חזרתי כדי לספר ש...
ביום ראשון, 4/12 ילדתי את איתמר ואלה. לחדר לידה הגעתי בשבת בלילה עם צירים וחום. ואפילו לא ידעתי שיש לי חום רק חשבתי שזה לילה נורא קר. החום שלי הטריד את הרופאים שהחליטו לקחת לי את כל הבדיקות והתרביות האפשריות. בינתיים ניסו לקדם לי את הלידה. קיבלתי אפידורל, פקעו לי את המים ואחר כך גם קיבלתי מינון נמוך של פיטוצין. לקראת 12:00 כבר שוב עלה לי החום (איך שהגעתי קיבלתי אקמול, אבל השפעתו פגה) וגם כבר הגעתי לפתיחה מלאה. הועברתי לחדר הניתוח כשאני רועדת מקור. הרופאה שמה עליי שמיכה מחוממת אבל בגלל שהרגליים יו חשופות זה עזר לי כמו כוסות רוח למת. איך שהשכיבו אותי על המיטה, הצרבת עלתה לי לגרון והתחלתי להקיא ברצף. ככה, בעודי רועדת ומקיאה, התחלתי גם ללחוץ לפי הוראות המיילדת. ופתאום איתמר יצא במשקל 3.200... אחרי איתמר התחילו לבדוק מה קורה עם אלה ששכבה במנח עכוז אי שם במעלה הרחם. אלה לא ממש הראתה סימנים שהיא בדרך החוצה אז הרופא התחיל לדחוף אותה מבחוץ בעוד הרופאה מושכת מבפנים. בסוף היא יצאה עם הרגל ראשונה ובמשקל 2.800... מיד אחרי הלידה חוברנו שלושתנו לאנטיביוטיקה דרך הוריד. ביקשתי ביות מלא. להבדיל מהפעם הקודמת, זה היה סיוט. היו לנו ארבעה תינוקות בחדר ולא ישנו (אני ושכנותיי) דקה בלילה. ביום שלישי היינו אמורים ללכת הביתה. בבדיקת רופא הילדים נאמר לי שהתגלה שהיה חיידק בשיליה (לקחו תרביות גם מהשיליה), אבל לדבריו הבדיקות של הילדים יצאו תקינות לחלוטין והם לא נדבקו. לקראת הצהרים חיכיתי שישחררו אותי אבל פתאום שוב עלה לי החום. הסבירו לי שאני חייבת להיות 48 שעות בלי חום כדי להשתחרר. נוסף לדכאון הכללי, הבנתי שלא אהיה ביום ההולדת של תאומיי הגדולים. בקיצור, הגבתי די רע ולמחרת בבוקר כבר התייצבה אצלי עובדת סוציאלית שהסברתי לה שאני לא בסכאון אלא רק עצובה מאד בגלל סיטואציה ספציפית. בקיצור, המשכתי ככה או ואוף עם החום עד שביום חמישי הגיע במקרה למחלקה מנהלת חדר לידה שהיה גם הרופא מעקב שלי בהייריסק. הוא ראה את אמא שלי והופתע שאני עוד שם. החליט לעיין בתיק, הגיע לבדוק אותי והודיע שלדעתי אין לי שום דלקת. הוא ערך עוד התייעצות קטנה ואמר שנראה לו שהחום הוא תגובה אלרגית לאנטיביוטיקה שאני מקבלת. הורידו לי את האנטיביוטיקה והחום הפסיק לעלות. הביתה הגעתי בשבת בערב. למחרת כבר אירחתי 25 איש בבית לברית. עכשיו כבר התאוששתי מהטראומה של האשפוז הממושך, ואני מתחילה להתרגל למצב החדש. אמא שלי עוזרת לי הרבה. יהונתן ועלמה - התאומים הגדולים שלי - מאוהבים באחים הקטנים שלהם. מאחלת לכולכן המשך הריון ארוך ותקין ולידה קלה.
ביום ראשון, 4/12 ילדתי את איתמר ואלה. לחדר לידה הגעתי בשבת בלילה עם צירים וחום. ואפילו לא ידעתי שיש לי חום רק חשבתי שזה לילה נורא קר. החום שלי הטריד את הרופאים שהחליטו לקחת לי את כל הבדיקות והתרביות האפשריות. בינתיים ניסו לקדם לי את הלידה. קיבלתי אפידורל, פקעו לי את המים ואחר כך גם קיבלתי מינון נמוך של פיטוצין. לקראת 12:00 כבר שוב עלה לי החום (איך שהגעתי קיבלתי אקמול, אבל השפעתו פגה) וגם כבר הגעתי לפתיחה מלאה. הועברתי לחדר הניתוח כשאני רועדת מקור. הרופאה שמה עליי שמיכה מחוממת אבל בגלל שהרגליים יו חשופות זה עזר לי כמו כוסות רוח למת. איך שהשכיבו אותי על המיטה, הצרבת עלתה לי לגרון והתחלתי להקיא ברצף. ככה, בעודי רועדת ומקיאה, התחלתי גם ללחוץ לפי הוראות המיילדת. ופתאום איתמר יצא במשקל 3.200... אחרי איתמר התחילו לבדוק מה קורה עם אלה ששכבה במנח עכוז אי שם במעלה הרחם. אלה לא ממש הראתה סימנים שהיא בדרך החוצה אז הרופא התחיל לדחוף אותה מבחוץ בעוד הרופאה מושכת מבפנים. בסוף היא יצאה עם הרגל ראשונה ובמשקל 2.800... מיד אחרי הלידה חוברנו שלושתנו לאנטיביוטיקה דרך הוריד. ביקשתי ביות מלא. להבדיל מהפעם הקודמת, זה היה סיוט. היו לנו ארבעה תינוקות בחדר ולא ישנו (אני ושכנותיי) דקה בלילה. ביום שלישי היינו אמורים ללכת הביתה. בבדיקת רופא הילדים נאמר לי שהתגלה שהיה חיידק בשיליה (לקחו תרביות גם מהשיליה), אבל לדבריו הבדיקות של הילדים יצאו תקינות לחלוטין והם לא נדבקו. לקראת הצהרים חיכיתי שישחררו אותי אבל פתאום שוב עלה לי החום. הסבירו לי שאני חייבת להיות 48 שעות בלי חום כדי להשתחרר. נוסף לדכאון הכללי, הבנתי שלא אהיה ביום ההולדת של תאומיי הגדולים. בקיצור, הגבתי די רע ולמחרת בבוקר כבר התייצבה אצלי עובדת סוציאלית שהסברתי לה שאני לא בסכאון אלא רק עצובה מאד בגלל סיטואציה ספציפית. בקיצור, המשכתי ככה או ואוף עם החום עד שביום חמישי הגיע במקרה למחלקה מנהלת חדר לידה שהיה גם הרופא מעקב שלי בהייריסק. הוא ראה את אמא שלי והופתע שאני עוד שם. החליט לעיין בתיק, הגיע לבדוק אותי והודיע שלדעתי אין לי שום דלקת. הוא ערך עוד התייעצות קטנה ואמר שנראה לו שהחום הוא תגובה אלרגית לאנטיביוטיקה שאני מקבלת. הורידו לי את האנטיביוטיקה והחום הפסיק לעלות. הביתה הגעתי בשבת בערב. למחרת כבר אירחתי 25 איש בבית לברית. עכשיו כבר התאוששתי מהטראומה של האשפוז הממושך, ואני מתחילה להתרגל למצב החדש. אמא שלי עוזרת לי הרבה. יהונתן ועלמה - התאומים הגדולים שלי - מאוהבים באחים הקטנים שלהם. מאחלת לכולכן המשך הריון ארוך ותקין ולידה קלה.