חזרתי מהגיהנום
שלום חברים ושלום לאחת מחברות הפורום שעוד יומיים יש לה יומהולדת יחד איתי למי שלא זוכר - ילדתי בלידה רגילה שאחריה התגלה דימום מהבטן בו גילו קרע גדול במעיים ועוד צרות במחלקת היולדות אמרו לי שזה נורא נדיר הפעם באישפוז במחלקה הכירורגית פתאום סיפרו לי ש3 חודשים לפני קרה אותו דבר בדיוק ליולדת אחרת ! היום השתחררתי מביהח, אחרי אישפוז קצר ביומיים מהצפוי (התאשפזתי בשני בבוקר והניתוח היה בשלישי בבוקר והיום יום ראשוןן הסיוט נגמר) עכשיו אני מהמחשב של ההורים שלי שעובד לאט ועוד לא הספקתי לקרוא הודעות שחיכו לי מלפני הניתוח יומיים לפני יומהולדתי ה 40, 3 חודשים ו3 ימים אחרי הלידה ורזה בכמה קילוגרמים בזכות 5 ימי הצום שכפה עלי ניתוח המעיים בבית החולים ההכנות לניתוח היו קשות שעות ארוכות וקשות מנשוא מנשוא ונתקפתי חרדות והקאתי ועוד צרות שלא כדאי שאספר כאן היה קשה להתאושש ולקבל באישפוז מליון זריקות כואבות, היה קשה להתמודד עם פצע פתוח (כי הרופאים השאירו את הפצע פתוח שיסגר לבד כדי שלא יזדהם) והיה קשה להיות מאושפזת מעל חלון של קומת מחלקת ילדים ממנו בקעו מדי פעם קולות בכי של תינוקות וישר הייתי בורחת מהאזור.... והיה קשה לשאוב חלב והיה קשה לזוז כי כל הגוף כאב והכי כאב לי כמובן הניתוק מהתינוקי שלי וכמעט כל יום פרצתי בבכי פעם ביומיים ההורים הביאו לי אותו לביהח וזה גרם לי למתח גדול כי לא יכולתי בגלל הכאבים להחזיק אותו או להאכיל או וכמובן לא לנסות להניק אותו - לחץ הדם שלי הרקיע שחקים והמתח היה נוראי כל בוקר התהלכתי , בהתחלה במחלקה ואחר כך אפילו מחוץ לביהח - הכל כדי להעיר את מערכת העיכול שנכנסת לשוק בניתוחי מעיים ועד שהם לא מתפקדים אז לא משחררים הביתה ועד שהמעיים לא מתפקדים אז גם לא מנתקים מהמחט הכואבת שתקועה ביד ומחוברת לאינפוזיה על עמוד עם גלגלים מקולקלים לכן כל בוקר התהלכתי בנמרצות במטרה להיפטר מהמחט הכואבת שהזרימה כמויות של 3 ליטר מים ביום לגוף שלי שאולי עזרה לי בכמויות יצור החלב אבל גם הריצה אותי לשירותים וזה היה נלווה בכאבים כי אזור הבטן היה כואב ופתוח ופצוע מהניתוח וכל תנועה בגוף גרמה לי ייאוש ולפעמים שוב להתקפי בכי ותשאלו מה קורה עכשיו , אחרי הניתוח, עם כמויות השתיה בשביל החלב ! עכשיו, אחרי שבניתוח היה לינקז נוזלים מהריאות שעבר דרך הגרון לאף אז יש לי מדי פעם התקפי גירוד קשים בגרון ורק כמות מים מרגיעה את זה - וזה תורם לי לא לייבש את עצמי .... באחת הצעדות בהן החבר המסור שלי ליווה אותי אמרתי לו: "כל מה שאני רוצה עכשיו זה להיות על שפת הים בשמש ולשתות בירה קרה" ואז שוב פרצתי בבכי נוראי ואמרתי לו "נמאס לי , נמאס לי" יש עוד המון חויות , כמו ההתעוררות מהניתוח לוותה בכאבים קשים וישבו סביב מיטתי החבר שלי ואימי ואני שכנראה הייתי עם סמים/משככחי כאבים ביקשתי מאמא שלי "סיפור מהספר" והיא שאלה איזה אז אמרתי לה שבתיק הבאתי שוב את פונטונלה של מאיר שליו ושתקריא אותו מהתחלה ... וככה שקעתי בשינה עוד דבר שסיפרו לי שקרה בזמן ההתאוששות שלי זה שאמרתי לחבר שלי שמזל שמצאתי אותו והוא אמר לי שמזל שהוא מצא אותי אבל הדבר הכי חשוב הוא שאימוני ההליכה כל בוקר עזרו והמעיים חזרו מהר לתפקד ושיחררו אותי הביתה , להבראה אצל ההורים שלי , אל התינוק שלי הקטן שכבר בן 3 חודשים ו3 ימים היו גם קטעים קשים, ביקרנו בשתיקומות מעלינו (מעל הכירורגיה) חברה שלנו שילדה תינוקת ושאלתי אותה עם היא מניקה וזה הציף אותי מצד אחד אושר ומצד שני עצב גדול על התינוק שלי שגדל על מטרנה פגים ומדי פעם קצת חלב אם שאוב שנשאב בעבודה קשה ומייאשת ומה הנס שהתרחש כשחזרתי? התינוק שלי יודע לינוק חזרתי הביתה בצהרים ושמתי אותו עלי לרוחב כי לאורך אני לא יכולה כי הפצע הפתוח של המעיים נמצא מעל עצם הירך שמאלית שלי והכל שם פתוח וכואב ושמתי לו את הפטמה קרוב לפה והגאון של תפס וינק ינק ונרדם וינק ונרדם איזה רבע שעה הייתי מאושרת ואז הלכנו לארוחת הערב בחדר האוכל שם סיםפרתי לחברות שלי שאני מרגישה שרק עכשיו ילדתי כי רק עכשיו נגמר הגיהנום של ניקוז הצואה שהיה מחובר לי לגוף מאז הלידה וכשחזרתי מהארוחה התינוקי שלי ינק שוב ! רבע שעה מצד אחד ופתאום שמתי לב שציץ אחד גדול וכבד וציץ אחד רך וקטן וריק - הרגשה שבשאיבות החלב לא היתה אף פעם אחרי השאיבה הגיעה שכנה שמשווקת אביזר י חבישה לפצעים קשים והצילה אותי עם חבישה נעימה ומסודרת (לעומת הרשת הלבנה הלא נוחה שיצאתי איתה מבית החולים ומהפלסטר הכואב שיצאתי איתו מבית החולים שעשה לי אחרי כמה ימים של חבישות כאבים בעור ) בקיצור - עוד יומיים אחגוג את יום הולדתי ה40 עם תינוק בריא ויונק (טפו טפו) וללא ניקוז מעיים מהבטן, . לא האמנתי שאזכה לזה ובעניין התערבותה של ההומאופתית שלי בנושא - בחדר ההתאוששות אחרי הניתוח הראשון סבלתי מבעיות נשימה שגרמו לי חרדות קשות ואז אמא שלי הזכירה לי שבילדות כמעט טבעתי למוות בחוף אכזיב וכנראה זו טראומה שצצה בניתוח הראשון הלכתי קודם כל לפסיכולוג שטיפל בי בעבר בשיטת EMDR נגד טראומה והטיפול לא הלך בגלל חוסר כימיה עם הפסיכולוג (כנראה שאישה אחרי לידה צריכה אישה כמטפלת ולא גבר) ואז נסעתי עם התינוק שלי והחבר שלי להומאופתית שלי שהקריאה לי והזכירה לי מהתיק שלי מלא דברים שצצו בחמש - שש שנים שאנחנו מטפלות בי שכנראה קשורות לטביעה בים ההומאופתית מיהרה להתחיל בטיפול לפני הניתוח השני אבל לא הספקנו לעבוד על זה מספיק ואולי קצת כן מה שכן היא הזכירה לי שיש אצלי ארניקה שהיא הזמינה ללידה - אני חושבת שאולי הארניקה היא גם עזרה לעורר את המעיים שלי מהתרדמת אחרי טראומת הלידה ובעניין החתולים שלי? (שחיכו לי בבית) כל בוקר התקשרנו לבת של החבר שלי שדיווחה מי הגיע להאכלה, יש ימים שהחבר שלי נסע הביתה והתקשר לדווח לי עצוב לי שאני לא יכולה לעשות להם את הטיולים היומיים שהם רגילים אליהם ושלא יכולה לתת להם לשתות משאריות המטרנה פגים שטבע משאיר כשאני מכינה לו יותר מדי שתבינו ! פעם אחת ניסינו להעביר אותו לסימילאק והיה זוועה (הוא שילשל) אז אמרתי לעצמי שנטע הגורה גדלה על סימילאק ואתן להם ממה שנשאר - ולא תאמינו ..... אף חתול לא היה מוכן לגעת בסימילאק , לא מוזר? קיבלנו מאחי ואישתנו סתר על חתולים וישבנו בבית החולים החבר שלי והבת שלו ואני ודיפדפנו וכל פעם שהופיע תמונה של חתול שדומה לשלנו אז שלושתנו צעקנו את שמו בקולי קולות , זה הלך ככה: "ביייבי" "הנה גוליבר " "וניל כשהיתה גורה" יוחאי" ועוד ועוד
שלום חברים ושלום לאחת מחברות הפורום שעוד יומיים יש לה יומהולדת יחד איתי למי שלא זוכר - ילדתי בלידה רגילה שאחריה התגלה דימום מהבטן בו גילו קרע גדול במעיים ועוד צרות במחלקת היולדות אמרו לי שזה נורא נדיר הפעם באישפוז במחלקה הכירורגית פתאום סיפרו לי ש3 חודשים לפני קרה אותו דבר בדיוק ליולדת אחרת ! היום השתחררתי מביהח, אחרי אישפוז קצר ביומיים מהצפוי (התאשפזתי בשני בבוקר והניתוח היה בשלישי בבוקר והיום יום ראשוןן הסיוט נגמר) עכשיו אני מהמחשב של ההורים שלי שעובד לאט ועוד לא הספקתי לקרוא הודעות שחיכו לי מלפני הניתוח יומיים לפני יומהולדתי ה 40, 3 חודשים ו3 ימים אחרי הלידה ורזה בכמה קילוגרמים בזכות 5 ימי הצום שכפה עלי ניתוח המעיים בבית החולים ההכנות לניתוח היו קשות שעות ארוכות וקשות מנשוא מנשוא ונתקפתי חרדות והקאתי ועוד צרות שלא כדאי שאספר כאן היה קשה להתאושש ולקבל באישפוז מליון זריקות כואבות, היה קשה להתמודד עם פצע פתוח (כי הרופאים השאירו את הפצע פתוח שיסגר לבד כדי שלא יזדהם) והיה קשה להיות מאושפזת מעל חלון של קומת מחלקת ילדים ממנו בקעו מדי פעם קולות בכי של תינוקות וישר הייתי בורחת מהאזור.... והיה קשה לשאוב חלב והיה קשה לזוז כי כל הגוף כאב והכי כאב לי כמובן הניתוק מהתינוקי שלי וכמעט כל יום פרצתי בבכי פעם ביומיים ההורים הביאו לי אותו לביהח וזה גרם לי למתח גדול כי לא יכולתי בגלל הכאבים להחזיק אותו או להאכיל או וכמובן לא לנסות להניק אותו - לחץ הדם שלי הרקיע שחקים והמתח היה נוראי כל בוקר התהלכתי , בהתחלה במחלקה ואחר כך אפילו מחוץ לביהח - הכל כדי להעיר את מערכת העיכול שנכנסת לשוק בניתוחי מעיים ועד שהם לא מתפקדים אז לא משחררים הביתה ועד שהמעיים לא מתפקדים אז גם לא מנתקים מהמחט הכואבת שתקועה ביד ומחוברת לאינפוזיה על עמוד עם גלגלים מקולקלים לכן כל בוקר התהלכתי בנמרצות במטרה להיפטר מהמחט הכואבת שהזרימה כמויות של 3 ליטר מים ביום לגוף שלי שאולי עזרה לי בכמויות יצור החלב אבל גם הריצה אותי לשירותים וזה היה נלווה בכאבים כי אזור הבטן היה כואב ופתוח ופצוע מהניתוח וכל תנועה בגוף גרמה לי ייאוש ולפעמים שוב להתקפי בכי ותשאלו מה קורה עכשיו , אחרי הניתוח, עם כמויות השתיה בשביל החלב ! עכשיו, אחרי שבניתוח היה לינקז נוזלים מהריאות שעבר דרך הגרון לאף אז יש לי מדי פעם התקפי גירוד קשים בגרון ורק כמות מים מרגיעה את זה - וזה תורם לי לא לייבש את עצמי .... באחת הצעדות בהן החבר המסור שלי ליווה אותי אמרתי לו: "כל מה שאני רוצה עכשיו זה להיות על שפת הים בשמש ולשתות בירה קרה" ואז שוב פרצתי בבכי נוראי ואמרתי לו "נמאס לי , נמאס לי" יש עוד המון חויות , כמו ההתעוררות מהניתוח לוותה בכאבים קשים וישבו סביב מיטתי החבר שלי ואימי ואני שכנראה הייתי עם סמים/משככחי כאבים ביקשתי מאמא שלי "סיפור מהספר" והיא שאלה איזה אז אמרתי לה שבתיק הבאתי שוב את פונטונלה של מאיר שליו ושתקריא אותו מהתחלה ... וככה שקעתי בשינה עוד דבר שסיפרו לי שקרה בזמן ההתאוששות שלי זה שאמרתי לחבר שלי שמזל שמצאתי אותו והוא אמר לי שמזל שהוא מצא אותי אבל הדבר הכי חשוב הוא שאימוני ההליכה כל בוקר עזרו והמעיים חזרו מהר לתפקד ושיחררו אותי הביתה , להבראה אצל ההורים שלי , אל התינוק שלי הקטן שכבר בן 3 חודשים ו3 ימים היו גם קטעים קשים, ביקרנו בשתיקומות מעלינו (מעל הכירורגיה) חברה שלנו שילדה תינוקת ושאלתי אותה עם היא מניקה וזה הציף אותי מצד אחד אושר ומצד שני עצב גדול על התינוק שלי שגדל על מטרנה פגים ומדי פעם קצת חלב אם שאוב שנשאב בעבודה קשה ומייאשת ומה הנס שהתרחש כשחזרתי? התינוק שלי יודע לינוק חזרתי הביתה בצהרים ושמתי אותו עלי לרוחב כי לאורך אני לא יכולה כי הפצע הפתוח של המעיים נמצא מעל עצם הירך שמאלית שלי והכל שם פתוח וכואב ושמתי לו את הפטמה קרוב לפה והגאון של תפס וינק ינק ונרדם וינק ונרדם איזה רבע שעה הייתי מאושרת ואז הלכנו לארוחת הערב בחדר האוכל שם סיםפרתי לחברות שלי שאני מרגישה שרק עכשיו ילדתי כי רק עכשיו נגמר הגיהנום של ניקוז הצואה שהיה מחובר לי לגוף מאז הלידה וכשחזרתי מהארוחה התינוקי שלי ינק שוב ! רבע שעה מצד אחד ופתאום שמתי לב שציץ אחד גדול וכבד וציץ אחד רך וקטן וריק - הרגשה שבשאיבות החלב לא היתה אף פעם אחרי השאיבה הגיעה שכנה שמשווקת אביזר י חבישה לפצעים קשים והצילה אותי עם חבישה נעימה ומסודרת (לעומת הרשת הלבנה הלא נוחה שיצאתי איתה מבית החולים ומהפלסטר הכואב שיצאתי איתו מבית החולים שעשה לי אחרי כמה ימים של חבישות כאבים בעור ) בקיצור - עוד יומיים אחגוג את יום הולדתי ה40 עם תינוק בריא ויונק (טפו טפו) וללא ניקוז מעיים מהבטן, . לא האמנתי שאזכה לזה ובעניין התערבותה של ההומאופתית שלי בנושא - בחדר ההתאוששות אחרי הניתוח הראשון סבלתי מבעיות נשימה שגרמו לי חרדות קשות ואז אמא שלי הזכירה לי שבילדות כמעט טבעתי למוות בחוף אכזיב וכנראה זו טראומה שצצה בניתוח הראשון הלכתי קודם כל לפסיכולוג שטיפל בי בעבר בשיטת EMDR נגד טראומה והטיפול לא הלך בגלל חוסר כימיה עם הפסיכולוג (כנראה שאישה אחרי לידה צריכה אישה כמטפלת ולא גבר) ואז נסעתי עם התינוק שלי והחבר שלי להומאופתית שלי שהקריאה לי והזכירה לי מהתיק שלי מלא דברים שצצו בחמש - שש שנים שאנחנו מטפלות בי שכנראה קשורות לטביעה בים ההומאופתית מיהרה להתחיל בטיפול לפני הניתוח השני אבל לא הספקנו לעבוד על זה מספיק ואולי קצת כן מה שכן היא הזכירה לי שיש אצלי ארניקה שהיא הזמינה ללידה - אני חושבת שאולי הארניקה היא גם עזרה לעורר את המעיים שלי מהתרדמת אחרי טראומת הלידה ובעניין החתולים שלי? (שחיכו לי בבית) כל בוקר התקשרנו לבת של החבר שלי שדיווחה מי הגיע להאכלה, יש ימים שהחבר שלי נסע הביתה והתקשר לדווח לי עצוב לי שאני לא יכולה לעשות להם את הטיולים היומיים שהם רגילים אליהם ושלא יכולה לתת להם לשתות משאריות המטרנה פגים שטבע משאיר כשאני מכינה לו יותר מדי שתבינו ! פעם אחת ניסינו להעביר אותו לסימילאק והיה זוועה (הוא שילשל) אז אמרתי לעצמי שנטע הגורה גדלה על סימילאק ואתן להם ממה שנשאר - ולא תאמינו ..... אף חתול לא היה מוכן לגעת בסימילאק , לא מוזר? קיבלנו מאחי ואישתנו סתר על חתולים וישבנו בבית החולים החבר שלי והבת שלו ואני ודיפדפנו וכל פעם שהופיע תמונה של חתול שדומה לשלנו אז שלושתנו צעקנו את שמו בקולי קולות , זה הלך ככה: "ביייבי" "הנה גוליבר " "וניל כשהיתה גורה" יוחאי" ועוד ועוד
