חזרתי מחופשת לידה

[mamajoni]

חזרתי מחופשת לידה

חזרתי לעבוד, עוד לא הפנמתי שכל יום אני אצא לעבודה ואשאיר את הקטנציק עם חמותי שהוא יגדל ואני לא כל הזמן לידו כמו שהייתי עם הבת הגדולה שלוש שנים בחופשת הלידה... הוא עדיין לא מבין לאן אני נעלמת, הוא רק בן 4,5 חודשים, זמן עבר מהר מדי... ושוב אני צריכה לעבוד, לא האמנתי שאני יכולה לצאת לעבודה כל כך מוקדם... אני שואבת חלב ארבה פעמים ביום וגם בעבודה על מנת שיספיק לו אוכל, מאוד עייפה משאיבות האלו, אבל אני יודעת שזה טוב בשבילו. לצערי הוא לא יכול לאכול סימילק או מטרנה חלבית, יש לו אלרגיה קשה לתמ"לים האלו. אז רק מטרנה צימחית וגם הוא בקושי אוכל את זה לאומת זאת לחלב שלי אין לו שום כאבי בטן והוא אוכל את זה טוב. אני מקווה שאני לא אשבר עם שאבות חלב. בהצליחה לכולם

 

[mamajoni]

*הצחליחה+הצלחה

 

[mic75]

קודם כל בהצלחה

זה ממש קשה לעזוב אותם הם כאלה קטנים, אבל זה לפחות עם חמתך ולא בגן בכל מקרה למדתי שלכל דבר מתרגלים אז המון בהצלחה ויום נפלא

 

[mamajoni]

תודה לך MIC

אני שוב בעבודה ואפילו נראה לי יש יותר חלב, או ליותר דיוק יותר צורך לשאוב אותו, בבית לא הייתי מרגישה את זה ועכשיו תוך כדי געגוע לתינוק שנשאר בבית פתאום אני מרגישה יותר זרימות. ואני מאוד מאוד דואגת לך, אני מחזיקה לך אצבעות שדיקור יעבור בשלום ושהכל יהיה תקין

 

[דיא]

../images/Emo24.gif

לא פשוט לעזוב אותם, גם כשהם גדולים, אבל בייחוד כשהם כאלו קטנטנים. אבל, לפעמים, אין ברירה. והוא נשאר עם סבתא שבטוח אוהבת אותו מאוד. לגבי השאיבות - זה יכול להיות לא פשוט. בשבילי, אבל, זו הייתה הנחמה הכי גדולה שלי כשעזבתי אותו - הנה חלק ממני, חלק מאמא, נשאר איתו גם כשאני לא שם. כמובן שכל ענייני הבריאות (גם אצלנו אלרגי לחלב) חשובים, אבל באמת באמת, כששאבתי עבורו, הרגשתי פחות גרוע עם זה שאני בעבודה ולא איתו. דבר שני, הוא אוטוטו יתחיל מוצקים. לאט לאט הוא יחליף חלק מההנקות/שאיבות במשהו אחר, שיראה לך שהוא גדל וכמה את הכנת נכון את התשתית באמצעות חלב אם. זה הישג כל כך מרגש, כשילד אוכל ארוחה שלמה של "גדולים", כל כך לא טריוויאלי וכדאי להזכיר את זה לעצמנו, במיוחד אימהות לילד שני ויותר. פתאום יהיה קצת יותר קל (לא שתדאגי פחות, זה בטוח) והוא, פשוט יהיה לו טוב וטעים. בהצלחה ומלוא הנאה והגשמה בעבודה

 

[mamajoni]

תודה לך דיא

זה נכון ששאיבות תורמות לקשר שלי לתינוק, שאני עדיין פיזית קשורה אליו. ובטוח נפשית הוא תמיד בראש שלי ואני מתגעגעת... כנראה אני אתרגל... ואני יודעת שעכשיו זמן יעוף מהר יותר, ויובל יגדל מהר יותר. רק שאני לא ארדם בעבודה... אבל כל כך בא לי לישון.... הוא עדיין מתעורר פעם אחד בלילה ( נכון - צרות של עשירים!)וזה בדרך כלל בסביבות שעה חמש בבוקר ואחר כך הוא לא ממש רוצה לישון, אבל אני חייבת להשכיב אותו שוב, אחרת אני לא אשרוד בעבודה. וכנראה יש לי ייסורי מצפון, אני שמה אותו במיטה, הוא שר שם לעצמו ואני רק רוצה שירדם במקום להיות איתו.... ובבוקר אני שואבת חלב במקום לשחק איתו.... קצת מבעס...ובערב אני חייבת להיות עם הגדולה ולטפל בדברים שלה ופחות לשים לב לקטנציק... מאוחר בערב כאשר הגדולה כבר ישנה אני שוב שואבת חלב ויובל כבר נרדם... טוב, אני מבינה שעכשיו אני צריכה להתרגל ולארגן את הזמן שלי מחדש, אין כבר לישון בבוקר או בצהריים, צריך ללכת לישון יותר מוקדם ובעיקר למצוא זמן איכות לכל אחד מילדים וגם למצוא זמן לעצמי ולבעלי.

 

[דיא]

מדוע לא לפרגן לעצמך ולו

שינה משותפת מחמש בבוקר עד שאת קמה? כך גם תהיי איתו, גם תנוחי וגם סביר להניח שהוא יישן ולא יעסיק את עצמו. פשוט להניק במיטה שלך ואח"כ לא להחזירו למיטה שלו. זה קשה כל הלהטוטים הללו, אבל באיזשהו שלב דברים מתחילים לתפוס כיוון ומקום. את עוד תראי

 

[זברה כתומה 19]

הסתגלות קלה, גם לך גם לו.