הדבורה מאיה
New member
חזרתי מהטיול...אבל
משהו חסר. נורא חסר. ביקרנו את אחי...על גבול הלבנון. וניזכרתי... ניזכרתי בטיול שלנו בשנה שעברה...גם על הגבול. איך ישנת בחוץ כי היה לך חם. ואיך שאמא שלי פחדה שיבואו אליך התנים בלילה. זוכרת איך קברתי את הראש שלי בחזה שלך כשהינו בראש הניקרה. יש לי תמונות מהטיול הזה...תמונות יפות כל כך. איך שמרת עלי כשפחדתי ברכבל...ולא ויתרת לי למרות פחד הגבהים שלי. היום עברנו ליד הרכבל במנרה. ולא היה מי שישמור עלי ולא יוותר. אז לא הלכנו. אפילו לא התקרבתי. לא יכולה בלעדיך. ובתצפית שעשינו על לבנון...נזכרתי בטיול שלנו. יחד. יחד בכל. אבל פתאום הייתי לבד. כל כך לבד. היית מאוד נהנה מהטיול הזה. ירדנו ממנרה לקרית שמונה...כביש מפחיד נורא. אבל אתה היית נהנה. אני בטוחה בזה. אז עצמתי עיניים. כאילו שזה יעזור. והתגעגעתי...וחשבתי עליך. ברדיו היו שירים שקטים ויפים. ושוב חשבתי עליך...כל הזמן. ואני חושבת שאני לא היחידה...כולנו חשבנו עליך. רק שלא דיברנו על זה. כאילו פחדו להזכיר לי...כאילו שאני לא זוכרת לבד. אוף....אני כל כך מתגעגעת. חושבת עלינו שם יחד...ברכבל. רוצה כל כך לחזור לשם...לאותו הרגע. למרות הפחד הגדול...הייתי רוצה להיות שם שוב. הייתי רוצה לחבק את הגוף שחיבק אותי שם...ושמר עלי שלא אפחד. רק שהוא לא כאן עכשיו. הוא עמוק בתוך האדמה. והמחשבה הזו מכאיבה נורא. נורא. אני אבוא לבקר אותך השבוע. מקווה שאצליח לעשות את זה...למרות כל הכאב. אבל אני חייבת. חייבת לך...חייבת לי. הלוואי שהייתי יכולה לחבק אותך...להכניס את הראש ולהריח אותך. אתה כל כך חסר פה... אין לך מושג עד כמה. ואני אוהבת אותך כל כך...ותמיד אוהב. לנצח נצחים. תמיד אוהב אותך.
משהו חסר. נורא חסר. ביקרנו את אחי...על גבול הלבנון. וניזכרתי... ניזכרתי בטיול שלנו בשנה שעברה...גם על הגבול. איך ישנת בחוץ כי היה לך חם. ואיך שאמא שלי פחדה שיבואו אליך התנים בלילה. זוכרת איך קברתי את הראש שלי בחזה שלך כשהינו בראש הניקרה. יש לי תמונות מהטיול הזה...תמונות יפות כל כך. איך שמרת עלי כשפחדתי ברכבל...ולא ויתרת לי למרות פחד הגבהים שלי. היום עברנו ליד הרכבל במנרה. ולא היה מי שישמור עלי ולא יוותר. אז לא הלכנו. אפילו לא התקרבתי. לא יכולה בלעדיך. ובתצפית שעשינו על לבנון...נזכרתי בטיול שלנו. יחד. יחד בכל. אבל פתאום הייתי לבד. כל כך לבד. היית מאוד נהנה מהטיול הזה. ירדנו ממנרה לקרית שמונה...כביש מפחיד נורא. אבל אתה היית נהנה. אני בטוחה בזה. אז עצמתי עיניים. כאילו שזה יעזור. והתגעגעתי...וחשבתי עליך. ברדיו היו שירים שקטים ויפים. ושוב חשבתי עליך...כל הזמן. ואני חושבת שאני לא היחידה...כולנו חשבנו עליך. רק שלא דיברנו על זה. כאילו פחדו להזכיר לי...כאילו שאני לא זוכרת לבד. אוף....אני כל כך מתגעגעת. חושבת עלינו שם יחד...ברכבל. רוצה כל כך לחזור לשם...לאותו הרגע. למרות הפחד הגדול...הייתי רוצה להיות שם שוב. הייתי רוצה לחבק את הגוף שחיבק אותי שם...ושמר עלי שלא אפחד. רק שהוא לא כאן עכשיו. הוא עמוק בתוך האדמה. והמחשבה הזו מכאיבה נורא. נורא. אני אבוא לבקר אותך השבוע. מקווה שאצליח לעשות את זה...למרות כל הכאב. אבל אני חייבת. חייבת לך...חייבת לי. הלוואי שהייתי יכולה לחבק אותך...להכניס את הראש ולהריח אותך. אתה כל כך חסר פה... אין לך מושג עד כמה. ואני אוהבת אותך כל כך...ותמיד אוהב. לנצח נצחים. תמיד אוהב אותך.