חזרתי!
שנה טובה לכולכם! וכפי שכתבו לפני, שנה שופעת סיפורים יפים וטובים. היה לנו מפגש משפחתי מאד מרגש של ארבע דורות, החל מאמי שזכתה להגיע לגיל 90, וכלה בנכדי - ניניה. הגענו לארגנטינה מישראל ומהרפובליקה הדומיניקנית. בשתי הזדמנויות הצלחתי להנעים את המפגש בסיפורים שספרתי, ונוכחתי לדעת שאנשים מכל הגילים אוהבים להאזין לסיפורים. בפעם הראשונה, ספרתי סיפור שקהל היעד הטבעי שלו הוא מבוגרים, והילדים שהיו במקום, שכמה דקות לפני מאד הרעישו, בבת אחת התישבו בשקט והאזינו לסיפור. אינני יודעת מה הם הבינו מתוכו, אבל הם שתפו פעולה מאד יפה. אחר כך ספרתי להם במיוחד את הסיפור עם גזירת הנייר ומאד נהנו. בבואנוס איירס יש בדרך כלל מופעים מצויינים של מספרי סיפורים, אך בעונה זאת של השנה מסתיימים המופעים, כי רוב האנשים בחופשת קיץ. רכשתי ספר מאד מעניין ושמו "הספר של הנשים" שערכה אנה מריה שוה, ובו קובץ של סיפורים מכל התרבויות וגם פתגמים בנושא נשים.ממה שהספקתי להתרשם עד עכשיו ברוב הסיפורים, הנשים מופיעות באור שלילי. אולי אחד מהיוצאים מהכלל,הם הסיפורים שהמקור שלהם הוא התלמוד ובו מופיעה הדמות של אשת חייל. עוד ספר מאד מעניין שרכשתי הוא ראיון למספרת דגולה, אנה מריה בובו. בספר היא חולקת את תחילתה כמספרת סיפורים. היא התחילה כמספרת סיפורים ספונטית והפכה ברבות הימים למספרת סיפורים מקצועית. בספר היא מתייחסת בין היתר, לרפרטואר שלה, למופעים, לקהל. מצאתי כמה דברים מאד מעניינים, שאשמח בהמשך לחלוק איתכם. בנסיעה אחרת שלי לארגנטינה, זכיתי להשתתף כקהל במופע שלה "בוטנים עם שוקולד" ובו היא מספרת סרטים. שם המופע מתבסס על כך שבארגנטינה היה נהוג למכור בוטנים מצופים בשוקולד באולמות קולנוע. באמצע המופע שלה, היא פנתה לקהל ושאלה: מה נהגתם לאכול בזמן צפייה בסרטים? והתשובות היו רבות ומגוונות. בספר, היא כותבת שלמדה המון מתשובות הקהל. מחוץ לבואנוס איירס, אנשים היו מגיעים לקולנוע עם מאטה, עם סנדביצ'ים ואפילו עם ארוחות שלמות. זהו, חברים, אני כאן, ואשמח להמשיך לתרום.
שנה טובה לכולכם! וכפי שכתבו לפני, שנה שופעת סיפורים יפים וטובים. היה לנו מפגש משפחתי מאד מרגש של ארבע דורות, החל מאמי שזכתה להגיע לגיל 90, וכלה בנכדי - ניניה. הגענו לארגנטינה מישראל ומהרפובליקה הדומיניקנית. בשתי הזדמנויות הצלחתי להנעים את המפגש בסיפורים שספרתי, ונוכחתי לדעת שאנשים מכל הגילים אוהבים להאזין לסיפורים. בפעם הראשונה, ספרתי סיפור שקהל היעד הטבעי שלו הוא מבוגרים, והילדים שהיו במקום, שכמה דקות לפני מאד הרעישו, בבת אחת התישבו בשקט והאזינו לסיפור. אינני יודעת מה הם הבינו מתוכו, אבל הם שתפו פעולה מאד יפה. אחר כך ספרתי להם במיוחד את הסיפור עם גזירת הנייר ומאד נהנו. בבואנוס איירס יש בדרך כלל מופעים מצויינים של מספרי סיפורים, אך בעונה זאת של השנה מסתיימים המופעים, כי רוב האנשים בחופשת קיץ. רכשתי ספר מאד מעניין ושמו "הספר של הנשים" שערכה אנה מריה שוה, ובו קובץ של סיפורים מכל התרבויות וגם פתגמים בנושא נשים.ממה שהספקתי להתרשם עד עכשיו ברוב הסיפורים, הנשים מופיעות באור שלילי. אולי אחד מהיוצאים מהכלל,הם הסיפורים שהמקור שלהם הוא התלמוד ובו מופיעה הדמות של אשת חייל. עוד ספר מאד מעניין שרכשתי הוא ראיון למספרת דגולה, אנה מריה בובו. בספר היא חולקת את תחילתה כמספרת סיפורים. היא התחילה כמספרת סיפורים ספונטית והפכה ברבות הימים למספרת סיפורים מקצועית. בספר היא מתייחסת בין היתר, לרפרטואר שלה, למופעים, לקהל. מצאתי כמה דברים מאד מעניינים, שאשמח בהמשך לחלוק איתכם. בנסיעה אחרת שלי לארגנטינה, זכיתי להשתתף כקהל במופע שלה "בוטנים עם שוקולד" ובו היא מספרת סרטים. שם המופע מתבסס על כך שבארגנטינה היה נהוג למכור בוטנים מצופים בשוקולד באולמות קולנוע. באמצע המופע שלה, היא פנתה לקהל ושאלה: מה נהגתם לאכול בזמן צפייה בסרטים? והתשובות היו רבות ומגוונות. בספר, היא כותבת שלמדה המון מתשובות הקהל. מחוץ לבואנוס איירס, אנשים היו מגיעים לקולנוע עם מאטה, עם סנדביצ'ים ואפילו עם ארוחות שלמות. זהו, חברים, אני כאן, ואשמח להמשיך לתרום.