חשובונת....
תרשי לי להזכיר לך משהו שמאדי הביאה לפני כמה ימים: כשהייתי קטן אהבתי מאוד את הקרקס. במיוחד אהבתי את החיות ומכל החיות הכי אהבתי את הפיל. במשך ההופעה הציג היצור הענקי הזה את כישוריו. בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהיתה נטועה באדמה.. היתד לא היתה אלא חתיכת עץ לא גדולה שרק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה. למרות השרשרת הכבדה והחזרה היה לי ברור לחלוטין, שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלילות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח. התעלומה היתה ברורה וגלויה לעין- מה מחזיק אותו שם? כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על חכמתם של המבוגרים שלשאלתי ענו כי הפיל לא בורח כי הוא פיל מאולף. שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף, למה בכלל צריך לקשור אותו? לא זכור לי שקיבלתי תשובה הגיונית. עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד, אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם שידע את התשובה: "הפיל לא ברוח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שיה צעיר מאוד". עצמתי עיניים ודמיינתי את הגור הקטן, רגע אחרי שנולד. אני בטוח שאז הפילון דחף, משך , הזיע ועשה הכל כדי להשתחרר, אבל לשווא. היתד היתה חזקה ממנו. אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר, וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו, עד שהגיע היום, יום איום ונורא בחייו של הפילון שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע ליתד. מוסר ההשכל הוא לא לפילים בלבד. הפיל החזק והגדול הזה שאנחנו רואים בקרקס לא בורח, כי הוא מאמין שהוא לא יכול, הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. הדבר הכי נורא הוא שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתכונה זו. הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש.
