בובה יקרה מידי
New member
חזרתי...
אמממ היה איזה שבוע? אולי יותר שלא הייתי פה. היו כל מיני סיבות. דווקא היה לי זמן אם זה מה שחשבתם...והיה הרבה... בכל מקרה0קרו דברים,אפילו הרבה. רציתי להתרחק, לא יודעת למה. היה לי מין משבר מוזר כזה, הכל נופל עלי-מכירים? אז זהו. אני לא דיברתי פה עם אף אחד כמעט, באמת שאין לי מושג מ נפל עלי. אני רק רוצה להגיד שאתמול היה לי סיפור נוראי. בשעה חמישה ל-7 כולי מרוגשת ומוכנה ואבא ביקש את המחשב לרגע ואמרתי שעכשיו לא עוד שעה אני אתן לו כל מה שהוא ירצה! השעה 7 וחברים מודיעים לי שהכל התחיל. אומרים- הנה עברי,איזה חמוד,הוא מדבר יפה...ורק אני לא מצליחה להעלות את כל העסק וזה נותן לי הודעות מוזרות למיניהן...א\ביקשתי מאבא שלי עזרה- אמרתי-אבא יש עכשיו את הדבר הכי חשוב לי בעולם-אתה יכול בקשה בקשה לעזור לי? אז מה הוא אומר?- לא! את לא עזרת לי מקודם, אני לא יעזור לך עכשיו. אני אדומה, עשן מהאוזניים יוצא כאילו אין מחר ואני בלחץ. מדברת עם מורי ומחליטה להתקשר אליה. היא שמה אותי על הרמקול ואני בקושי שומעת. רבע שעה הקשבתי ולא הבנתי כלום .. (אני נשבעתי לעצמי שאני לא יעשה עוד שיחות בפלאפון0- בנתיים אני לא עומדת בזה..). ניתקתי והתקשרתי לחברה טובה שלי. שאלתי אותה בלחץ אם היא מצליחה להעלות את העסק והיא הצליחה. היא גרה בקצה השני של הקיבוץ. אני עם אופניים ענקיות של אח שלי, וביד עם הפלאפון מדברת עם החברה ומסבירה לה דברים. הגעתי אליה וראיתי. ומתי הגעי? חצי שעה אחרי-אבל ממש מתי? בדיוק כשהמראיין אמר-ועכשיו בובה יקרה מידי אומרת.... אני מקשיבה,לחוצה כל כך וחברה שלי מסתכלת עלי כל כך מוזר... המראיין קרא ועברי שם יד על הלב ואפילו אני התרגשתי ממה שכתבתי. אני לא זוכרת מה הוא ענה. אני רק זוכרת שהוא התרגש. וזהו-שפכתי את ליבי. אתם קולטים שהוא יודע מה אני מרגישה עכשיו? הוא יודע!! אז מה אם שכשאני אפגוש אותו ויגיד לי- תגיד אתה זוכר את בובה יקרה מידי שארה לך ככה וככה? אז הוא יענה- לא...למה? אבל ... הוא שמע! הוא התרגש וזה הכל. מה שמעציב אותי זה שמתחתי הוא התחיל לדלג על כולם וזה נורא העציב אותי ותיארתי לעצמי את הפרצוף של טים כשהוא לא קרא את מה שהוא כתב. אז אני מצטערת. אני פה, קיימת,חזרתי אבל לא מבטיחה שלא יעזוב שוב- מי יודע מה ייפול עלי בפעם הבאה. בכל מקרה-אני אוהבת אתכם. ואפיו מאוד. ואני מודה לכל מי שדאג לי -שני אנשים....לא חשוב. אם מישהו זוכר מה הוא אמר לי אתמול-שיגיד-כי אני ממש לא זוכרת. ו...גם נורא התרגשתי שירדו לי דמעות...יו אני כזאת מגזימנית! לא משנה. ביי!
אמממ היה איזה שבוע? אולי יותר שלא הייתי פה. היו כל מיני סיבות. דווקא היה לי זמן אם זה מה שחשבתם...והיה הרבה... בכל מקרה0קרו דברים,אפילו הרבה. רציתי להתרחק, לא יודעת למה. היה לי מין משבר מוזר כזה, הכל נופל עלי-מכירים? אז זהו. אני לא דיברתי פה עם אף אחד כמעט, באמת שאין לי מושג מ נפל עלי. אני רק רוצה להגיד שאתמול היה לי סיפור נוראי. בשעה חמישה ל-7 כולי מרוגשת ומוכנה ואבא ביקש את המחשב לרגע ואמרתי שעכשיו לא עוד שעה אני אתן לו כל מה שהוא ירצה! השעה 7 וחברים מודיעים לי שהכל התחיל. אומרים- הנה עברי,איזה חמוד,הוא מדבר יפה...ורק אני לא מצליחה להעלות את כל העסק וזה נותן לי הודעות מוזרות למיניהן...א\ביקשתי מאבא שלי עזרה- אמרתי-אבא יש עכשיו את הדבר הכי חשוב לי בעולם-אתה יכול בקשה בקשה לעזור לי? אז מה הוא אומר?- לא! את לא עזרת לי מקודם, אני לא יעזור לך עכשיו. אני אדומה, עשן מהאוזניים יוצא כאילו אין מחר ואני בלחץ. מדברת עם מורי ומחליטה להתקשר אליה. היא שמה אותי על הרמקול ואני בקושי שומעת. רבע שעה הקשבתי ולא הבנתי כלום .. (אני נשבעתי לעצמי שאני לא יעשה עוד שיחות בפלאפון0- בנתיים אני לא עומדת בזה..). ניתקתי והתקשרתי לחברה טובה שלי. שאלתי אותה בלחץ אם היא מצליחה להעלות את העסק והיא הצליחה. היא גרה בקצה השני של הקיבוץ. אני עם אופניים ענקיות של אח שלי, וביד עם הפלאפון מדברת עם החברה ומסבירה לה דברים. הגעתי אליה וראיתי. ומתי הגעי? חצי שעה אחרי-אבל ממש מתי? בדיוק כשהמראיין אמר-ועכשיו בובה יקרה מידי אומרת.... אני מקשיבה,לחוצה כל כך וחברה שלי מסתכלת עלי כל כך מוזר... המראיין קרא ועברי שם יד על הלב ואפילו אני התרגשתי ממה שכתבתי. אני לא זוכרת מה הוא ענה. אני רק זוכרת שהוא התרגש. וזהו-שפכתי את ליבי. אתם קולטים שהוא יודע מה אני מרגישה עכשיו? הוא יודע!! אז מה אם שכשאני אפגוש אותו ויגיד לי- תגיד אתה זוכר את בובה יקרה מידי שארה לך ככה וככה? אז הוא יענה- לא...למה? אבל ... הוא שמע! הוא התרגש וזה הכל. מה שמעציב אותי זה שמתחתי הוא התחיל לדלג על כולם וזה נורא העציב אותי ותיארתי לעצמי את הפרצוף של טים כשהוא לא קרא את מה שהוא כתב. אז אני מצטערת. אני פה, קיימת,חזרתי אבל לא מבטיחה שלא יעזוב שוב- מי יודע מה ייפול עלי בפעם הבאה. בכל מקרה-אני אוהבת אתכם. ואפיו מאוד. ואני מודה לכל מי שדאג לי -שני אנשים....לא חשוב. אם מישהו זוכר מה הוא אמר לי אתמול-שיגיד-כי אני ממש לא זוכרת. ו...גם נורא התרגשתי שירדו לי דמעות...יו אני כזאת מגזימנית! לא משנה. ביי!
