אמא של שראנ
New member
חזרנו לפני חצי שעה מאופקים.
יצאנו שמחים וטובי לב ברבע לשש, מתוך כוונה להגיע לעצרת ולצאת הביתה. בדרך ראינו עשרות רכבים איתנו באותו כיוון. בצומת מסמיה עמדנו בפקק ובחצי מהמכוניות (כולל שלנו...) נשלפו מפות דרום הארץ. הגענו עד קילומטר מצומת גילת, 4 ק"מ לפני אופקים והצומת המוליכה לעיר. אין מעבר. המשטרה חוסמת את הפניה לכיוון אופקים. למה? הרי העצרת חוקית?! ירדנו מהכביש לדרכח עפר צדדיות, התבחבשנו שעה + והצלחנו להתקדם עוד 2 ק"מ. משם כבר צעדנו ברגל, על נשינו וטפינו, ביחד עם עוד המוני בית ישראל. מבוגרים וצעירים, דתיים, חילוניים וחרדים. בכניסה לעיר התיישבנו על מדשאה לאכול משהו, ליד משפחה נחמדה שהגיעה מקצרין. סביבנו היו אנשים משוהם, ת"א, הקריות ואפילו שכנה שלנו מאם המושבות... מסביבנו אלפי שוטרים, מי שירד מהכביש הוחזר אליו בצעקות, הגמד הסביר לילד שפגש שם ש"אלה לא חיילים. זה שוטרים." הנסיכה לא הצליחה להבין למה אסור לנו להגיע לעיר בארץ. גם השוטרים שניסינו לקבל מהם תשובה למה נמנעת מאיתנו הכניסה ברכב לאופקים הודיעו שנפסיק לבלבל להם בשכל ואלה הוראות המפכ"ל. הצטרפנו לצעדה (כי כמובן שכבר פיספסנו את העצרת...) לכמה מאות מטרים נוספים וכשהיא נעצרה עשינו אחרוה פנה בצעידה של 2 ק"מ חזרה לרכב. מבחינתי זה אחד הימים העצובים בחיי.לא האמנתי שזה יכול לקרות כאן, בישראל 2005. אז כן. זה קורה.
יצאנו שמחים וטובי לב ברבע לשש, מתוך כוונה להגיע לעצרת ולצאת הביתה. בדרך ראינו עשרות רכבים איתנו באותו כיוון. בצומת מסמיה עמדנו בפקק ובחצי מהמכוניות (כולל שלנו...) נשלפו מפות דרום הארץ. הגענו עד קילומטר מצומת גילת, 4 ק"מ לפני אופקים והצומת המוליכה לעיר. אין מעבר. המשטרה חוסמת את הפניה לכיוון אופקים. למה? הרי העצרת חוקית?! ירדנו מהכביש לדרכח עפר צדדיות, התבחבשנו שעה + והצלחנו להתקדם עוד 2 ק"מ. משם כבר צעדנו ברגל, על נשינו וטפינו, ביחד עם עוד המוני בית ישראל. מבוגרים וצעירים, דתיים, חילוניים וחרדים. בכניסה לעיר התיישבנו על מדשאה לאכול משהו, ליד משפחה נחמדה שהגיעה מקצרין. סביבנו היו אנשים משוהם, ת"א, הקריות ואפילו שכנה שלנו מאם המושבות... מסביבנו אלפי שוטרים, מי שירד מהכביש הוחזר אליו בצעקות, הגמד הסביר לילד שפגש שם ש"אלה לא חיילים. זה שוטרים." הנסיכה לא הצליחה להבין למה אסור לנו להגיע לעיר בארץ. גם השוטרים שניסינו לקבל מהם תשובה למה נמנעת מאיתנו הכניסה ברכב לאופקים הודיעו שנפסיק לבלבל להם בשכל ואלה הוראות המפכ"ל. הצטרפנו לצעדה (כי כמובן שכבר פיספסנו את העצרת...) לכמה מאות מטרים נוספים וכשהיא נעצרה עשינו אחרוה פנה בצעידה של 2 ק"מ חזרה לרכב. מבחינתי זה אחד הימים העצובים בחיי.לא האמנתי שזה יכול לקרות כאן, בישראל 2005. אז כן. זה קורה.