חיבוקייה
מרכז תל-אביב,בניין דירות ככל הבניינים.
שמונה מדרגות לקומה הראשונה ושלט על הדלת "חיבוקייה".
מצלצל בפעמון ומישהו מהחלונית של הדלת מביט בי ופותח.
"ברוך הבא,בוא תיכנס" חיוך לבבי וחיבוק קצר.
אני בפנים - משלם 50 ש"ח מקבל מפתח לארונית ונכנס פנימה.
מצאתי את הארונית שלי ובפנים מחכים לי מכנסיים וחולצה אוריריים,נעימים למגע וזוג נעלי בית.
נכנס לחדר גדול וריחות של קטורת עולים באפי.
המקום נקי מאוד,צבוע בצבעי חום ירוק מרגיעים ועל הכל תאורה עדינה,לא מסנוורת מדי.
ברקע אני שומע את אלטון ג'ון שר BLUE EYES ושמח על בחירת השירים המשובחת.
כל האנשים סביבי לבושים כמעט כמוני... יש קצת הבדל בין בגדי הנשים ובגדי הגברים והם באים בכל מיני צבעים אבל כולם דומים כאן ונראים כל כך שלוים,מחוייכים.
בפינת האולם אני שומע שני חברים מתווכחים.
ניגש אליהם מישהו מהעובדים ומבקש מהם בנימוס שיעברו לשוחח בחדר הדיונים האטום לרעש(מסתבר שגם זה קיים כאן).
איש אחד מתחיל לצעוק ברקע "איזה מן מקום זה,כולם דפוקים פה" ולא עוברת שניה וחצי עד שניגש אליו מאבטח המקום ומלווה אותו בשקט אך בנחישות החוצה.
בכל רחבי החדר הגדול פזורים מזרונים ופופים או ספות נמוכות. אנשים יושבים או שוכבים בקבוצות של שניים ויותר.
חלקם רק מתחבקים,אחרים מרשים לעצמם קצת יותר.
בזוית העין אני קולט אישה מתקרבת לגבר,מחייכת ומושיטה ידיים לחבק אותו.
הוא אומר לה "לא תודה" והולך משם...והיא אפילו לא נעלבת כי מטר ממנה מושיטה אליה אישה אחרת זרועות לחיבוק עוטף גדול וחם.
בפינה אחרת של החדר קם זוג מהמזרון מיוזע משהו ופונה לאזור החדרים הפרטיים הקטנים.
כשני מטר מימיני על המזרון שני גברים ושתי נשים יצרו כמו מעגל קטן ביניהם והם מביטים זה בזה,מחייכים,מלטפים פנים וידיים והמבטים שלהם אוהבים כל כך.
איש מבוגר בערך בן 50 נוגע בכתפי ושואל "אפשר חיבוק".
"לא תודה" אני מסרב בנימוס.
הולך ותופס לי מקום פנוי על אחד המזרונים.
בחורה כבת 20 פלוס,לא מהממת או מושכת במיוחד אבל נאה ואסתטית מגיעה לעברי.
"אתה פעם ראשונה כאן נכון?"
"נכון" אני עונה "עדיין לא לגמרי מבין את הקונספט הזה של מקום שאפשר לבוא אליו בשביל להתחבק".
"זה עובד נהדר" היא אומרת "בוא תראה".
היא נשכבת על המזרון,על הצד ואומרת "בוא,שכב מאחורי,תתכרבל איתי...כאילו אנחנו ישנים כפיות".
אני נשכב מאחוריה,מחבק את מותנה,מלטף את כף ידה,מצמיד את ראשי לראשה,מריח את שערה העדין... וטוב לי.
מרכז תל-אביב,בניין דירות ככל הבניינים.
שמונה מדרגות לקומה הראשונה ושלט על הדלת "חיבוקייה".
מצלצל בפעמון ומישהו מהחלונית של הדלת מביט בי ופותח.
"ברוך הבא,בוא תיכנס" חיוך לבבי וחיבוק קצר.
אני בפנים - משלם 50 ש"ח מקבל מפתח לארונית ונכנס פנימה.
מצאתי את הארונית שלי ובפנים מחכים לי מכנסיים וחולצה אוריריים,נעימים למגע וזוג נעלי בית.
נכנס לחדר גדול וריחות של קטורת עולים באפי.
המקום נקי מאוד,צבוע בצבעי חום ירוק מרגיעים ועל הכל תאורה עדינה,לא מסנוורת מדי.
ברקע אני שומע את אלטון ג'ון שר BLUE EYES ושמח על בחירת השירים המשובחת.
כל האנשים סביבי לבושים כמעט כמוני... יש קצת הבדל בין בגדי הנשים ובגדי הגברים והם באים בכל מיני צבעים אבל כולם דומים כאן ונראים כל כך שלוים,מחוייכים.
בפינת האולם אני שומע שני חברים מתווכחים.
ניגש אליהם מישהו מהעובדים ומבקש מהם בנימוס שיעברו לשוחח בחדר הדיונים האטום לרעש(מסתבר שגם זה קיים כאן).
איש אחד מתחיל לצעוק ברקע "איזה מן מקום זה,כולם דפוקים פה" ולא עוברת שניה וחצי עד שניגש אליו מאבטח המקום ומלווה אותו בשקט אך בנחישות החוצה.
בכל רחבי החדר הגדול פזורים מזרונים ופופים או ספות נמוכות. אנשים יושבים או שוכבים בקבוצות של שניים ויותר.
חלקם רק מתחבקים,אחרים מרשים לעצמם קצת יותר.
בזוית העין אני קולט אישה מתקרבת לגבר,מחייכת ומושיטה ידיים לחבק אותו.
הוא אומר לה "לא תודה" והולך משם...והיא אפילו לא נעלבת כי מטר ממנה מושיטה אליה אישה אחרת זרועות לחיבוק עוטף גדול וחם.
בפינה אחרת של החדר קם זוג מהמזרון מיוזע משהו ופונה לאזור החדרים הפרטיים הקטנים.
כשני מטר מימיני על המזרון שני גברים ושתי נשים יצרו כמו מעגל קטן ביניהם והם מביטים זה בזה,מחייכים,מלטפים פנים וידיים והמבטים שלהם אוהבים כל כך.
איש מבוגר בערך בן 50 נוגע בכתפי ושואל "אפשר חיבוק".
"לא תודה" אני מסרב בנימוס.
הולך ותופס לי מקום פנוי על אחד המזרונים.
בחורה כבת 20 פלוס,לא מהממת או מושכת במיוחד אבל נאה ואסתטית מגיעה לעברי.
"אתה פעם ראשונה כאן נכון?"
"נכון" אני עונה "עדיין לא לגמרי מבין את הקונספט הזה של מקום שאפשר לבוא אליו בשביל להתחבק".
"זה עובד נהדר" היא אומרת "בוא תראה".
היא נשכבת על המזרון,על הצד ואומרת "בוא,שכב מאחורי,תתכרבל איתי...כאילו אנחנו ישנים כפיות".
אני נשכב מאחוריה,מחבק את מותנה,מלטף את כף ידה,מצמיד את ראשי לראשה,מריח את שערה העדין... וטוב לי.
