חזרתי...ואני עצובה

[אופטימיות קסומה 1]

חזרתי...ואני עצובה

השתחררתי מתה"ש (הייתי שם בגלל אנורקסיה.) בכל מקרה,יצאתי משם במצב טוב.מאד אופטימית וראבק,אני רואה איך זה הולך לההרס לי!אני מת מתה מפחד!

 

[BellA עלמה]

[פרח]

תראי , זה רק טיבעי שאחרי השיחרור יהו לך פחדים וחששות. הרי שם היית במעין חממה מוגנת עכשיו את בחוץ וזה מפחיד. אני מקווה שאת נמצאת תחת פיקוח או טיפול כלשהו שבו את יכולה לדבר על החששות האלה. אם את צריכה את יודעת היכן למצוא אותי

 

[ניאו30]

תרגישי טוב ../images/Emo140.gif../images/Emo24.gif

השאלה למה את מרגישה שזה הולך לההרס לך? ואם את מרגישה ומודעת לזה-למה שלא תעשי דברים כדי למנוע את זה? הפחד הוא טבעי...תנסי לחשוב כאילו הוא לא קיים. או יותר מכך-להעביר את הפחד מתפקיד שלילי-מונע ממך לעשות דברים,לתפקיד חיובי-גורם לך לעשות דברים שאחרת לא היית עושה.

 

[להבה ירוקה]

ברוכה האופטימית השבה

אולי יש נפילת מתח, אחרי תקופה של אישפוז, שבה את נמצאת בתוך בועה? פתאום חוזרים להתמודד עם העולם האמיתי, שיש בו עוד דברים חוץ ממספר ארוחות ביום. זה בטח שוק לא קטן. אופטיצ'קה, כל מה שאני יכולה להגיד הוא - יום ביומו. הפחד שהכל ייהרס, הוא פחד לגיטימי. אתמול אמרתי לדיאטנית אותו הדבר: מפחדת שזה ייגמר, ששוב אפול. מפחדת. אבל מה אפשר לעשות נגד זה? כלום. אין וודאות. פשוט, ממשיכים הכי טוב שיודעים ויכולים. עם הרבה עזרה ותמיכה