חזרתי!
למי שזוכר או לא,אני האפילפטית שנסעה לחקור את המזרח. היה מדהים. אי אפשר באמת להסביר ולתאר, כי חודש וחצי לא נכנסים גם ב30 עמודים. חוויתי כל כך הרבה, ראיתי כל כך הרבה, טעמתי, הרחתי...זה ממכר, חיי התרמילאות האלה. לשאלתכם, הרגשתי מצויין כל הטיול, כי דאגתי לעצמי, אז לא היו בעיות בכלל, וגם אנשים עם אפילפסיה יכולים לטייל בדרום מזרח אסיה. הייתי בקמבודיה (המדינה שהכי זיעזעה ונתפסה אצלי), לאוס ותאילנד, ונהניתי מכל רגע. הייתי לבד,כן, לבד לגמרי, בגיל 19, והיה נהדר, וזו הדרך היחידה לטייל, לדעתי, אחרי שהתנסיתי גם בטיול עם חברה. חזרתי עם עיניים פעורות לרווחה, כי הבנתי, שכל מה שחשבתי שאני יודעת על העולם, הוא כאין וכאפס לעומת מה שיש לי לגלות.... עכשיו חזרתי, עדיין בשוק, כי זה נהפך למציאות בשבילי, ואני עדיין בשעון תאילנד. אבל הלימודים עוד שבוע, אז אין ברירה...שנה ב' כנראה שמחכה לי. מרינה
למי שזוכר או לא,אני האפילפטית שנסעה לחקור את המזרח. היה מדהים. אי אפשר באמת להסביר ולתאר, כי חודש וחצי לא נכנסים גם ב30 עמודים. חוויתי כל כך הרבה, ראיתי כל כך הרבה, טעמתי, הרחתי...זה ממכר, חיי התרמילאות האלה. לשאלתכם, הרגשתי מצויין כל הטיול, כי דאגתי לעצמי, אז לא היו בעיות בכלל, וגם אנשים עם אפילפסיה יכולים לטייל בדרום מזרח אסיה. הייתי בקמבודיה (המדינה שהכי זיעזעה ונתפסה אצלי), לאוס ותאילנד, ונהניתי מכל רגע. הייתי לבד,כן, לבד לגמרי, בגיל 19, והיה נהדר, וזו הדרך היחידה לטייל, לדעתי, אחרי שהתנסיתי גם בטיול עם חברה. חזרתי עם עיניים פעורות לרווחה, כי הבנתי, שכל מה שחשבתי שאני יודעת על העולם, הוא כאין וכאפס לעומת מה שיש לי לגלות.... עכשיו חזרתי, עדיין בשוק, כי זה נהפך למציאות בשבילי, ואני עדיין בשעון תאילנד. אבל הלימודים עוד שבוע, אז אין ברירה...שנה ב' כנראה שמחכה לי. מרינה