חזרתי...

[דני רעננה]

חזרתי...

שלום לכולם. חזרתי הרגע מגיבוש טיס, שקוצר ביממה אחת, בגלל נסיבות שאני מניח כולכם שמעתם. למי שלא שמע, אחד מחניכי הגיבוש נפטר, כתוצאה ממכת חום שנגרמה מהאימונים והמסעות שעברנו בגיבוש. הוא התעלף, פונה לבי"ח ושם נפטר. האירוע הזה בחקירה קפדנית, וזה זיעזע את כולנו, כל חניכי הגיבוש. זה שינה את הדינמיקה וההתנהלות של הגיבוש בצורה כל כך דרסטית שזה בילבל אותנו אפילו עוד יותר. אחרי שחמישה ימים התייחסו אלינו חרא ונתנו פקודות ותרגילים וזמנים מטורפים, נשבר הדיסטנס, גילינו שמתחת למשקפיי השמש של המפקדים יש בני אדם שדואגים. האירוע הזה זיעזע את כולנו בעיקר כי זה היה יכול להיות כל אחד מאיתנו, כל חניך אחר, אני או חברים שלי הינו יכולים להיות במקום איתי ז"ל. ומה שבילבל אותי עוד יותר, זה שכאשר קיבלנו את התוצאות (אגב, עברתי בהצלחה ) מי שעבר בהצלחה שמח וצלח, וזה היה בסדר. זה לא כמו בקרב רגיל, שנהרגים חיילים וזה קשה אך מובן כי זו לחימה ואז שמחים על הניצחון במלחמה, הפעם הכל היה תרגיל, הצגה, מבחן, וזה גבה מחיר גבוה מדי. אני לא חושב שזה פגע במוטיבציה שלי להתגייס לקורס טייס, אבל זה עורר אצלי שאלות רבות לגבי התנהלות הגיבושים ואלה שמעבירים אותם. אני הבנתי את ההגיון שעומד מאחורי היחס של המפקדים, המשימות הקשות והמאמץ הגופני, אבל אין שום הגיון בזה שחניך בקורס, שבסה"כ רצה להוכיח את עצמו ולהצליח, נפטר. בכל זאת אני שמח שעברתי בהצלחה, והרגשתי את הצורך לשתף אתכם בתחושה שלי בעקבות הטרגדיה שארעה אתמול. אוהב את כולם, המשך קיץ מעולה והתחלת שנה חדשה מעולה אף יותר! דני

 

[אמא מומין]

דני , טוב שחזרת...

אני מאוד שמחה לשמוע שעברת את הגיבוש, ושעכשיו אתה יכול לחזור הביתה ולהרגע קצת. אני שמעתי על מה שקרה עוד אתמול אחה"צ, וכמובן שהזדעזעתי, אבל אני חייבת להגיד שאני לא חושבת שצריך להרגיש כאילו הגיבושים האלו לא בסדר. זהו מקרה חד פעמי מאוד שקרה, וזה לא היה קשור לגיבוש, זה היה קשור לחום, ובזה אכן אפשר לדון (אולי גיבושים כאלו לא צריכים להתנהל בקיץ), אבל האמת היא שאיתי ז"ל התעלף בזמן שהיה כבר במנוחה, והבנתי שבכלל התייחסו מאוד ברצינות לבריאות המשתתפים בגיבוש. אין ספק שצריך להקדיש מחשבה לנושא של איך לדאוג אפילו יותר, גם לחיילים וגם לחבר'ה שעוד רק בתהליכים, אבל אני בטוחה שיש הרבה מחשבה שעומדת מאחורי התרגילים האלה, והעובדה היא שהגיבושים האלו מתקיימים כבר שנים בהצלחה. אני ממש חושבת שאתה צריך לשמוח ולהיות גאה בעצמך, ומקווה שבאמת לא תרד המוטיבציה, כי אתה הצלחת לעבור את האתגר הזה, וזה אכן אתגר לא קל. אמנם הפעם נגבה מחיר כבד מאוד, אבל זו לא מציאות הגיבושים,ולדעתי צריך לזכור את זה. אני לעומת זאת היייתי נסעתי היום למצדה לטקס הכומתה של אחותי הגדולה (והקרבית). נאלצנו לסוע בדרך עקיפה שלקחה שעתיים וחצי, כי כך הצבא החליט, ויצא שלבסוף נסיעה שהייתה אמורה לקחת שעה וחצי הלכה ותארכה עד שהגענו כבר נגמר הטקס, ואחותי כמובן מאוד התאכזבה. בכל מקרה הפואנטה האמיתית היא שהטקס הזה הסתיים תוך פחות משעה, אבל זה לא אומר שאחותי וחבריה החיילים נהנו להם במזגן יום שלם. מסתבר שכבר משעות הבוקר הם היו במקום ונאלצו לחכות בשמש. הצבא התעקש לא לוותר ולערוך את הטקס באחד הימים החמים של הקיץ ,בצוהרי היום ללא פיסת צל אחת. אחרי ששמעתי על המקרה שקרה אתמול, אני חושבת שבאותה מידה זה יכל לקרות גם שם, ובכל מקום. במזל אצל אחותי החיילים רק יצאו שרופים לחלוין ולא יותר מזה. מזל, אה?.. אין ספק שצריך לדרוש יחס הגיוני ודואג לחיילנו, אבל שוב, אני חושבת שיש הבדל בין זה ובין הגיבושים עצמם. דני, וכולם, שיהיה סופשבוע רגוע באמת ושבת שלום.

 

[דני רעננה]

סיגל!

אני לא משליך את מה שקרה בגיבוש שלי על כל הגיבושים! אם יש משהו שאני מעריך ומכבד זה הקפדנות והזהירות שבה נהגו המפקדים בנושא בריאות המשתתפים, תמיד דאגו שכל מי שלא מרגיש טוב יקבל חובש או רופא והקפידו למופת על הנהלים בתקופת חום כבד. באמת דאגו כל הזמן שנשתה המון, לא טרטרו אותנו בשעות עומס החום וכמו שאמרתי אני מבין את ההגיון מאחורי כל דבר שנעשה בגיבוש, ולא מזלזל, להיפך. הבעיה בעיניי היתה, לא התנהגות המפקדים, אלא שחלק מהאנשים פחדו להגיד שהם לא מרגישים טוב, פחדו לקבל חובש, כי חשבו שזה יפגע להם בתוצאות הגיבוש. חשבו שזה סימן לשבירה ולכן הרבה פעמים התאפקו עד כי היו צריכים לפנות כמה לבי"ח במצב קיצוני שהיה אפשר למנוע, לכן אני לא "מאשים" את הצבא, כי מה שקרה פה הוא תוצאה של אי הבנה מצערת. ואם יש משהו שהגיבוש באמת עשה לי, זה להגביר אצלי את המוטיבציה לקראת התפקיד! שבת שלום, עוד שבוע מכינה אני מזכיר

 

[אמא מומין]

אני לחלוטין מבינה את מה שאתה אומר..

אני לא אוסיף עוד בנושא, אבל משהו ששכחתי להגיד בהודעה הראשונה זה שבאמת שמאוד התגעגעתי ומתגעגעת אליך, ואכן אני מאוד מתרגשת מהעובדה שעוד מעט מאוד אנחנו נפגשים לשנה שלמה יחד. ( דרך אגב, אני בסוף נסעתי ליהל, אמנם לצערי בלעדיך, אבל היה ממש כיף..). עוד שניה מכינה!...

 

[ליאור דורון]

הכרתי אותו...

הוא למד בבי"ס שלי בשכבה מעלי, היתה לנו הכרות די שטחית, אבל היינו בכמה פרוייקטים ביחד כשהייתי בכיתה ט'. קשה לעכל את זה... הוא היה איש טוב, אם הרבה רצון ומנהיגות, שבאמת נתן את עצמו... כנראה כאן הוא ניסה לתת את עצמו יותר מידי...

 

[sawicki]

שלום דני

דבר ראשון מזל טוב על זה שעברת, זה באמת גיבוש קשה ולא היה לי ספק. נסיתי לחפש אותך אחרי ששיחררו אתכם, לראות מה שלומך, בעיקר בעקבות האירוע הקשה. ללא ספק אירוע זה זעזעז את בית הספר לטיסה. אני מאוד שמח שהשכלת לראות עד כמה המפקדים שלך באמת התייחסו אליכם בשיא הדאגה והרצינות, וכמה גדולה הייתה ההקפדה על בריאותכם. אני ראיתי את זה מהצד השני, והדאגה הגדולה שלהם היתה רק אתם והבריאות שלכם. ובכל זאת מה שקרה קרה, וזה מצער כל כך. בסופו של דבר בגיבוש הזה, כמו שראית, לא מחפשים דווקא את "הרבק" אלא את התחכום, את הראש ואת המחשבה. כל המסביב זה רק כדי ליצור לחץ על הראש כדי לראות איך הוא מתפקד. עובדה זו גם חשובה להגיד, מכיוון שאין שום כוונה מלכתחילה לשבור את הגוף. מתוך הנחה זו עולה ההקפדה והדרישה, למפקדים ולמועמדים כאחד, לשמור דבר ראשון על בריאות המשתתפים. האירוע זעזע את כולנו מכיוון שאיתי היה כנראה בעל מוטיבציה אדירה. למות מתוך מוטיבציה זו טרגדיה קשה מאוד. כמו כן, זה מאוד קשה למתכנני הגיבוש לקבל את העובדה שאירוע כזה קרה תחת השגחתם, ועדיין לא ברור אם היה משהו שהיה ניתן לעשות אחרת. הפיקוד הישיר של איתי שרון ללא ספק לעולם לא יסלח לעצמו- וזה קשה, כי אני יודע כמה הם דאגו לא להגיע למצב הזה, אבל אין מאה אחוז אף פעם. חשוב גם לזכור ש"ההצגה" הזו, שנקראת גיבוש, לא נועדה לשם הצגה אלא שהיא נובעת מצורך למען בטחון המדינה. חיל האוויר, וצה"ל במובן הרחב יותר, מתחייבים בגיוס המתאימים ביותר לכל תפקיד. בעיקר לתפקיד כזה, שהון ענק, ומשאבים גדולים מושקעים בכל חניך, הצורך בבחינות מקדימות הוא גדול מאוד וחשוב מאוד. לכן, אין לי שאלה לגבי נחיצות הגיבוש, או אפילו הרציונאל שעומד מאחורי כל משימה שבו. טוב, שוב, מזל טוב ואני לא מאמין שלא התקשרת- אבל לפחות תתקשר עכשיו! אמיתי.