looleeepop
New member
חזרתי עם עדכון
קטנטן. בערך.(מעט ארוך ...אשמח אם תחזיקו מעמד...) סיפרתי על הידיד שהתחלתי איתו איזשהו קשר רומנטי ושמאז אותה פגישה "פיזית" הוא לא יצר קשר בעצמו ולא בדיוק הבנתי מה הוא רוצה ממני. ביומיים האחרונים הייתי במרכז וגם הוא יצא הביתה ככה שהוא אמר שאם הוא יגיע לאיזור המרכז אז נפגש.. חיכיתי לטלפון ממנו אתמול, ורק בערב הוא שלח לי אסמס אם אני עדיין במרכז. עניתי לו שבינתיים והוא שאל עד מתי ושאלתי אותו למה והוא ענה שאולי הוא עוד יספיק לראות אותי ואז הוא אמר שהוא ידבר איתי בלילה ושלחתי לו קיבנימאט. הוא התקשר אחרי איזה שעה ואמר שהוא היה חייב ללכת ולא יכל להמשיך לדבר, והוא לא אוהב לעצבן אותי או משהו כזה. בקיצור, הוא אמר שהיום הוא לא יוכל להגיע אבל מחר כנראה שכן, ואמרתי לו שמחר אני כבר נוסעת אז הוא ביקש ממני לבדוק אופציה לנסוע יותר מאוחר, ועניתי לא שאין מחר אוטובוסים אז זו לא אופציה. למה הוא לא יכל לבקש ממני לבוא אליו? לא משנה. נגמרה השיחה והתחדשה באסמסים יותר מאוחר כשאישרתי לו סופית שאין לי איך לחזור הביתה בשישי והוא שלח לי באסה. באסה באסה באסה. שיהיה. בשלב יותר מאוחר הצגתי לו שאלה כזאת: "אם זה כל כך מבאס אותך, למה אתה לא עושה משהו בנידון?" ואז הוא שאל אותי למה אני כל הזמן בוחנת אותו. שאלתי אותו איך והוא ענה שאני כל הזמן מטילה אותו בספק או משהו כזה, אז עניתי לו שהוא משאיר אותי בספקות כל הזמן, ואז הוא אמר משפט מעצבן. "אני שונא לחץ. זה גורם לי להרגיש שאני חייב כל הזמן לספק משהו". שנייה! זה לא חלק מהקשר בעצם? שצריך לדעת לספק גם את הצד השני לפעמים? וחוצמזה, אדיוט, שאתה נמצא כבר שנה במסגרת כזו שאתה צריך לספק מישהו אחר...ולעמוד בלחצים...אפשר לחשוב לכמה לחצים כבר גרמתי לך, מסכן. עניתי לו שאני מצטערת. ואז הוא שלח לי משפט פסיכולוג "אני מבין שאת מרגישה פגיעה וחסרת בטחון כרגע". לההההה...מה אתה אומר... מתישהו אמרתי לו שעוד לא יצא לי להכיר מישהו כמוהו, שהוא שונה, ושאני לא יודעת למה לצפות ממנו. הוא אמר לי שהוא יכול להגיד את אותו הדבר עלי. אמרתי לו שהוא יכול ולא התכוונתי לרע בזה, ושאולי הוא פשוט כזה. הוא ענה לי "כן" ופה זה נגמר. איך אני אמורה לדעת עד מתי הוא ימשיך להיות כזה ואם בכלל הוא ישתנה? בינתיים אני מרגישה שאני שורפת את המחשבות שלי רק עליו, אבל שהוא לא מזיז אצבע בנסיון לראות אותי או לחשוב על איזה פתרון שכן נוכל להפגש. אני לא בטוחה אם אני בכלל רוצה לנסוע לראות אותו כי אני זוכרת כמה רע הרגשתי אחרי שהייתי אצלו בבסיס, שזה הרגיש שהוא בכלל לא חושב עלי, שהוא אדיש ושהוא doesnt give a damn about me! מצד שני, אולי ככה הוא בתחילת הקשר? אולי זה באמת בשלבי התפתחות אצלו? אולי אני קטנונית מדי... לקחת את הזמן ולראות? מה לעשות?
קטנטן. בערך.(מעט ארוך ...אשמח אם תחזיקו מעמד...) סיפרתי על הידיד שהתחלתי איתו איזשהו קשר רומנטי ושמאז אותה פגישה "פיזית" הוא לא יצר קשר בעצמו ולא בדיוק הבנתי מה הוא רוצה ממני. ביומיים האחרונים הייתי במרכז וגם הוא יצא הביתה ככה שהוא אמר שאם הוא יגיע לאיזור המרכז אז נפגש.. חיכיתי לטלפון ממנו אתמול, ורק בערב הוא שלח לי אסמס אם אני עדיין במרכז. עניתי לו שבינתיים והוא שאל עד מתי ושאלתי אותו למה והוא ענה שאולי הוא עוד יספיק לראות אותי ואז הוא אמר שהוא ידבר איתי בלילה ושלחתי לו קיבנימאט. הוא התקשר אחרי איזה שעה ואמר שהוא היה חייב ללכת ולא יכל להמשיך לדבר, והוא לא אוהב לעצבן אותי או משהו כזה. בקיצור, הוא אמר שהיום הוא לא יוכל להגיע אבל מחר כנראה שכן, ואמרתי לו שמחר אני כבר נוסעת אז הוא ביקש ממני לבדוק אופציה לנסוע יותר מאוחר, ועניתי לא שאין מחר אוטובוסים אז זו לא אופציה. למה הוא לא יכל לבקש ממני לבוא אליו? לא משנה. נגמרה השיחה והתחדשה באסמסים יותר מאוחר כשאישרתי לו סופית שאין לי איך לחזור הביתה בשישי והוא שלח לי באסה. באסה באסה באסה. שיהיה. בשלב יותר מאוחר הצגתי לו שאלה כזאת: "אם זה כל כך מבאס אותך, למה אתה לא עושה משהו בנידון?" ואז הוא שאל אותי למה אני כל הזמן בוחנת אותו. שאלתי אותו איך והוא ענה שאני כל הזמן מטילה אותו בספק או משהו כזה, אז עניתי לו שהוא משאיר אותי בספקות כל הזמן, ואז הוא אמר משפט מעצבן. "אני שונא לחץ. זה גורם לי להרגיש שאני חייב כל הזמן לספק משהו". שנייה! זה לא חלק מהקשר בעצם? שצריך לדעת לספק גם את הצד השני לפעמים? וחוצמזה, אדיוט, שאתה נמצא כבר שנה במסגרת כזו שאתה צריך לספק מישהו אחר...ולעמוד בלחצים...אפשר לחשוב לכמה לחצים כבר גרמתי לך, מסכן. עניתי לו שאני מצטערת. ואז הוא שלח לי משפט פסיכולוג "אני מבין שאת מרגישה פגיעה וחסרת בטחון כרגע". לההההה...מה אתה אומר... מתישהו אמרתי לו שעוד לא יצא לי להכיר מישהו כמוהו, שהוא שונה, ושאני לא יודעת למה לצפות ממנו. הוא אמר לי שהוא יכול להגיד את אותו הדבר עלי. אמרתי לו שהוא יכול ולא התכוונתי לרע בזה, ושאולי הוא פשוט כזה. הוא ענה לי "כן" ופה זה נגמר. איך אני אמורה לדעת עד מתי הוא ימשיך להיות כזה ואם בכלל הוא ישתנה? בינתיים אני מרגישה שאני שורפת את המחשבות שלי רק עליו, אבל שהוא לא מזיז אצבע בנסיון לראות אותי או לחשוב על איזה פתרון שכן נוכל להפגש. אני לא בטוחה אם אני בכלל רוצה לנסוע לראות אותו כי אני זוכרת כמה רע הרגשתי אחרי שהייתי אצלו בבסיס, שזה הרגיש שהוא בכלל לא חושב עלי, שהוא אדיש ושהוא doesnt give a damn about me! מצד שני, אולי ככה הוא בתחילת הקשר? אולי זה באמת בשלבי התפתחות אצלו? אולי אני קטנונית מדי... לקחת את הזמן ולראות? מה לעשות?
