טוב, תשובתי החופרת
יצא לי להתחבר עם נשים מסוימות וגברים מכל מיני סיבות.
החבר'ה מהתיכון שאיתם הסתובבתי (כשאת גרה בדימונה אין מנוס) עד שהייתה לי אופציה אחרת - משמע, לקום ולקחת אוטובוס לת"א לחברים אמיתיים שהכרתי לצורך העניין בפרויקט מחשבים.
שמרתי על קשר עם מעט מאד חבר'ה מהתיכון (ניתן לספור על יד אחת) - כי אליהם באמת התחברתי, וזו כבר הייתה הבחירה שלי עם מי לשמור על קשר ועם מי לא...
התחברתי גם לנשים מסוימות בגלל אוריינטציה מינית משותפת. זה החזיק בדיוק חמש שניות. אני לא שומרת על קשר עם מישהי שאין לי איתה מכנה משותף מלבד הנטייה המינית. כן הייתה תקופה בה רציתי להיות מוקפת רק בלסביות (כי זה יותר קל ופשוט), אבל כשאת יושבת לשיחה עם מישהי שאין לך עניין משותף מלבד זה, זה די ממצה את עצמו תוך שניה. יש לי שתי חברות מאד טובות שהכרתי מתוקף היותנו לסביות ונשארתי איתן בקשר מאד חזק (לאחת אני אפילו אסע עד קצה הארץ כשצריך
והשנייה תמיד תהיה שם לרגעי צחוק ועצב ובייקון אחר הצהריים). אנחנו שונות בהרבה (ההההההרבה) מובנים וזה כל היופי.
בקיצור, בשביל שאתחבר למישהי/מישהו צריך להיות שם בסיס מאד חזק של אמון כי קשה לי לתת אותו בקלות וזה דורש סבלנות. מה שמצחיק זה שאיתן הוא הגיע לי יחסית מהר, אולי זה כל הקסם.
-
בהקשר הרומנטי- גם לי יש אקסית שאין לי מושג מה מצאנו האחת בשניה (פערי גילאים עצומים ומלבד ספרות ושירה לא היה בנינו כל מכנה משותף), אבל למדתי מהקשר הזה רבות ואין לי טעם לחפור לעצמי ב"למה". כשחזרנו להיות בקשר ואפילו יצאנו לבירה ידידותית הבנתי שאין שם שומדבר שאני מחפשת ברמה החברית, אז פשוט הפסקנו לדבר.
אומרות שלום והכל, אבל לא מעבר...
כשזה לא זה, זה לא זה.
אם אני במערכת יחסים עם מישהי - הקשר שנוצר בנינו חייב להיות משמעותי, גם אם אנחנו שונות מאד (אין מישהי אחת שהייתה איתה והיו לנו המון דברים במשותף, אני לא מחפשת לצאת עם עצמי), חייב להיות שם משהו מעבר למשיכה מינית.
בקיצוווווווור,
בכל קשר שלי, רומנטי / חברי / שניהם,
אני מחפשת אנשים שאלמד מהם משהו ואוכל ללמד אותם חזרה,
אחרת זה לא מחזיק יותר מדי זמן.
אין בעיה עם קשרים סתמיים (עיינו ערך "בואי נצא למסיבה כדי לרקוד וזהו"), אבל אי אפשר באמת לקרוא לזה חברוּת נפש