חזרנו מהפיליפינים

[יובל נחמקין]

חזרנו מהפיליפינים

שלום לכולם: לאחר קצת יותר משבועיים, חזרנו מפסטיבל אומנויות הלחימה הפיליפיניות, השלישי תחת השם MODERN ARNIS . הפסטיבל אירח שיטות / בתי אב / אסכולות שונות: חלקן קשורים ישירות למייסד הארניס המודרני פרופ' רמי פרסאס המנוח - וחלקן סתם נטלו חלק בפעילויות. מה אומר לכם: למרות מזג האויר הנורא (כל השטח ג'ונגל טרופי והלחות - מוחלטת) ,האוכל המדכא והמארחים שבחנו עד כמה אנו נכנסים ויוצאים מהלם התרבות - הרי שהיה מענין... נתקלנו בהרבה אומני לחימה מעניינים וגילינו סגנונות לחימה פיליפיניים שלא הכרנו: מלחימה עם מוט באורך של GOON סיני ושל JO יפני ועד לשיטה שכולה נסובה סביב סוג מיוחד של צ'י סאו עם מקל קצר... גם (ואולי בעיקר) המורים המערביים שהתארחו בסמינר לא הכזיבו וגרמו לנו הרבה נחת. כמו כן, גילינו כל בית ספר והמומחיות שלו,עד כמה אין לנו במה לבוש ברמתנו המקצועיות - אפילו אל מול ילידי המקום... וחשוב לא פחות היו קשירות קשרי החברות עם קולגות, שכן אנשים באו מכל העולם - בנציגויות קטנות כגדולות: היו חבר'ה מישראל כאמור, מקנדה, ארה"ב, יגוסלביה, רוסיה, גרמניה, אוסטריה, בריטניה וכד'. אם היה רצון מלפני בייבי, אולי היא תעלה גם תמונות (אני לא הבאתי מצלמה). היו קטעי נוף עוצרי נשימה כמו אגם והר הגעש TAAL שבעיר טאגאי-טאי (היכן שהשתאמננו ושהינו רוב הזמן). זהוא, אנחנו כאן.

 

[יוסיא]

../images/Emo24.gif איטס אבואט טיים

שמח שחזרתם....מקווה שנהניתם ועשיתם חיים... תנוחו קצת מהייעפת שאופפת אתכם , מחכים כבר בקוצר רוח לשמוע חוויות

 

[רן גוגיטסו]

../images/Emo24.gifברוכים הבאים../images/Emo70.gif

טוב שנחתתם בשלום

 

[ננדין]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifברוכים הבאים!

אנחנו רוצים תמונות וסיפורים!!!

 

[bmt29]

וולקאם באק! ../images/Emo24.gif

אני מצרף לדרישה של ננדין - סיפורים!!! JB

 

[יובל נחמקין]

O.K קצת סיפורים

אתחיל מהזרים. את בראם פרנק (מורנו ורבינו): כולם מכירים וכל מילה מיותרת... בכל הקשור לבולו (מעין מאצ'טה פיליפינית) וסכין, הרי ששלט שם ביד רמה. אחרים שאינם מוכרים לכם ובלטו: 1. דיטר קאנודל (גרמניה) - מומחה ע ל ללחימת מקל (קצר) לפי גישה הנקראת טאפי-טאפי (תגובה לתגובה). דיטר בחור גדול, חזק ומהיר ושליטתו במקל היא פנטאסטית. יש לו כ- 1,200 תלמידים: בעיקר בגרמניה, מעט באוסטריה ואף ברוסיה. 2. בראיין זלינסקי ועוזרו רולאנד (ששכחתי את שם משפחתו): השניים מתמחים אף הם בלחימת טאפי-טאפי במקל. שניהם היו תלמידיו של פרופ' פרסאס המנוח כעשרים שנה (עוד מנעוריהם) וכיום שניהם נמצאים - למרות גילם הצעיר (עדיין לא בני 40 ) ברמה של מאסטרים. חבר'ה מקסימים. ממש נוצרו קשרי חברות. 3. דן אנדרסון: מי שהיה אלוף עולם בקרבות קראטה בסגנון חפשי מספר פעמים ומותיקי תלמידיו של פרופ' פרסאס. דן נתן מתובנותיו הוא לגבי לחימה במקל ולחימה במקל ובסכין יחידיו תוך הבדלה מלחימה משולבת של חרב וסכין. חבר אישי יקר של גיא ושלי וכל פגישה איתו היא חגיגה. 4. גראסיאלה קסיאס: מי שהעתה אלופת העולם באיגרוף ובקיק-בוקס ונחשבת ע"י רבים לאמנית הלחימה החשובה ביותר בכל הזמנים. היא היתה חביבתו של אנחל קבאלס ז"ל מייסד הסראדה אסקרימה, נחשבת לאחד מבכיריו ומקרורביו של גורו דן אינוסאנטו והשיעור במקל שהיא נתנה היה חויה: היה לי הכבוד להיות אוקה שלה באחד השיעורים, ולמרות חבטות המקל הכואבות לגוף ואפילו לפנים (!) היא לא פצעה אותי כלל. מ ל כ ה

(

עשיתי לה מסאז' וגם גיא רפאלי ניחמד אותה במקצועיות. היא ביקשה להצתלם חבוקה איתנו

) בין המקומיים (הפיליפינים) זכורים לטובה: 1. מאסטר ראדל: פיליפיני קטנטן כבן שישים שהובא לישראל כאמן ארניס אורח בתחילת שנות התשעים, ע"י קראטקה בשם משה אטיאס. ראדל היה הדבר המהיר ביותר שראיתי מימי עם מקל קצר... ממש וינטלאטור אנושי. מצחיק ומסוכן כאחד. 2. רנה טונגסטון: לימד לחימה במקל מן הטווח הארוך (הלארגו). לשיטה ממנה הוא בא קוראים "טרס פונטוס" והיא שאולה בעליל מלחימת חרב ישרה. יכולתו לנועה בין הטווחים הייתה מרשימה ברכותה וביעילותה. 3. קריסטינו ואסקז: נושא בדרגת דאן 9 ונחשב לבכיר מבין כל תלמידיו של פרופ' פרסאס. מבין מגוון שעוריו, מצאתי עניין בעיקר בלחימה במקל חיזרן ארוך (כשני מטר): טכניקות יעילות ופשוטות שיתקבלו באמפטיה אצל כל חובב GOON סיני או BO יפני. 4. בובי טבאבינו מהבלינטאו'ק: הנ"ל נתן שיעור של צ'י-סאו עם מקל קצר תוך הבאת הרגישות לתנועת היריב- אל דרגת אמנות. כ"כ התרשמנו מהבחור שאף לקחנו ממנו שיעורים פרטיים. חוויה. זהוא בגדול - ככה ממה שעולה לי בראש כרגע. אולי בייבי תרחיב... ומן הסתם יהיו סיפורים גם לגוטמן כשיחזור בשבוע הבא.

 

[בייבי יי]

הנני כאן ../images/Emo24.gif

היי לכולם

קצת קשה להגיד שמחה לחזור לארץ, לאור המאורעות העצובים שפוקדים את ארצנו, אך עדיין תמיד טוב לחזור הביתה. חזרנו לאחר 15 יום מהסמינר/פסטיבל אומנויות לחימה פיליפיניות השלישי במספרו, שעבורי הוא היה חוויה מדהימה, מרגשת ומלמדת. רוב היום התאמנו, קמנו ב-6 בבוקר, והתאמנו עד שש בערב,כל יום לקחו אותנו לאתר אחר לאימונים, שלצערנו לא ממש כללו מזגנים, מה שקצת מקשה במצב של 40 מעלות חום ומאה אחוזי לחות. למדנו סגנונות לחימה פיליפינים שונים שחלקם לא הכרנו, וכמו כן אומני לחימה ומסטרים שונים, שרק העצימו את חווית הלמידה. לכל אחד מהמקומיים יש את הסגנון שלו,ומכל אחד אתה לומד ומנסה לקחת עד כמה שמתאפשר. באופן אישי אני חושבת שאין דבר יותר כייף מאשר להתאמן מבוקר עד ערב ואח"כ לצאת לבלות, עם כל העייפות המצטברת. בנוסף הכרנו קולגות מכל העולם, אמריקאים, בריטים, רוסים, גרמנים, סלובניים, ורכשנו קשרים חברתיים מצויינים. בסוף כל יום מעייף, יצאנו לבלות (טוב, אני אישית יצאתי לבלות עד בוקר,על מנת לא לפספס שום רגע). חוויה מדהימה!! ולמעט העובדה שאני לא רוצה לראות אורז במשך השנה הקרובה, היה מצויין

טוב לחזור, לגושקה

 

[ננדין]

אז את אומרת שאין טעם

להזמין אותך לאורז פרסי אצל אימא שלי?

 

[בייבי יי]

../images/Emo5.gif שום סיכוי בעולם

למרות שאני מחכה להזמנה הזו כבר שנה וחצי

ניתן להגיד הרבה דברים טובים על הפיליפינים, אבל המטבח שלהם לצערי לא נכלל בהגדרה... לא האמנתי איך אפשר להרוס דבר פשוט כמו אורז, מסתבר אפשר..ועוד לאכול את זה כל יום, 3 פעמים ביום.

 

[ננדין]

אנחנו צריכים לאכול סטייק טוב בשביל

לתקן לך את החוויה...

 

[בייבי יי]

../images/Emo9.gif אין ספק../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

 

[fa jing]

אם כבר אוכל אפשר שאלה?

מי מיכם - את, גיא, יובל או קוטמן העז לטעום ולאכול באלוט פיליפיני אוריגניל עם חומץ? מודה שהיה לי את האומץ לנסות.....גם היום כעבור 4 שנים מאז הביקור שלי בפיליפינים אני מתעורר בלילה עם זיעה קרה וטעם של באלוט בפה. מי שלא יודע מה זה באלוט אשמח לפרט. חנן

 

[בייבי יי]

אשמח לפירוט...

 

[Zeev Foux]

בלוט

מקור חלבונים נהדר, שאפילו לא צריך לארוז אותו אם יוצאים לטיול זאב

 

[fa jing]

../images/Emo18.gif לא לבעלי לב חלש וקיבה רכה

באלוט אם נאמר עליו שהוא המאכל הלאומי הפיליפיני לא נטעה. כמעט בכל תחנת אוטובוס, בכל פינת רחוב, בכל שוק נמצא את רוכל ומוכר הבאלוט. לעין בלתי מזויינת ולגישה שאינה סקרנית נראה הבאלוט כמאכל תמים למדי...עד שמגיעים לפאנצ' ליין של המנה. הבאלוט נמכר בעגלות עם סיר גדול עליהן (סטייל עגלות שיערות סבתא של פעם) ויוצאים מנו אדים, עדין לא הבנתי אם זה רק קיטור או פשוט מים מורתחים. על הסיר עד מעל פני המים מונחות להם ביצים רבות בערימה יפה ומעוצבת. הביצה היא היא למעש הבאלוט, או ליתר דיוק, מה שבתוך הביצה הוא הבאלוט. הבאלוט הוא למעשה ביצת תרנגולת מופרית שעברה הדגרה של שבועיים בקירוב, הדגרה שאיפשרה למעשה לאפרוח להתפתח בפנים כמעט עד לבקיעתו. אז נאספות הביצים מהלולים, עוברות תהליך בישול ונמכרות בצירוף חומץ ותבלינים בפינות הרחוב. רוכל הבאלוט מקלף את הביצה עד לחציה, חושף את האפרוח לאויר העולם (הוא כבר החזיר את נשמתו לבורא כמובן) ומגיש אותו מתובלן ללקוח הבולע אותו כחטיף צ'יפס.....ממש בביס אחד. באופן מוזר הפיליפינים ממש אוהבים את זה, גם בהונג קונג ניתן לראות על הגשרים ובפארקים בהפסקות הצהריים את אלפי הפועלים הפיליפינים זוללים באלוט להנאתם. חנן

 

[alexko]

תגיד לי, אתה אין לך גבולות?

מה קורה, איך מתקדם ב BGU? תעשה סיבוב במדעי הרוח בשבילי.

 

[fa jing]

אני בהחלט ב- BGU

ואתה עברת למדעי הרוח? מה קרה הסבה מקצועית? אין עבודה למהנדסי מכונות מדופלמים?

 

[roy33itc]

אתה אוכל את זה עם השערות?

 

[fa jing]

שערות ועצמות

הם עדין לא מספיקים להקשיח זה למעשה רך ומגעיל. לפעמים אני משלם ריבית דריבית על הסקרנות הבלתי מרוסנת שלי. חנן

 

[בייבי יי]

../images/Emo5.gifעכשיו אני נזכרת