חזרתי היום!

Barbie G

New member
חזרתי היום!

היה מדהים- מסע של פעם בחיים! לא יעזור לאף אחד אבל היה מדהים: צחקנו בכינו רקדנו נשברנו שרנו צעקנו הבנו (את שניתן...) וקבלנו המון, המון חברים משפחה חדשה מורים מדהימים (ישי ולודמילה) קשר עם נפתלי (המדריך שלנו) ומושג שונה לשואה מכל אדם אחר שיצא למסע הזה ואני אסביר: המסע שלנו היה מורכב מיהדות אל מול חילוניות- אמונה באל אחרי שואה (ישי) למול לו'מילה שאין לה שיט בדת! המסע גרם לי לחשוב על הרבה דברים- לא נתן לי הרבה תשובות הרוב הן שאלות שאני אענה עליהם במהלך החיים שלי עם עצמי. אני בטוחה שכל מי שחזר מהמסע רואה את החיים מנקוד מבט שונה- אני אוהבת כל אדם שאני מכריה- מצאתי את עצמי מדברת עם אנשים שהכי הכעיסו אותי בעולם! ואפילו נהנתי מהשיחה איתם! החוויה עצומה!!!! מקיף ח' מבאר שבע- משלחת 261 שולטים!!!!!! וכולם יודעים את זה! היה טי"ש אלוף! אין עלינו!!!!! רעיון לכל מי שעוד לא נסע... תסעו לכותל אחרי המסע לפולין- אין לכם מושג איזה חזק זה!!! כולי הייתי מלאה צמרמורות וההורים שלנו חיכו לנו שם איזה כיף זה היה (היה אמור להיות הפתעה אבל אמא אחת גילתי אז כל המשלחת ידעה למה ככה זה משפחה אמיתית!!!!) אוהבת את כל מי שהיה במשלחת 261 פרט לראש משלחת שלנו שהיתה מזה "חמודה" איתנו שלא נדבר על כמה מתחשבת היא הייתה! חיוך ענקי!!!! "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!!!" "עם ישראל חי!!!!" אל תשכחו את זה לעולם!!!! ישראל זה הבית האמיתי של כולנו.... באמת! תודה למי שקרא... אשמח לקבל תגובות! ותודה לכל המשלחת שלי: ניר יצחק, יהודה זנו, הגר בוחבוט, הגר שלי, בתאל לוגסי, דנה אטיאס, ענת לוי, ענת ברטל, נועה יראל, נועה לוזון, שי כהן, עידן נחמני, עומרי בזל, אוהד חדד, מתן רובינזון,אבי הנגבי, איתן אוחנה,רועי עטיה, ליטל רווח, נוי אביעוז לי סרור,הדס ביטון, שני פרץ, ליאל ענבי, לירון פרץ, אירן מימון,ליאת ינקו, קרן גליקשטרן, דנית פור, מיכל סבניצר, יעל סבינצר, רננה איטח, רוזה אמינוב ישי רכניץ, לודמילה בוחניק ונפתלי! אוהבת את כולכם שני סרודי!
 
מסכימה איתך../images/Emo45.gif

אני חזרתי שבוע שעבר,ואני כולי ב"היי" עדיין. המסע הזה משנה מקצה לקצה מכל הבחינות,זה מסע חובה לכל בנאדם..לדעתי. ושאת שם את לא מעכלת כלום,שאת חוזרת,מנסה לחזור לשגרה,את מתחילה לעכל הכל..לנסות לעכל יותר נכון. ובקשר לאנשים..זה באמת מגבש בצורה מדהימה,את מכירה פתאום אנשים לטובה ולרעה,האמת שבעיקר לטובה..את כולם,פתאום את מסתכלת על אנשים בצורה אחרת,וגם על דברים אחרים,את מקבלת פרופורציה לגבי דברים,וזה משנה הרבה דברים בתוכך..ככל שהזמן עובר,את מעכלת יותר ויותר דברים,וחוויות,שאני יודעת שאותי אישית,ילוו לאורך כל החיים.
 

Barbie G

New member
אמ...

שאלה לי אליך:וגם לכל השאר!!! מה היה המקום/התמונה מבחינת שואה שיחרט לך בזכרון? חיוך!
 
אממ וואי,זה קשה,גם המורה שלנו לפסיכ

לפסיכו שאלה שאלה דומה,כאילו איזה חוויה הכי נחרטה לנו בזיכרון. אין מקום אחד,יש כמה, אמממ מבחינת שואה כאילו? לא זיכרון מהמסע עצמו?...אמממ התאי גזים במיידנק נחרטו לי בזיכרון ממש,בעיקר הצבע תכלת שיש עליהם, אמממ אושוויץ גם,השלט "העבודה משחררת" גם נחרט לי,וחדר אחד במיידנק שסיפרו לנו שם על השירותים,והקאפו וכל מיני דברים שקרו שם מעדויות. והמשפרות במיידנק..יש עוד הרבה מקומות,פשוט אני לא אכתוב הכל,גם לא כל כך עולה לי לראש.
 

Barbie G

New member
שמעי

רוב מי שחזר- אחים שלי הגדולים בעיקר- טוענים עד היום (והם גדולים ממני ב 10 שנים ופחות...) שאושוויץ זה המקום, אצלי זה היה יער לפוחובה באמת ששם פשוט לא יכולתי לעמוד על הרגלים מרוב שדמיינתי את המשפחות העירומות מרוססות למוות! אבתכלס מה רואים שם: גדר! ואנדרטה...
 
נכון,למשל שהיינו בטרבלינקה,אז הרי

לא נשאר שם כלום,ולי זה לא עשה כל כך הרבה,גם כי זה היה יום אחרון כזה,שמתפרקים ולא היה לי כל כך כח להקשיב למדריך,והסיור שם היה יחסית ממש קצר,לפחות ככה זה הרגיש,והיו אנשים שאמרו שזה היה הכי קשה בשבילם בגלל שלא נשאר כלום,אז הם נאלצו להפעיל את הדמיון וזה היה להם יותר קשה מהמראות האחרים. תכלס אני לא משווה מה היה קשה יותר,מה היה פחות.. אבל תראי,לאושוויץ,אנשים קשורים יותר רגשית,כי בד"כ הסבא וסבתא היו באושוויץ וישר קשר לשם,ולי זה היה בגלל שסבתא שלי הייתה שם וידעתי על זה. וכשחזרתי סבא שלי סיפר לי שהמשפחה שלו נספתה במיידנק,אז אני מתארת לעצמי שאם הייתי יודעת,הקשר שלי למקום היה יותר חזק אולי.
 

Barbie G

New member
זהו שלי

אין שום קשר משפחתי לשואה... ועדין כל כך היה "קל" להתחבר ולדמיין... לא יודעת! המסע הזה ממש חובה! לכל ילד אדם וכל חיה ששואפת להיות אנושי (לפחות שתתחיל ממה לא לעשות!!!)!! חיוך ענקי!
 

shanii

New member
לי אישית הכי קשה

היה במאיידנק.. בגלל המשרפות..סבא שלי שרף את ההורים שלו במשרפות ושם ממש לא יכולתי לעמוד על הרגליים.. וזה נגרר לבכי עוד יותר גורף כשעשינו את הטקס הראשון מול הר האפר.. אממ.. גם בחדר חושך באושוויץ היה לי ממש קשה...
 

בילבי16

New member
לי המקום שאני הכי זוכרת

שפשוט נחרט לי בזיכרון זאת הכניסה הראשית של אוושויץ, הכניסה של מסילת הרכבת לאוושיץ בירקנאו. זה היה היום השלישי למסע וירד שלג כבד. ירדנו מהאוטובוס והבטנו סביב, הכל היה מכוסה שמיכה לבנה, והשער השער הגדול הזה שמיליוני יהודים עברו דרכו ולא שבו חזרה, נגלה לנגד עיננו. אני לא יכולה לתאר את התחושה שעברה בי באותו רגע. זה היה נורא. כל צעד שעשיתי, חשבתי על היהודים שדרכו בדיוק על אותה אדמה מקוללת שאני דרכתי בה. פשוט נורא. מרוב הלם, לא הצלחתי אפילו לבכות. אבל הדמעות השתחררו להן בלילה של אותו יום. בכיתי בלי הפסקה במשך כמה שעות. במיידנאק, היה קשה יותר לרוב המשלחת. אנשים פשוט התמוטטו שם ובכו וצעקו.
 

sivosh

New member
שנתיים אחרי והתמונה בראש באושוויץ

של השערות, מהכמויות האדירות שהיו שם, ולמי שזוכר בחלון הקטן את הצמות שפשוט חתכו להן ככה את השיער.. ואני יכולה להגיד שכל יום שעברנו תמיד ישאר בזכרון- גם שנתיים אחרי וגם לכל החיים.. איך היה, קר?
 

Barbie G

New member
לא הייה כ"כ קר...

היה סבבה... הקטע הוא שברגעים שהיה צריך להיות קר אז היה קר וברגעים שהיה צריך להיות חם אז היה חם- אלוהים היה איתנו!
 

דניקס

New member
אצלי נחרט...

במילה אחת מיידאנק המקום הזה מפחיד, כואב, עצוב, נורא פשוט מקום מוזר שמה התחברתי, שמה הבנתי הכל פשוט הצלחתי לדמיין את עצמי במחנה הנוראי אושוויץ, שהיה כמה ימים אחרי מיידאנק דווקא אפשר לומר הרס לי את המחשבה והקשר .. ואת ההבנה של כל מה שקרה זה נראה ממש כמו רחוב בגטו הכאב בא לי בלילה שניסיתי להירדם... התחלתי לבכות וכולם באו סביבי ולא הבינו עד שהעירו את המורות שלי והרגיעו אותי רק אחרי שעה וחצי (הכל היה ב2 בלילה), בקיצור.. מיידאנק זה הייתה נקודת החולשה שלי שעוד לפני שהמדריך דיבר או לפני שבכלל עיקלתי איפה אני הבכי התפרץ ולא הפסיק (אין לי קשר משפחתי לשואה) זהו אז מיידנאק.. :\
 

Barbie G

New member
תאמת...

כשנכנסנו למיידניק עוד הייתי רגיל... עד לדגע שבו נכנסו ממש לחדר של התאי גזים אתה יודע עם התכלת ירוק הזה על הקיר... והמדריך שלנו אמר לנו: יש רגעים שעדיף לא לדבר... הוא שם לנו ברקע את השיר שמע ישראל של שרית... זהו כולם ממש כולם בכו! אצלנו בקשר לאושוויץ... המורים אמרו לנו ללכת לישון מזה מוקדם בלילה כי מחר יום קשה ושיט... לא היה קשה בשיט... לא התרגשתי כל כך... אין מצב לקלוט את המימד העצום ועוד לחשוב שהוא היה כל כך צפוף ומלא מחלות... אין מצב להבין או לדמיין את זה- זה בלתי נתפס... לא ריגש אותי... גם לי אין קשר לשואה בכלל...
 

AKA1

New member
כולם אומרים שהמסע משנה

איך הוא משנה??? באיזה אופן?
 

Barbie G

New member
אמ

שמע/י אין אפשרות להסביר... נהיתי אחותם של חצי מהמשלחת שלי, אחותם!!!! לא שמים לב איך זה קורה אבל זה בדברים הקטנים... אם נדמה לך שיש לך מושג שאתה מעריך את אמא שלך מלא - אז אין לך מושג עד כמה באמת אתהב מעריך אותה... אם יש לך מושג על כל דבר נורמלי שנראה לך בכלל לא קשור לשואה- אחרי המסע אתה כ"כ תבין אותו יותר!!!!!! פשוט ככה!!! המסע הזה חובה!!!!!!!
 

Sweet Shely

New member
אני כל כך שמחה שנהנית!!!

את רואה שלא היית צריכה להיות בלחץ?!
 

Barbie G

New member
נו בסדר...

אבל עדין הייתי לחוצה- מהלא נודע! טודע מותק- איי לאב יו מאצ!
 
גם אני חזרתי היום../images/Emo70.gif

אני עדיין לא מבינה איפה הייתי ומה המשמעות של הכל... אני הייתי זו שפתחה את טקס חסידי אומות העולם
היה ממש מדהים לראות את כל הקהל משתגע ומוחה (ככה כותבים?) כפיים!
 

danazi

New member
חזרתי עכשיו!

חחחחחחחח אין לי כוח להסביר מה היה אני ישן כמה שנים ויגיד
 
למעלה