כיפה וסנדלים
New member
חזרתי לביקור קצר...
שיחקתי באיזה חוט שמצאתי במתח, בעוד כמה דקות התשובה הגורלית. ישבתי מול המשרד מג``ד, אתמול בערב דיברתי עם חדד המ``פ, הוא הבטיח שישתדל בשבילי. סמל איתי כהן מ.א. 6812345? קמתי, זה אני. כנס למג``ד אמרה הפקידה. נכנסתי עומד עם כומתה על הראש, הוא הסתובב מחייך. שני העלים שעל כתפיו הבהיקו, רק שבוע בתפקיד. ``שב`` הוא הצביע על הכסא שמולו, אחרי שהשיב הצדעה. ``ואתה יכול להוריד את הכומתה`` החזרתי את הכומתה לכותפת, והתרווחתי על הכסא. האמת שדווקא הרגשתי בנוח עם קצינים, אחרי הכל הייתי הקשר של חדד... ``למה אתה לא מסכים להשתתף?`` הפתיע אותי המג``ד בישירות. ``אחי נהרג שם`` עניתי ביובש ``בין נווה דקלים לעצמונה, וההורים של אשתי, שירה, גרים שם`` המג``ד הרים את משקפי השמש מעייניו. ``ואם אני לא מקבל את זה, ומחייב אותך להשתתף?`` שאל תוך כדי שהוא נשען על השולחן לכיווני. ידעתי שאני בדילמה, סירוב פקודה פירושו כלא, לא יכולתי לעשות את זה לשירה. מספיק היא תספוג כשיהרסו את בית נעוריה. ``אני אעשה את זה בבכי, עד שאתעלף`` עניתי. המג``ד התרווח על כסאו, ידיו מאחורי הראש. ``אתה משוחרר, אבל אני רוצה לדבר איתך מיד אחרי הפינוי`` הוא אמר ונעמד, לאות שהסתיימה השיחה. בוקר, רק לפני ארבעה ימים היה ט` באב. והנה הגיע ט` באב שלנו. ישבנו שם, מוטי אחיה של שירה ואני בטליתות ותפילין. ופתאום דפיקות בדלת, שני חיילים בווסטים הכחולים האיומים... בשם החוק שהעבירה הכנסת, יש לכם שעה לארוז את הציוד שלכם... ``תסתלקו מפה`` צעקה ענת אחותה הקטנה של שירה ``זה הבית שלי! כאן גדלתי, ולא תגרשו אותי מפה!`` בפנים בכויות ובצעד אמיץ ניגשה לדלת וטרקה אותה בפני המגרשים. היא חזרה לפינתה על הספה, הרימה את הספר שנשמט בקפיצתה, והסתירה את פניה. אך בכיה נשמע היטב מבעד לספר. דפיקות חזקות, ופתאום הדלת נפתחת. עמדנו מופתעים, מול הכוח הגדול שעמד מצידה השני. ``אמרו לנו שזה בית בעייתי, לא נהסס להשתמש בכוח. אל תגרמו...`` הקצין שהקריא מן הדף הרים את עייניו, נעמדתי מולו בדמעות. ``איתי?`` הוא שאל מופתע. ``איך אתה עושה לי את זה?``סיננתי. ``לא ידעתי`` הוא התגונן. הוא הסתובב רומז בידו לקשר שיגש. ברגע האחרון התחרט וסימן לו שיתרחק. הוא הוציא מכשיר פלא` מן הכיס וחייג בידים רועדות. ``אפי, אני לא מפנה את 313`` שמענו צעקות מצידו השני של הקו. ``אני בסדר גמור, אבל אני לא מסוגל לפנות`` חדד הסתובב ויצא מן החדר...
שיחקתי באיזה חוט שמצאתי במתח, בעוד כמה דקות התשובה הגורלית. ישבתי מול המשרד מג``ד, אתמול בערב דיברתי עם חדד המ``פ, הוא הבטיח שישתדל בשבילי. סמל איתי כהן מ.א. 6812345? קמתי, זה אני. כנס למג``ד אמרה הפקידה. נכנסתי עומד עם כומתה על הראש, הוא הסתובב מחייך. שני העלים שעל כתפיו הבהיקו, רק שבוע בתפקיד. ``שב`` הוא הצביע על הכסא שמולו, אחרי שהשיב הצדעה. ``ואתה יכול להוריד את הכומתה`` החזרתי את הכומתה לכותפת, והתרווחתי על הכסא. האמת שדווקא הרגשתי בנוח עם קצינים, אחרי הכל הייתי הקשר של חדד... ``למה אתה לא מסכים להשתתף?`` הפתיע אותי המג``ד בישירות. ``אחי נהרג שם`` עניתי ביובש ``בין נווה דקלים לעצמונה, וההורים של אשתי, שירה, גרים שם`` המג``ד הרים את משקפי השמש מעייניו. ``ואם אני לא מקבל את זה, ומחייב אותך להשתתף?`` שאל תוך כדי שהוא נשען על השולחן לכיווני. ידעתי שאני בדילמה, סירוב פקודה פירושו כלא, לא יכולתי לעשות את זה לשירה. מספיק היא תספוג כשיהרסו את בית נעוריה. ``אני אעשה את זה בבכי, עד שאתעלף`` עניתי. המג``ד התרווח על כסאו, ידיו מאחורי הראש. ``אתה משוחרר, אבל אני רוצה לדבר איתך מיד אחרי הפינוי`` הוא אמר ונעמד, לאות שהסתיימה השיחה. בוקר, רק לפני ארבעה ימים היה ט` באב. והנה הגיע ט` באב שלנו. ישבנו שם, מוטי אחיה של שירה ואני בטליתות ותפילין. ופתאום דפיקות בדלת, שני חיילים בווסטים הכחולים האיומים... בשם החוק שהעבירה הכנסת, יש לכם שעה לארוז את הציוד שלכם... ``תסתלקו מפה`` צעקה ענת אחותה הקטנה של שירה ``זה הבית שלי! כאן גדלתי, ולא תגרשו אותי מפה!`` בפנים בכויות ובצעד אמיץ ניגשה לדלת וטרקה אותה בפני המגרשים. היא חזרה לפינתה על הספה, הרימה את הספר שנשמט בקפיצתה, והסתירה את פניה. אך בכיה נשמע היטב מבעד לספר. דפיקות חזקות, ופתאום הדלת נפתחת. עמדנו מופתעים, מול הכוח הגדול שעמד מצידה השני. ``אמרו לנו שזה בית בעייתי, לא נהסס להשתמש בכוח. אל תגרמו...`` הקצין שהקריא מן הדף הרים את עייניו, נעמדתי מולו בדמעות. ``איתי?`` הוא שאל מופתע. ``איך אתה עושה לי את זה?``סיננתי. ``לא ידעתי`` הוא התגונן. הוא הסתובב רומז בידו לקשר שיגש. ברגע האחרון התחרט וסימן לו שיתרחק. הוא הוציא מכשיר פלא` מן הכיס וחייג בידים רועדות. ``אפי, אני לא מפנה את 313`` שמענו צעקות מצידו השני של הקו. ``אני בסדר גמור, אבל אני לא מסוגל לפנות`` חדד הסתובב ויצא מן החדר...