חזר לי המחשב.
ואני טיפה בדיכי אנשים.. המורה שלי להסטוריה.. נפטרה. מסרטן.
אני מצטער על כל הפעמים שהתחצפתי, כל הפעמים שלא הקשבתי, כל הפעמים שצחקתי עליה.. אני מרגיש מצד אחד דיכאון, ומצד שני רגשות אשם על מה שכביכול אני וילדים אחרים עשינו לה.. לפחות אני יודע שבשיעורים האחרונים שהבנו שמצבה מדרדר מיום ליום וכבר לא היה לה קול.. "הקשבנו" כמו מלאכים. אוף.. אישה שלא הספיקה לחיות את כל החיים. מחלה ארורה
.
ואני טיפה בדיכי אנשים.. המורה שלי להסטוריה.. נפטרה. מסרטן.