סוכריה על מקל
New member
חזרתי לספר...
בשבוע שעבר שאלתי איך להעביר את השבוע הראשון והמקוצץ של הגן - יונתן בן השנה התחיל ללכת לפעוטון בויצ"ו ושקלתי אם בימים הראשונים הקצרים (מאוד!) לקחת אותו לתינוקיה בה שהה בשנה"ל הקודמת. לעצת רובכן - למרות הלחץ בעבודה (ולראיה - אני בעבודה עכשיו
) - לקחתי כמה ימי חופש והייתי עם יונתן. ביומיים הראשונים היינו בגן שעתיים - חצי מקבוצת הילדים (במשמרות). הגן קיבל אותנו נהדר, יונתן הרגיש כמו דג במים ובחן וחקר כל פינה. יונתן חזר מותש (ישן 3 שעות אחרי הגן!) אבל היה שמח לחזור ביום השני. ביום השני כבר השארתי אותו לבד לחצי שעה כדי לראות איך הוא מסתדר. הרגשתי שהנוכחות שלי מפריעה לו - הוא רגיל לבלות את הבקרים שלו בלעדיי, והיה לו מוזר להרים את העיניים ולראות אותי שם - הוא לא ממש ידע מה מצופה ממנו לעשות איתי. אלה כאילו השעות ה"עצמאיות" שלו, ואני הרגשתי שאני נדחקת לעצמאות הזו שלו ורומסת אותה קצת. אז יצאתי מהחדר וישבתי במבואת הגן לחצי שעה. הוא הסתדר מצוין. ביום השלישי הילדים היו אמורים להגיע כולם ל-3 שעות. הייתי עם יונתן שעה ואח"כ הלכתי לעבודה (שמול הגן) לשעתיים. חזרתי ומצאתי את התינוק שלי ישן בשלווה על מזרן באמצע החדר, כשסביבו מהומה ובלגן, ילדים משתוללים וזוחלים ומקשקשים והורים לרוב - והילדון שלי שליו כמו מלאך קטן. הגננות ושאר ההורים שנשארו אמרו ש"הוא היה גיבור", לא בכה בכלל, פשוט עבר בין הילדים ותיקשר איתם, שיחק בצעצועים, ובכלל - היה נהדר. ואתמול, ביום הרביעי, יונתן היה לבד בגן עד 12, ושוב חזרתי לתינוק ישן שדווח לי שהתנהג נפלא. לסיכום - בסה"כ חוייה חיובית ורווח נקי של אחה"צים עם הבן המתוק שלי.
בשבוע שעבר שאלתי איך להעביר את השבוע הראשון והמקוצץ של הגן - יונתן בן השנה התחיל ללכת לפעוטון בויצ"ו ושקלתי אם בימים הראשונים הקצרים (מאוד!) לקחת אותו לתינוקיה בה שהה בשנה"ל הקודמת. לעצת רובכן - למרות הלחץ בעבודה (ולראיה - אני בעבודה עכשיו