חטיף בהצגה/שעת סיפור

חטיף בהצגה/שעת סיפור

אם כבר מדברים על חטיפים ועל הרגלים מגונים, מה עם המנהג המגונה לדחוף לילד חטיף ליד בשעת סיפור או בהצגת ילדים (נגיד כזו במתנ"ס, בפארק או בקניון)? ואני מדברת על מקרים בהם המופיע בהחלט רואה ושומע את המנשנש. זה מנהג פסול בעיני מכל כך הרבה סיבות. והשיא: אמא אחת, שבהצגת ילדים בהיכל התרבות בהרצליה שלפה לילדים פיתות, נו מילא, ואז נתנה לכל אחד ביד ביצה קשה! אנשים התחילו להתלחש מה זה הריח הנורא הזה, אולי יש ילד עם קקי... למה לא לתת לילד ליהנות ממה שהוא רואה ושומע בלי לבלוס משהו?
 
עם זה אני מסכימה לגמרי

וזה לא קשור להרגלי תזונה, אלא לכבוד לשחקנים ולשאר הקהל. מעדיפה תמיד הצגות במקומות "ממוסדים" שלא אוכלים בהם, ומעדיפה סרטים נטולי פופקורן בסינמטק.
 
למעלה