חיבור

[taksis]

חיבור

שלום,

אני מתאמן כרגע על כתיבת חיבור טיעון לבחינה הפסיכומטרית.
האם ניתן לצרף לכאן מספר חיבורים שרשמתי ולקבל את חוות דעתכם?
אני לא יודע אם זה המקום, לכן העדפתי לשאול.

תודה ושבוע טוב

 

[trilliane]

כבר עשו זאת פה ושם בעבר, אתה לא הראשון

למעשה הייתה כאן מישהי ממש בשבוע שעבר... לך קצת אחורה ותוכל למצוא את השרשור שלה ואולי לקבל ממנו כמה טיפים. תוכל גם לחפש "פסיכומטרי" בארכיון (חלונית החיפוש בצד שמאל למעלה) ולמצוא דיוני עבר.

ציינת מספר חיבורים, אני מציעה שתתחיל מאחד ונראה מה הלאה... קח בחשבון, כמובן, שהואיל וזה קצת ארוך וגם מצריך התייחסות מורכבת יותר לא תמיד לאנשים יש פנאי (או כוח...) לקרוא או להגיב. תודה ששאלת ו-

 

[taksis]

תודה, והנה החיבור וכמה שאלות

לפני החיבור, אני לא בטוח בקשר לנכונות התחבירית של המשפטים הבאים. אשמח לחוות דעתכם:
1. "תיירות מהווה לרוב נתח שוק גדול מההכנסות [...]".
2. "גיל הבחירה עומד כעת ברוב המדינות על 18".

חיבור - הבעת דעה על הטענה "הפרסומות בטלוויזיה משחיתות את בני הנוער":

בשנות ה-60 של המאה הנוכחית רבבות ישראלים עצרו נשימתם מול שידור התוכנית הראשונה בישראל במרקע הטלוויזיה. מאז זרמו מים רבים בנהר, וכיום ניתן לבחור במה לצפות ממגוון רחב של ערוצים: ערוצים ישראלים או בינלאומיים, ערוצים לילדים, למבוגרים ואפילו ערוצים ייעודיים לכלבים(!). עם עליית צריכת התכנים הטלוויזיונים בישראל, פרחה תעשייה חדשה ומשגשגת– הפרסום בטלוויזיה. כיום לא נדיר לראות פרסומות המכילות תוכן אלים או מיני באופיו. הורים מודאגים פנו לרשות השידור בדרישה לצנזר תכנים שאינם מתאימים לבני נוער או ילדים. אני תומך במחאתם, ועל כך אדון להלן.

ראשית, בניגוד לתוכניות הטלוויזיה, להורים אין בקרה לאילו תכנים נחשפים ילדיהם בפרסומות. לא נדיר לראות פרסומות המכילות תכנים המתאים למבוגרים בלבד בין תכניות הילדים. דוגמה לכך היא פרסומת המקדמת סרט פעולה חדש המכיל תכנים אלימים שהתלוותה לשידורי הצהריים בשבוע האחרון, שידורים בהם צופים בעיקר קהל צעיר.

זאת ועוד, סבורני שבני הנוער הם קהל נח להשפעה ופחות ביקורתי. דומני שנער שצופה בפרסומת למזון מהיר לא יתייחס להשפעות הבריאותיות שמתלוות לצריכת המוצר, פרסומת שאם הייתה מוקרנת למבוגר כנראה הייתה מעוררת שאלות נוספות בנוגע לאופיו התזונתי של המוצר.

מנגד, יש שיטענו כי זכותם של המפרסמים לבחור את קהל היעד והתזמון בו הם מפרסמים את המוצר. אמנם יש דברי בגו, אולם בראייתי יש להתייחס לפגיעה האפשרית בבני הנוער לפני אינטרסים כלכליים כאלה ואחרים. לא ניתן להתווכח עם כוחם הצרכני של בני הנוער, אך האם יש לאפשר פגיעה בהם לשם השגת אחוזי מכירה גבוהים?

לסיכומו של דבר, עמדתי היא כי יש להטיל הגבלות על הפרסום בטלוויזיה בכלל, ובמיוחד בשעות בהן קהל היעד העיקרי הם בני הנוער. בעיניי החסרונות המתלווים לחשיפה לתכנים שאינם מתאימים לבני נוער עולים בחשיבותם על היתרונות שהם מביאים לשוק הצרכני.

 

[trilliane]

בגדול נראה לי בסדר גמור

המשפטים ששאלת עליהם תקינים תחבירית. יש המסתייגים (באקדמיה ללשון ובקרב עורכי הלשון) מהשימוש ב"מהווה" כאוגד (כלומר במקום "היא" / "הוא" וכו') אבל זה סגנון לשוני רווח ולמי שלא מגיע מהתחום הוא נראה טוב...

כמה נקודות (מסוגים שונים, לפי הסדר) שצדו את עיני:

* פסקת הפתיחה ארוכה מדי לטעמי (לא נראה לי שיש צורך בסקירה היסטורית על הנושא, די בהצגה תמציתית שלו) ואף דרמטית ומליצית שלא לצורך ("רבבות ישראלים עצרו נשימתם", "מאז זרמו מים רבים בנהר").
* "ואפילו ערוצים ייעודיים לכלבים(!)" – פרט טריוויה מלבב, אבל איך הוא קשור לנושא?
* "תעשייה חדשה ומשגשגת– הפרסום בטלוויזיה" – קו מפריד מפריד, עם רווח לפניו ולא רק אחריו.

* תוכנית – הכתיב התקני (לפי כללי האקדמיה) הוא "תכנית", שתדע. עם זאת, חשוב לי לציין שזו גזרה שרבים מתקשים לעמוד בה (מבין אלה שיודעים עליה בכלל). בוויקיפדיה העברית החליטו להתעלם מהדרישה הזו, וכך גם בחלק מהוצאות הספרים והעיתונים.

* "לא נדיר לראות פרסומות המכילות תכנים המתאים למבוגרים בלבד בין תכניות הילדים" – אני לא צופה בשידורים המסחריים (אגב הערתך שלהורים אין שליטה בפרסומות – יש להם שליטה בערוצים; אפשר גם לחסום ערוצים בממיר) אבל בעיקרון אם התכנים הם אכן למבוגרים אסור (לפי חוק) לשדר אותם לילדים (וגם אין טעם, זה הרי לא קהל היעד). אני חושבת שהדיון העקרוני כאן הוא האם זה ראוי, אף על פי שעקרונית התוכן כן לילדים. אלימות בפני עצמה היא לא משהו שנמנעים ממנו בתכנים לילדים... (חשוב על שלל סדרות מצוירות שאתה מכיר).

* "זאת ועוד" – אחלה, אבל אם התחלת עם "ראשית" ואתה עובר עכשיו לנימוק נפרד העומד בפני עצמו (ולא ממשיך ישירות את הנימוק הקודם), למה לא "שנית"?

* קהל נח >> נוח (לפי האקדמיה).

* "פחות ביקורתי" – עדיף "ביקורתי פחות" (תואר הפועל שמקדים את התואר אופייני לשפה המדוברת ומנמיך את המשלב. כנ"ל לגבי "מאוד").

* "פרסומת שאם הייתה מוקרנת" >> לו/אילו הוקרנה (אפשר גם "הייתה מוקרנת" אבל אתה משתמש ב"הייתה מעוררת" ולטעמי מוטב לגוון). תנאי בטל נפתח במילים לו, אילו (ובשלילה: אילולא, אלמלא). בשפה המדובר מקובל להשתמש ב"אם" כי אחריה מופיע היה+בינוני (הווה) אבל זה לא נחשב לתקני למיטב ידיעתי (ובכל מקרה מנמיך את המשלב).
"פרסומת שאם הייתה מוקרנת למבוגר כנראה הייתה מעוררת שאלות נוספות בנוגע לאופיו התזונתי של המוצר" – אתה נותן הרבה קרדיט לצופים מבוגרים... אבל נו, בסדר.

* "לא ניתן להתווכח עם כוחם הצרכני של בני הנוער" – לא מתווכחים עמו, מתווכחים עליו...
כמו כן הייתי משתדלת להימנע מהצהרות נחרצות כ"כ. האם באמת "לא ניתן" להתווכח? לדעתי ניתן אף ניתן... אולי עדי "קשה להתווכח על כוחם הצרכני הגדול של בני הנוער".

* "החסרונות המתלווים ... עולים בחשיבותם" – משהו בניסוח הזה (לומר על החסרונות שהם חשובים יותר) לא ממש מצלצל לי טוב, לא משתלב לי. אולי זו רק אני... הייתי מציעה "גוברים על".

טיפים לסיום:
* להימנע מדרמה ומליציות שלא לצורך
* לכתוב ממוקד ולעניין
* לנסות לחדד את הנימוקים ולהציג את הבעיה בצורה מדויקת. בעת הצגתם כדאי לנסות לחשוב מראש מה יגיד הצד השני. אם בהצגת נימוק קל להפיל אותו או שאפשר לומר "נו, אז מה" הוא כנראה לא מבוסס או משכנע דיו (אני לא יודעת אם אתם נמדדים גם על התוכן עצמו; אם לא, פחות חשוב).

 

[taksis]

אני מודה לך מאוד על התגובה המקצועית והמפורטת

1. בקריאה חוזרת, פסקת הפתיחה נראית באמת מליצית מדי. איפה בדיוק עובר הקו האדום בין פסקת פתיחה מעניינת ופיקנטית, לעומת פסקת פתיחה מליצית?
2. מילות קישור - זה לא נשמע קצת משעמם ותבניתי להשתמש ב"ראשית", "שנית" ו"לסיום"?
3. מתייחסים לתוכן בפסיכומטרי במידה שווה לממד הלשון. הרגשתי שהנימוקים שלי לא מאוד משכנעים. במה אתם הייתם משתמשים?

שוב תודה

 

[trilliane]

בשמחה

1. או, אם היא פיקנטית, עברת את הגבול. זו כתיבה אקדמית, לא בלוג או טור במקומון. הצגת הנושא צריכה להיות תמציתית ועניינית.

2. אלה לא מילות קישור אלא מילים מארגנות תוכן, והן לא אמורות "לעניין" אלא לעשות לקורא סדר בעין ובראש ולעזור לו להבין את מבנה הטקסט.

3. אני לא בדעתך, אז לא הייתי משתמשת בנימוקים כאלה...

אני חושבת שבעידן המידע של ימינו הטלוויזיה היא בלאו הכי רק קצה הקרחון (וכפי שציינתי, יש חוקים לשעות שבהן מותר לשדר תכנים לא הולמים לילדים) וזו אחריותם של ההורים לחנך את ילדיהם לחשיבה ביקורתית ולא לקנות להם כל דבר רק כי הם רוצים.

 

[taksis]

למען האמת זו לא דעתי,

פשוט היה יותר קל לי להאשים

לגבי הפיקנטיות,
בכל זאת הייתי רוצה "למשוך" את העין של הבודק אחרי החיבור ה200 שהוא קורא... לדעתי זה ייתן נקודות לזכותי בממד התוכן.

 

[trilliane]

גיליתי שבסופו של דבר קל לי יותר להביע את דעתי

בצורה משכנעת, אם כי אני מסוגלת לתת נימוקים די בקלות גם לצד הנגדי (רק שהוא לא בהכרח ישכנע אותי...). הנימוקים שלך בסדר, הם לא משכנעים אותי כי אני חושבת אחרת.

למשוך את העין זה נחמד, אבל לא כשזה בא על חשבון ענייניות... דרמטיות שלא לצורך נראית מוגזמת ומגוחכת, ופרטי טריוויה לא קשורים הם... בדיוק זה.

אני לא חושבת שזה ייתן לך נקודות בממד התוכן, אבל אולי אני טועה. אם אתה מחפש נקודות בממד התוכן, נסה לבנות נימוקים מוצקים (או מקוריים, אם יש לך).

 

[taksis]

ועוד דבר אחד,

"תיירות מהווה לרוב נתח שוק גדול מההכנסות [...]".

החלפה של "מהווה" ב"היא" במשפט הוא תקין?
"תיירות היא לרוב נתח שוק גדול מההכנסות"

אולי עדיף "נתח גדול מההכנסות למדינה מגיע מתיירות"?

 

[trilliane]

תקין, אבל אני עדיין לא אוהבת את המשפט

אולי באמת עדיף לשנות, אם כי קשה לי להתייחס באוויר; משפט תמיד נשפט בהקשר.

 

[sailor]

זה פשוט משפט לא נכון

תירות יכולה להיות נתח שוק גדול או נתח גדול מההכנסות. "נתח שוק גדול מההכנסות" זה חסר מובן.

 

[חוכך בדעתו 2]

תיקון ניסוח של משפט:

במקום:
בעיניי החסרונות המתלווים לחשיפה לתכנים שאינם מתאימים לבני נוער עולים בחשיבותם על היתרונות שהם מביאים לשוק הצרכני.

צ"ל:
בעיניי, כששוקלים את החסרונות של הפרסומות הנובעים מחשיפה של בני נוער לתכנים שאינם מתאימים להם, לעומת היתרונות שהן מביאות לשוק הצרכני, מטים החסרונות את הכף נגדן.

 

[taksis]

שאלה

הניסוח נשמע טוב.
אפשר להגיד גם "מטים החסרונות את הכף", ללא נגדן?

 

[חוכך בדעתו 2]

אפשר, לדעתי, אך כדאי לשנות טיפה את

הביטוי (הדגשתי את השינוי), וכמו כן כדאי "להעיף" את הפסיק המיותר שהטלתי בלי משים, והמשפט ייראה כך:

בעיניי, כששוקלים את החסרונות של הפרסומות הנובעים מחשיפה של בני נוער לתכנים שאינם מתאימים להם לעומת היתרונות שהן מביאות לשוק הצרכני, מכריעים החסרונות את הכף.

 

[קמליה1]

לגבי האלימות בפרסומות בישראל

מכיוון שאני מבינה שפות וצפיתי בפרסומות בארצות אחדות, אני עדה לתופעה (כן, זו תופעה) בפרסומות הטלויזיה הישראליות: הן קולניות יותר, טונים גבוהים יותר, מוסיקה מחרישת אזניים יותר, לפעמים טעונה בעלבונות חבויים-אבל-גלויים הרבה יותר מפרסומות בארצות אחרות שראיתי. מובן שזו השתקפות של דרך הדיבור ברחוב הישראלי, אבל זה גם בסיס לחיקוי ווידוא המשכיות של הדיבור המכוער הזה בדור הבא. לא יודעת אם מישהו חקר זאת אי פעם.

 

[taksis]

 

[taksis]

הייתם כל כך נחמדים, אז הנה עוד אחד

"הנהג הישראלי הוא הגורם העיקרי לתאונות הדרכים"
הבע דעתך בנושא.

האם ניתן לדמיין את חיינו ללא כלי-רכב? המצאת התחבורה שינתה את חיינו ללא היכר, אולם חשפה אותנו לסכנות שלפני כן לא הכרנו – תאונות הדרכים. הגורם העיקרי לתמותה בישראל בקרב צעירים, והשני בקרב מבוגרים, הם תאונות הדרכים. הממשלה מקצה בכל שנה תקציב עתק לגריטת רכבים ישנים ומסוכנים, אולם בעיניי הבעיה היא לא במכונה, אלא באופי הנהג הישראלי. הנה כמה הצדקות לביסוס עמדתי:

ראשית כל, מרבית התאונות נגרמות בשל התנהגות פזיזה בכביש – התנהגות שמאפיינת את הנהג הישראלי. באתר עמותת "אור ירוק", עמותה הפועלת למיגור תאונות הדרכים בישראל, פורסם מחקר שמנה את הסיבות שהובילו לתאונות דרכים בשנים 2007-2012. מתוצאות המחקר ניתן לראות כ-90%(!) מתאונות הדרכים בשנים אלה נגרמו בגלל חוסר ציות לחוקי התנועה. בהשוואה למחקרים דומים שנעשו בעולם, ישראל נמצאת בעשירייה הפותחת באי ציות לחוקי התנועה.

אם לא די בכך, יותר ויותר ישראלים מחליטים לעלות על ההגה לאחר שתיית אלכוהול, על אף שידוע שהאחרון מעלה את הסבירות לתאונת דרכים בעשרות אחוזים. האלכוהול הוא סם המשבש את יכולת הריכוז ומאריך את זמן התגובה. נהיגה תחת השפעת אלכוהול אסורה בישראל (וכך גם ברוב מדינות העולם). בסקר שערכה העמותה נמצא ש-40% מהנערים השיבו בחיוב לשאלה האם ינהגו ברכבם לאחר ששתו פחית בירה אחת – גידול של 7% לעומת אשתקד.

מנגד, יש שיטענו כי הגורם העיקרי לתאונות הוא האכיפה הלא מספקת של עבירות תנועה, אולם טענות אלה – בטעות יסודן. יש אמת בדבר שאכיפה מוגברת עוזרת להוריד את מספר תאונות הדרכים, אך ישנן דוגמאות רבות למדינות בהן אחוז התאונות נמוך ביחס לאוכלוסייה, וזאת על אף אמצעי אכיפה פחותים בהשוואה לישראל.

מכל האמור לעיל, ניתן להסיק כי הנהג הישראלי הוא הגורם העיקרי לתאונות הדרכים. סבורני שטוב עשה משרד התחבורה, שיצא במסע פרסום נרחב בחודשים האחרונים, בפנייה לנהג הישראלי: "לפני שאתה עולה על הכביש – חשוב!".