חזרנו... וכאן זה מתחיל ../images/Emo70.gif
זהו, הגיע היום הגדול כן, כן, זה שכבר ארבעה חודשים אנחנו טורחים מכינים משתגעים הופכים לכל המשפחה את סדרי היום ונהנים להיות עסוקים ובמרכז העניינים
התעוררתי ב-9:00 לקול צפצוף השעון המעורר וישר הערתי את ברק – לא להפסיד את ה-
של הבוקר ביחד… עוד כמה שעות ואנחנו עוברים לצד השני !!! מרוב טלפונים של כולם: "נו… מתרגשים?" אחרתי קצת ל-ציפורניים… יפות, ארוכות עם קצת פרחים קטנטנים בכתום כמובן – מחכות לשמלה התואמת… כמובן שאיך שניסיתי להכנס לאוטו, הלק באחת מהן נמרח לי… קראתי לאיזו אישה שבדיוק עברה את הכביש – וביקשתי בנימוס אם היא יכולה להרים את הידית בשבילי – עם חיוך מתנצל ומבט על הציפורניים המושלמות (כמעט) נפרדתי מברק שנסע לשטוף ולקשט את האוטו, לקחת לי את הזר ו… להתארגן אצל אמא שלו (כדי שגם תאכיל אותו ארוחת צהריים למופת). נסעתי עם אמא שלי ואחותי לחצבני לקחת את השמלה – חטפתי שם כמה נשיקות מכולם ו… יאלללה להתארגנות הגדולה. הגענו לדודה שלי בפתח תקוה, גם יאיר – הספר שלי והמאפר (המוכשר המדהים וה… חתיך) אכלנו צחקנו ויאאלה לעבודה – אני ראשונה… ווואאוווו זאת אני שם במראה? לבושה, מאופרת, בשמלה לבנה… מחכה לנסיך שיגיע ביחד עם עמוס כשדן הצלם… (את המחמאות עליו – בנפרד!!!) יאיר המשיך בעבודתו על אמא שלי ואחותי …. תוך כדי שהיא עוזרת לי לנעול את הסנדלים ולשים עלי את התכשיטים, תוך כדי צרחות על הצלם שהחל לצלם גם אותה במרץ… הבחורה ביישנית פחד!!! ברק הגיע… (כמובן שאת הזר הוא נזכר להביא רק אחרי שהניע את המכונית, והיה מוכן לנסיעה – כך נמנעה פאשלה ראשונה) העיניים שלו אמרו הכל… כמובן שציוץ מרוב הלם לא שמענו והפה שלו היה פעור לרווחה!!! קדימה לצילומים!!! כמו כל כלה שפויה נעמדתי באמצע הכביש הסואן, הרמתי את ידי לעצור את התנועה, ועזרתי לחתן המהסס לעבור… To be continue…
זהו, הגיע היום הגדול כן, כן, זה שכבר ארבעה חודשים אנחנו טורחים מכינים משתגעים הופכים לכל המשפחה את סדרי היום ונהנים להיות עסוקים ובמרכז העניינים
