חזרתי עכשיו מטסט
טסט שני, שהמורה הפיל עליי באמצע החיים אתמול. לא ישנתי דקה בלילה, אבל זו לא הייתה הבעיה. בכלל, הייתה לי תחושה טובה לגבי הטסט הזה, ואולי זה גם מה שהפיל אותי. הטסט היה קצר, 15 דקות, הכול הלך בסדר - פניות, איתותים, עקיפות. לא היו ברקסים, לא היו נגיעות בהגה. אבל בפניה למשרד הרישוי יש סיטואציה כזאת שמתווספים נתיבים, מקווה שאתם יודעים על מה אני מדבר, וכנראה שלא עשיתי את זה טוב והטסטר שאל אותי למה אני כל הזמן עובר לנתיבים הימניים. אולי אם הייתי עונה לו היה יותר טוב, אבל הייתי בשוק מזה שדפקתי לעצמי ברגע האחרון. עם טסטר אחר אולי הייתי קצת יותר אופטימי, אבל קלטתי את האופי שלו והבנתי שאין אפילו מה לחכות לתוצאות ביום ראשון (המשרד סגור היום). בטסט הראשון כשנכשלתי דווקא קיבלתי את זה בהבנה, עכשיו אני ממש מבואס מזה. אולי כי הפעם היו לי ציפיות. לא יודע. סתם חיפשתי מקום לפרוק, וראיתי שגם אחרים עושים.
טסט שני, שהמורה הפיל עליי באמצע החיים אתמול. לא ישנתי דקה בלילה, אבל זו לא הייתה הבעיה. בכלל, הייתה לי תחושה טובה לגבי הטסט הזה, ואולי זה גם מה שהפיל אותי. הטסט היה קצר, 15 דקות, הכול הלך בסדר - פניות, איתותים, עקיפות. לא היו ברקסים, לא היו נגיעות בהגה. אבל בפניה למשרד הרישוי יש סיטואציה כזאת שמתווספים נתיבים, מקווה שאתם יודעים על מה אני מדבר, וכנראה שלא עשיתי את זה טוב והטסטר שאל אותי למה אני כל הזמן עובר לנתיבים הימניים. אולי אם הייתי עונה לו היה יותר טוב, אבל הייתי בשוק מזה שדפקתי לעצמי ברגע האחרון. עם טסטר אחר אולי הייתי קצת יותר אופטימי, אבל קלטתי את האופי שלו והבנתי שאין אפילו מה לחכות לתוצאות ביום ראשון (המשרד סגור היום). בטסט הראשון כשנכשלתי דווקא קיבלתי את זה בהבנה, עכשיו אני ממש מבואס מזה. אולי כי הפעם היו לי ציפיות. לא יודע. סתם חיפשתי מקום לפרוק, וראיתי שגם אחרים עושים.
