ניקיון עם תינוקת ועבודה לחוצה. הוא בקושי נותן לי יד ואם הוא נשאר בבית ויש לו זמן פנוי הוא בחיים לא יעשה כלים, יוריד כביסה, יסדר בלגן לפחות קוסמטי כ-ל-ו-ם !!!וזה משגע אותי ומרגיז אותי ברמות על. הוא גם יוסיף בלגן, יזרוק נעלים מסריחות בסלון, לא יפתח חלון באמבטיה אחרי מקלחת והחדר מצניח כי הוא גם זורק בגדים אחרי כדורגל במקלחת שבה החלון סגור ולמרות שביקשתי טריליון פעם והסברתי לו כמה חשוב לי העזרה שלו וכמה שאני זקוקה לה באופן קריטי עדיין הוא עושה מה שבא לו ולפעמים אם קופץ לו ג'וק בראש ירחץ כלים ועוד יטען בשיא החוצפה שהוא היחיד שעושה כלים (ממש רחוק מכך) ורק תעיזי להגיד משהו אחר. זה גורם לי ממש לשנוא אותו ולא לסבול את הנוכחות שלו. והוא יודע את זה ועושה לי כאילו דווקא. דיברנו על הנושא המון והסברתי לו שזזה יעשה אותי מאושרת ושמחה אם הוא יעזור יותר בבית ויוריד ממני את הנטל וזה יגרום לי לרצות להיות איתו יותר בקטע אינטימי כי אני ארגיש שיש לצידי גבר שאכפת לו ממני ומהבית ומהמשפחה. זו הדרך בשבילי להראות איכפתיות. אך הוא בשלו. לא זז מטר. וזה מביא לויכוחים נוראיים לפעמים עד קללות ובסוף לא מדברים שבוע וישנים בנפרד בגלל זוג כלים מזורגגים. גם השבוע משבר חמור. מה שקורה שאני סופגת וסופגת אבל בסוף הכל מתפוצץ. אני מבקשת ממנו תרחץ כלים בבקשה והוא עונה לי "את לא רצינית נכון, אני עוד לא ישבתי היום" , "ואני אחרי 8 שעות על הרגליים,. "מחר" הוא עונה לי והמחר הסה אף פעם לא מגיע. זה מרגיז אותי ברמות שהוא כל הזמן משקר ומבטיח ובסוף אף פעם לא מקיים. פשוט גועל נפש. כל הסיבות האלא גורמות לי לדחייה עצומה ממנו. הוא שם את עצמו לפני הבית, לפני ולפני התינוקת. אמרתי לו שאני מרגישה אחרונה ברשימה והוא מתעצבן איך אני מעיזה בכלל להגיד את זה אחרי כל מה שהוא עושה (מבחינתי זה כלום ומבחינתו זה הכל...וזאת הבעיה הכי גדולה). סקס זו מכה מאוד קשה. הוא פשוט לא מסוגל לגעת בי בצורה שתגרום לי לגמור. אני מצטערת אם אני בוטה מדי פשוט כדי באמת לקבל תשובות אמיתיות אני חייבת להיות אמיתית וכנה איתכם. התסכול שאני חשה כל פעם הוא כלכך נוראי שבא לי לבכות (ואני בוכה הרבה אחרי, בשקט בלי שהוא יראה). תחושה איומה. בהתחלה הוא ניסה קצת ואחרי זמן מה וויתר על המאמץ. עצוב לי ורע לי...אני מרגישה שוויתרו על האפשרות לגרות לי להיות מאושרת. אני כותבת שורות אלו ובוכה. זה זועק אצלי בפנים הכאב הנוראי הזה שאי אפשר לתאר. כלכך חשוב לי היכולת להשתחרר עם הבן זוג ולהרגיש בטוחה ומשוחררת ואני לא מצליחה להשתחרר איתו מאז שאנחנו מכירים מספיק כדי להצליח לגמור. אני יודעת שזו גם בעיה שלי אבל אני מרגישה שהוא לא מקל עליי ולא הולך לקראתי ואפילו לא מנסה. להרגיש מתוסכלת על בסיס יומיומי זה נורא. הוא הראשון שלי ולצערי לפעמים אני מקווה שלא אחרון כי המצב כמו שהוא פשוט לא יכול להימשך. אני ממש סובלת ומרגישה שהשנים הטובות שלי חולפות מבלי שחוויתי סקס אמיתי שבו אני מגיעה לפורקן ולסיפוק. זהו בגדול. אם משהו לא ברור אשמח להבהיר ואשמח לשמוע את דעתכם.
אני ובעלי ביחד 8 שנים ונשואים 3 עם תינוקת בת שנה. תמיד היו לנו בעיות. בהודעה אחת קשה לגעת בהכל. אני באתי מבית דבור עם הורים גרושים ומשפחה הרוסה ובעלי חונך בבית עם 2 הורים אוהבים ודואגים. איכשהו יצאתי ושרדתי אך עם המון שריטות. לקח לי המון זמן לבטוח ולפתח רגשות אמיתיים לגבר. ידעתי שאני מאוהבת מהפגישה הראשונה וגם הוא. יש בינינו רגשות אך המון דברים שלא מסתדרים. עיקר הבעיות, מבחינתי זה האינטימיות (כמובן הסקס וחוסר הסיפוק שלי מהדרך והתדירות...גם שלו) ודבר שני זה התחזוקה של הבית המשותף שלנו (ניקיון, מטלות שוטפות, בישולים וקניות). זה בגדול. אנחנו רבים על זה שנים וזה רק הולך ומחמיר. אני דורשת ממנו להיות שותף פעיל במה שקשור ללנקות את הבית ולסדר ולעזור בהכנת אוכל והוא מבחינתו ימצא מיליון דברים אחרים לעשות כאשר הבית במקום אחרון. קשה לי נורא עם הלבגן ואני בקושי עומדת בקצב של ניקיון עם תינוקת ועבודה לחוצה. הוא בקושי נותן לי יד ואם הוא נשאר בבית ויש לו זמן פנוי הוא בחיים לא יעשה כלים, יוריד כביסה, יסדר בלגן לפחות קוסמטי כ-ל-ו-ם !!!וזה משגע אותי ומרגיז אותי ברמות על. הוא גם יוסיף בלגן, יזרוק נעלים מסריחות בסלון, לא יפתח חלון באמבטיה אחרי מקלחת והחדר מצניח כי הוא גם זורק בגדים אחרי כדורגל במקלחת שבה החלון סגור ולמרות שביקשתי טריליון פעם והסברתי לו כמה חשוב לי העזרה שלו וכמה שאני זקוקה לה באופן קריטי עדיין הוא עושה מה שבא לו ולפעמים אם קופץ לו ג'וק בראש ירחץ כלים ועוד יטען בשיא החוצפה שהוא היחיד שעושה כלים (ממש רחוק מכך) ורק תעיזי להגיד משהו אחר. זה גורם לי ממש לשנוא אותו ולא לסבול את הנוכחות שלו. והוא יודע את זה ועושה לי כאילו דווקא. דיברנו על הנושא המון והסברתי לו שזזה יעשה אותי מאושרת ושמחה אם הוא יעזור יותר בבית ויוריד ממני את הנטל וזה יגרום לי לרצות להיות איתו יותר בקטע אינטימי כי אני ארגיש שיש לצידי גבר שאכפת לו ממני ומהבית ומהמשפחה. זו הדרך בשבילי להראות איכפתיות. אך הוא בשלו. לא זז מטר. וזה מביא לויכוחים נוראיים לפעמים עד קללות ובסוף לא מדברים שבוע וישנים בנפרד בגלל זוג כלים מזורגגים. גם השבוע משבר חמור. מה שקורה שאני סופגת וסופגת אבל בסוף הכל מתפוצץ. אני מבקשת ממנו תרחץ כלים בבקשה והוא עונה לי "את לא רצינית נכון, אני עוד לא ישבתי היום" , "ואני אחרי 8 שעות על הרגליים,. "מחר" הוא עונה לי והמחר הסה אף פעם לא מגיע. זה מרגיז אותי ברמות שהוא כל הזמן משקר ומבטיח ובסוף אף פעם לא מקיים. פשוט גועל נפש. כל הסיבות האלא גורמות לי לדחייה עצומה ממנו. הוא שם את עצמו לפני הבית, לפני ולפני התינוקת. אמרתי לו שאני מרגישה אחרונה ברשימה והוא מתעצבן איך אני מעיזה בכלל להגיד את זה אחרי כל מה שהוא עושה (מבחינתי זה כלום ומבחינתו זה הכל...וזאת הבעיה הכי גדולה). סקס זו מכה מאוד קשה. הוא פשוט לא מסוגל לגעת בי בצורה שתגרום לי לגמור. אני מצטערת אם אני בוטה מדי פשוט כדי באמת לקבל תשובות אמיתיות אני חייבת להיות אמיתית וכנה איתכם. התסכול שאני חשה כל פעם הוא כלכך נוראי שבא לי לבכות (ואני בוכה הרבה אחרי, בשקט בלי שהוא יראה). תחושה איומה. בהתחלה הוא ניסה קצת ואחרי זמן מה וויתר על המאמץ. עצוב לי ורע לי...אני מרגישה שוויתרו על האפשרות לגרות לי להיות מאושרת. אני כותבת שורות אלו ובוכה. זה זועק אצלי בפנים הכאב הנוראי הזה שאי אפשר לתאר. כלכך חשוב לי היכולת להשתחרר עם הבן זוג ולהרגיש בטוחה ומשוחררת ואני לא מצליחה להשתחרר איתו מאז שאנחנו מכירים מספיק כדי להצליח לגמור. אני יודעת שזו גם בעיה שלי אבל אני מרגישה שהוא לא מקל עליי ולא הולך לקראתי ואפילו לא מנסה. להרגיש מתוסכלת על בסיס יומיומי זה נורא. הוא הראשון שלי ולצערי לפעמים אני מקווה שלא אחרון כי המצב כמו שהוא פשוט לא יכול להימשך. אני ממש סובלת ומרגישה שהשנים הטובות שלי חולפות מבלי שחוויתי סקס אמיתי שבו אני מגיעה לפורקן ולסיפוק. זהו בגדול. אם משהו לא ברור אשמח להבהיר ואשמח לשמוע את דעתכם.
