חזרתי לעדכן (ט)
(ועכשיו אהיה בניטור. ייפי)
לפני קרוב לחודשיים אני והפרטנר נפרדנו. זה היה קצת כואב, אבל תוך כמה ימים התגברתי וחזרנו לקשר חברי.
בינתיים הכרתי מישהו חדש באיזה אתר הכרויות, התחלנו לדבר, ואחרי שבוע נפגשנו (זה נחשב אצלי ממש מהר). היה לנו דייט נפלא, הוא ממש היה בקטע שלי, ואני בשלו. בסוף הדייט התיישבנו באיזה גן משחקים ודיברנו, אחרי שכבר התנשקנו והבנו שאנחנו רוצות להיפגש שוב. סיפרתי לו כל מיני דברים, והוא אמר שהוא התפעל מזה שאני התחלתי איתו.
אז אמרתי משהו על איך שהתחלתי עם הפרטנר לשעבר, ושנושא השיחה הראשון שלנו היה על זה שהוא גם לוקח כדורים. והבחור (החדש) פשוט התחרפן. הוא אמר לי שהייתה לו חברה שהייתה בדיכאון, וכולם חשבו שהכל בסדר איתה, ואז היא ניסתה להתאבד, והוא לא רוצה את זה שוב. ניסיתי להסביר לו שאני בריאה, שהדיכאון שלי בשליטה. אבל הוא לא רצה לשמוע. רק אמר שהוא פוחד.
הרגשתי נכה.
הלכתי לחברה שישנתי אצלה והתפרקתי. היא ראתה אותי ככה והייתה בטוחה שמשהו קרה לי.
למחרת הוא סגר סופית את הקשר בינינו. הרגשתי כל כך מחורבן שלקחתי כמות גבולית (לכיוון הגבוה) של הכדורים. זה הרדים אותי לכמעט 24 שעות, חוץ ממדי פעם שקמתי לאכול, ומיד חזרתי לישון. אחרי יומיים כאלו התאוששתי קצת, אבל עדיין מאוד כאב לי.
אמא שמעה והציעה שאקח את הדברים לאט יותר, אבל אם משהו קורה, שלא אדחה אותו.
שבוע אחר כך פנה אלי מישהו באותו אתר, מישהו שכנראה לא הייתי פונה אליו בעצמי, אבל הוא גרם לי לצחוק אחרי שבוע ומשהו שהייתי בדאון. התחלנו להתכתב. הוא נשמע טוב מכדי להיות אמיתי.
אחרי שבוע קבענו להיפגש, כי לא רציתי שיבנו אצלי ציפיות לאורך זמן.
נפגשנו, הוא היה לחוץ נורא, כי לא יצא לדייט המון זמן. אחר כך הלכנו לבר, ומכיוון שעוד היה מוקדם המקום היה די ריק. שמתי לו ראש על הברכיים והוא ליטף אותי, ואמר שהוא מרגיש כאילו הוא מכיר אותי נצח. הסתכלתי עליו, ופתאום התחלתי לבכות בבהלה. אמרתי לו שהחומות שלי נופלות וזה מכניס אותי ללחץ. הוא אמר שאני לא חייבת להפיל את החומות אם אני לא רוצה.
הצעתי שנלך אליו הביתה. נסענו אליו והתחלנו להתנשק שוב. פתאום הוא הכניס לי את היד מתחת לחולצה וברחתי ממנו. הוא שאל מה קרה, ואני קפאתי. הוא הביא לי מים. אמרתי לו שרציתי לבדוק אם הוא יקשיב לי ויעצור כשאני אבקש. הוא הבין שמשהו עבר עלי. סיפרתי לו בקצרה על התקיפה. הוא ליטף לי את הראש.
אחר כך שכבנו. היינו במיטה שלו וסיפרתי לו המון על הבחורים שיצאתי איתם, וזה שלא אמר לי שיש לו חברה, ואלו שפגעו בי. הרגשתי שאני לא יכולה להפסיק לדבר. רציתי שהוא יכיר את כולי. וגם מתי מפחד שהוא ירתע.
יומיים אחר כך באתי אליו שוב. אכלנו פיצה, התכרבלנו, ובסוף הלכנו לישון. כפיות. הוא חיבק אותי ולרגע הוא נשען עלי בצורה שלא יכולתי לזוז או לנשום. נכנסתי להתקף חרדה הכי קשה שהיה לי עד כה. לא יכולתי לנשום, משהו כמו התקף אסטמה (היה לי התקף אסטמה אחד כתינוקת, זה עובר במשפחה). בכיתי בהיסטריה. הוא הביא לי מים. עזר לי להתלבש, ואמר שהוא מבין מה עובר עלי. הרגשתי באותו רגע כאילו אם הוא היה רוצה לאנוס אותי, הוא היה יכול, ולא הייתי יכולה לעשות כלום נגד זה (הוא גדול וכבד ממני, הפרטנר הקודם היה קטן יחסית, כך שזה ממש מורגש). ניסינו לישון, אבל כל פעם שכיבה את האור נכנסתי שוב לחרדה. בסוף שכבנו במיטה והוא סיפר לי סיפורים מהילדות שלו, כדי להסיח את דעתי. אחר כך הוא שר לי שיר ערש. נרדמנו ביחד.
אמרתי לו שאני אבין אם הוא לא ירצה לראות אותי אחרי זה. ושאני מצטערת שאני תקועה לו ככה בחיים באמצע הלילה. אבל הוא לא התנער, ונשאר איתי ער אפילו שהיה ממש עייף.
אני לא מאמינה בדברים, אבל אני ממש מרגישה שהיקום זימן לי אותו אחרי הפצעים של הדייט ההוא.
לפני שבוע אמרתי לו שאני אוהבת אותו, אחרי שהוא עבר איתי עוד התקף חרדה דרך הטלפון. הוא בינתיים לא אומר לי בחזרה. וזה בסדר.
טוב לי.
(ועכשיו אהיה בניטור. ייפי)
לפני קרוב לחודשיים אני והפרטנר נפרדנו. זה היה קצת כואב, אבל תוך כמה ימים התגברתי וחזרנו לקשר חברי.
בינתיים הכרתי מישהו חדש באיזה אתר הכרויות, התחלנו לדבר, ואחרי שבוע נפגשנו (זה נחשב אצלי ממש מהר). היה לנו דייט נפלא, הוא ממש היה בקטע שלי, ואני בשלו. בסוף הדייט התיישבנו באיזה גן משחקים ודיברנו, אחרי שכבר התנשקנו והבנו שאנחנו רוצות להיפגש שוב. סיפרתי לו כל מיני דברים, והוא אמר שהוא התפעל מזה שאני התחלתי איתו.
אז אמרתי משהו על איך שהתחלתי עם הפרטנר לשעבר, ושנושא השיחה הראשון שלנו היה על זה שהוא גם לוקח כדורים. והבחור (החדש) פשוט התחרפן. הוא אמר לי שהייתה לו חברה שהייתה בדיכאון, וכולם חשבו שהכל בסדר איתה, ואז היא ניסתה להתאבד, והוא לא רוצה את זה שוב. ניסיתי להסביר לו שאני בריאה, שהדיכאון שלי בשליטה. אבל הוא לא רצה לשמוע. רק אמר שהוא פוחד.
הרגשתי נכה.
הלכתי לחברה שישנתי אצלה והתפרקתי. היא ראתה אותי ככה והייתה בטוחה שמשהו קרה לי.
למחרת הוא סגר סופית את הקשר בינינו. הרגשתי כל כך מחורבן שלקחתי כמות גבולית (לכיוון הגבוה) של הכדורים. זה הרדים אותי לכמעט 24 שעות, חוץ ממדי פעם שקמתי לאכול, ומיד חזרתי לישון. אחרי יומיים כאלו התאוששתי קצת, אבל עדיין מאוד כאב לי.
אמא שמעה והציעה שאקח את הדברים לאט יותר, אבל אם משהו קורה, שלא אדחה אותו.
שבוע אחר כך פנה אלי מישהו באותו אתר, מישהו שכנראה לא הייתי פונה אליו בעצמי, אבל הוא גרם לי לצחוק אחרי שבוע ומשהו שהייתי בדאון. התחלנו להתכתב. הוא נשמע טוב מכדי להיות אמיתי.
אחרי שבוע קבענו להיפגש, כי לא רציתי שיבנו אצלי ציפיות לאורך זמן.
נפגשנו, הוא היה לחוץ נורא, כי לא יצא לדייט המון זמן. אחר כך הלכנו לבר, ומכיוון שעוד היה מוקדם המקום היה די ריק. שמתי לו ראש על הברכיים והוא ליטף אותי, ואמר שהוא מרגיש כאילו הוא מכיר אותי נצח. הסתכלתי עליו, ופתאום התחלתי לבכות בבהלה. אמרתי לו שהחומות שלי נופלות וזה מכניס אותי ללחץ. הוא אמר שאני לא חייבת להפיל את החומות אם אני לא רוצה.
הצעתי שנלך אליו הביתה. נסענו אליו והתחלנו להתנשק שוב. פתאום הוא הכניס לי את היד מתחת לחולצה וברחתי ממנו. הוא שאל מה קרה, ואני קפאתי. הוא הביא לי מים. אמרתי לו שרציתי לבדוק אם הוא יקשיב לי ויעצור כשאני אבקש. הוא הבין שמשהו עבר עלי. סיפרתי לו בקצרה על התקיפה. הוא ליטף לי את הראש.
אחר כך שכבנו. היינו במיטה שלו וסיפרתי לו המון על הבחורים שיצאתי איתם, וזה שלא אמר לי שיש לו חברה, ואלו שפגעו בי. הרגשתי שאני לא יכולה להפסיק לדבר. רציתי שהוא יכיר את כולי. וגם מתי מפחד שהוא ירתע.
יומיים אחר כך באתי אליו שוב. אכלנו פיצה, התכרבלנו, ובסוף הלכנו לישון. כפיות. הוא חיבק אותי ולרגע הוא נשען עלי בצורה שלא יכולתי לזוז או לנשום. נכנסתי להתקף חרדה הכי קשה שהיה לי עד כה. לא יכולתי לנשום, משהו כמו התקף אסטמה (היה לי התקף אסטמה אחד כתינוקת, זה עובר במשפחה). בכיתי בהיסטריה. הוא הביא לי מים. עזר לי להתלבש, ואמר שהוא מבין מה עובר עלי. הרגשתי באותו רגע כאילו אם הוא היה רוצה לאנוס אותי, הוא היה יכול, ולא הייתי יכולה לעשות כלום נגד זה (הוא גדול וכבד ממני, הפרטנר הקודם היה קטן יחסית, כך שזה ממש מורגש). ניסינו לישון, אבל כל פעם שכיבה את האור נכנסתי שוב לחרדה. בסוף שכבנו במיטה והוא סיפר לי סיפורים מהילדות שלו, כדי להסיח את דעתי. אחר כך הוא שר לי שיר ערש. נרדמנו ביחד.
אמרתי לו שאני אבין אם הוא לא ירצה לראות אותי אחרי זה. ושאני מצטערת שאני תקועה לו ככה בחיים באמצע הלילה. אבל הוא לא התנער, ונשאר איתי ער אפילו שהיה ממש עייף.
אני לא מאמינה בדברים, אבל אני ממש מרגישה שהיקום זימן לי אותו אחרי הפצעים של הדייט ההוא.
לפני שבוע אמרתי לו שאני אוהבת אותו, אחרי שהוא עבר איתי עוד התקף חרדה דרך הטלפון. הוא בינתיים לא אומר לי בחזרה. וזה בסדר.
טוב לי.
