חזרתי
חברים יקרים ואהובים, חזרתי לפני יומיים או שלושה. לא יודעת במדויק כי התבלבל לי חשבון הימים. אני מבלה את זמני בשינה על ספות חדשות בבתים של חברים, שתיית צ'אי (כלומר קפוצינו כפול), בהיה בטלויזיה מידי פעם, קריאת ספרים, נסיעות באוטובוסים ובמוניות, השתאות מהנוף החדש של ארץ ישראל, מהניקיון ברחובות, מהלחם הטרי, מהגבינה הלבנה ומהאופציה לשלוח מיילים בלי לחפש קפה אינטרנט. אין לי בית כידוע ורק המחשבה על לחפש דירה ולהעביר את עצמי ואת חפצי לשם מעייפת אותי... אני מניחה שזה עדיין מוקדם מידי. ובכלל לא כל כך ברור לי למה אני צריכה בית ומה רע בתרמיל אחד. יש לי כביסה לעשות ואני מתעצלת למרות שאני מודעת לאופציה החשמלית והמענגת שנקראת מכונת כביסה. אין לי מושג איפה הפלאפון שלי ואם הוא עובד או לא, ומי נגד מי ולמה לעזאזל אני קמה בבוקר ואוכלת מייד חומוס עם שמן זית מתובל ופיתות. נסיעה מירושליים לתל אביב נראית בעיני כמו נסיעה קצרה מאוד וכמעט כל יום אני נוסעת מירושליים לתל אביב. לא שיש לי משהו מוגדר לחפש בתל אביב או בירושלים אבל יש מזגן באוטובוס והוא לא קופץ. אני שרוייה באופטימיות זהירה עד מתונה ואני משערת שאנשים מבחוץ מניחים שאני על פרוזאק. אני לובשת את אותם בגדים כבר כמה ימים ומתקשה להחליט מה ללבוש כי יש לי יותר מידי בגדים בארגזים בבית של לימור. ההחלטה הקשה יותר היא לגבי נעליים. הסבירו לי שהתחיל פה החורף אבל אני עדיין מסתובבת בקפקפי אצבע כי אני לא מצליחה להחליט אם צריך נעליים או מגפיים. אבל היום אני אאסוף את עצמי ואנעל נעליים לא משנה איזה. יש מצב שאני אמצא את עצמי מסתובבת במגפי טרקים עמידות במיים כי אולי ירד גשם... מושג הזמן גם הוא מבלבל אותי. ואני אומרת לאנשים שאבוא לבקר אותם בעוד שעה ומגיעה אחרי חמש שעות כי ככה יצא לי, לא יודעת למה, ומה זה כבר משנה אם עכשיו או עוד חמש שעות. בקיצור אני שרוייה בימי הסתגלות הזויים לגמרי, לא קשורה ממש לכלום, אבל מרגישה נפלא. סי יו סון. שולה כבר לא מסטולה
חברים יקרים ואהובים, חזרתי לפני יומיים או שלושה. לא יודעת במדויק כי התבלבל לי חשבון הימים. אני מבלה את זמני בשינה על ספות חדשות בבתים של חברים, שתיית צ'אי (כלומר קפוצינו כפול), בהיה בטלויזיה מידי פעם, קריאת ספרים, נסיעות באוטובוסים ובמוניות, השתאות מהנוף החדש של ארץ ישראל, מהניקיון ברחובות, מהלחם הטרי, מהגבינה הלבנה ומהאופציה לשלוח מיילים בלי לחפש קפה אינטרנט. אין לי בית כידוע ורק המחשבה על לחפש דירה ולהעביר את עצמי ואת חפצי לשם מעייפת אותי... אני מניחה שזה עדיין מוקדם מידי. ובכלל לא כל כך ברור לי למה אני צריכה בית ומה רע בתרמיל אחד. יש לי כביסה לעשות ואני מתעצלת למרות שאני מודעת לאופציה החשמלית והמענגת שנקראת מכונת כביסה. אין לי מושג איפה הפלאפון שלי ואם הוא עובד או לא, ומי נגד מי ולמה לעזאזל אני קמה בבוקר ואוכלת מייד חומוס עם שמן זית מתובל ופיתות. נסיעה מירושליים לתל אביב נראית בעיני כמו נסיעה קצרה מאוד וכמעט כל יום אני נוסעת מירושליים לתל אביב. לא שיש לי משהו מוגדר לחפש בתל אביב או בירושלים אבל יש מזגן באוטובוס והוא לא קופץ. אני שרוייה באופטימיות זהירה עד מתונה ואני משערת שאנשים מבחוץ מניחים שאני על פרוזאק. אני לובשת את אותם בגדים כבר כמה ימים ומתקשה להחליט מה ללבוש כי יש לי יותר מידי בגדים בארגזים בבית של לימור. ההחלטה הקשה יותר היא לגבי נעליים. הסבירו לי שהתחיל פה החורף אבל אני עדיין מסתובבת בקפקפי אצבע כי אני לא מצליחה להחליט אם צריך נעליים או מגפיים. אבל היום אני אאסוף את עצמי ואנעל נעליים לא משנה איזה. יש מצב שאני אמצא את עצמי מסתובבת במגפי טרקים עמידות במיים כי אולי ירד גשם... מושג הזמן גם הוא מבלבל אותי. ואני אומרת לאנשים שאבוא לבקר אותם בעוד שעה ומגיעה אחרי חמש שעות כי ככה יצא לי, לא יודעת למה, ומה זה כבר משנה אם עכשיו או עוד חמש שעות. בקיצור אני שרוייה בימי הסתגלות הזויים לגמרי, לא קשורה ממש לכלום, אבל מרגישה נפלא. סי יו סון. שולה כבר לא מסטולה
